1.
"כשאתה מסתכל עליי, אני לא נראה כמו שחקן כדורסל. אני לא הכי גבוה, לא הכי חזק. לכן בחרתי בגופייה מספר 0. הסיפרה הזאת מייצגת את מספר האנשים שהאמינו שאגיע לאן שהגעתי. כשיש לי משחק חלש או כשכואב לי, אני מסתכל למטה על החזה, רואה את המספר ונזכר שאני חייב להמשיך להילחם".
(שיין לארקין בריאיון לוואלה! ספורט, 16 במרץ 2021)
בשלהי 2018 נרקמה מאחורי הקלעים עסקה שהייתה יכולה לשנות את פני צמרת היורוליג. שיין לארקין, שהגיע מבוסטון סלטיקס לאנאדולו אפס, הלך והתברר כפלופ והתקשה למצוא את מקומו; הוא נתקע על 7.3 נקודות ו-2.6 אסיסטים (במשחק, לא במחצית) והפך לרכז השלישי ברוטציה.
"שיין ומילוש תיאודוסיץ' מיוצגים על ידי אותו סוכן, והוא פנה אלינו והציע לנו טרייד על שניהם עם לוס אנג'לס קליפרס", סיפר לי ארגין עתמאן במהלך אותה עונה. "שיין רצה מאוד לחזור ל-NBA והרגיש שהוא לא מקבל כאן מספיק קרדיט. כשנאמר לנו שמילוש רוצה לבוא, הסכמנו למהלך. בסוף, הקליפרס התחרטו. היו לי לא מעט שיחות עם שיין. הוא היה מבולבל, אבל כשהבין שהוא נשאר איתנו, הוא הגיע למסקנה שאם יסיים את העונה בצורה טובה, ייפתחו בפניו אפשרויות אטרקטיביות יותר לחזור לארה"ב. אני לא אוהב לבצע יותר מדי שינויים במהלך העונה, ומעדיף לסיים את העונה עם הסגל שהתחיל אותה".
ריק פיטינו מתנבא לפני שנה וחצי: אפס תהיה האלופה
אתמול (ראשון), שנתיים וחצי מאוחר יותר, המסע הושלם. אפס, זו שב-2018 עוד דורגה במקום האחרון ביורוליג, הניפה את גביע אירופה. ספק אם יש קבוצה שעברה כל כך הרבה בדרך לזכייה; היא נעצרה בגמר בידי צסק"א מוסקבה לפני שנתיים, הפכה למכונה משומנת, דורסנית ומרגשת בעונה שעברה, והושבתה בידי מגיפת הקורונה; שמרה על הסגל במלואו בקיץ, חוותה פציעות ומשברים, ואף הייתה למשך שלבים רבים מחוץ לתמונת הפלייאוף, אבל חזרה לעצמה בזמן - וזכתה בכל הקופה.
אנאדולו אפס, אלופת היורוליג 2021. והמדקדקים יאמרו: אפס פילזן, אלופת היורוליג 2021. המועדון שאולץ בידי נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן לשנות את שמו, מכיוון שהוא מייצג מפעל לייצור אלכוהול; המועדון שמשך יותר מ-13 אלף צופים למשחק בעונה שעברה, למרות שאין לו גב של קבוצת כדורגל עתירת אוהדים; והמועדון הזה, שמשחק את הכדורסל האטרקטיבי, ההתקפי והיפה ביותר באירופה במשך שלוש שנים, נכנס לספרי ההיסטוריה באופן הנכון והראוי.
2.
"אנחנו נזכה העונה בגביע אירופה", הכריז עתמאן בקיץ 2018 ועורר גיחוכים בכל רחבי היבשת. בעיני רבים, היה מדובר בטריק זול להגברת מוטיבציה. מה גרם לך להכרזה המוקדמת הזאת, שאלתי את עתמאן באותו ריאיון. "אני מאמין בקבוצה שיש לנו ובכימיה שיצרנו. במשחק הראשון, עוד לפני פתיחת היורוליג, ניצחנו את פנרבחצ'ה בגביע הנשיא בטורקיה, וזה נתן לי ביטחון. לפעמים אנחנו משחקים בצורה מושלמת, ולפעמים אנחנו משחקים גרוע, אבל אני אוהב את מה שאנחנו עושים.
"תקציב שכר השחקנים שלנו גדל ביותר מ-30 אחוזים, משבעה וחצי מיליון דולר לעשרה מיליון. ישבתי בקיץ עם ההנהלה ועם נשיא המועדון, והחלטנו לבנות קבוצה שונה, שתסתמך על שחקנים מנוסים עם אופי חיובי, ופחות על צעירים. הבאנו כאלה שאולי לא הייתה להם עונה גדולה אשתקד, כמו אדריאן מוארמה וטיבור פלייס, או כמו ואסילייה מיציץ' שהיה רק שחקן מחליף בז'לגיריס קובנה. אנחנו משחקים כמו קבוצה אמיתית, אף אחד לא משחק בשביל עצמו".
כך, בפשטות, הסביר עתמאן את תהליך הבנייה. אבל הנוקאאוט האמיתי ניתן בקיץ: אחרי העצירה הכפויה של העונה, שעצרה את הטורקים בעיצומה של מלאכת הכיבוש וההשתלטות, הם החליטו להותיר את הסגל על כנו. למרות שקרונו סימון יהיה בן 36 בחודש הבא, ובריאנט דאנסטון כבר בן 35. למרות שגם כריס סינגלטון ואדריאן מוארמה כבר אינם ילדים. למרות שלארקין עבר ניתוחים בשתי ברכיו במהלך הקיץ, ואיש לא ידע מתי וכיצד יחזור. האסטרטגיה הייתה ברורה: מי שנחסמו במהלך הטיפוס לפסגה, ראויים לקבל הזדמנות להשלים את המסע - ויהיו רעבים יותר מכל אחד אחר שייקרה בדרכם.
742 ימים חלפו בין הגמר שבו הפסידה אפס לצסק"א ב-2019 לבין הגמר שבו ניצחה אמש את ברצלונה. ובמהלך התקופה הזאת, ביצעה האלופה רק שני חילופים בסגל: ברוק מוטום הוחלף בידי אלק פיטרס שהוחלף בידי סינגלטון. עשרת השחקנים האחרים, שחלקו אתמול 180 דקות ו-82 נקודות מתוך ה-200 וה-86 של הקבוצה כולה, חוו את שברון הלב לפני שנתיים וחזרו כדי למחוק אותו.
3.
"בהתחלה הרופאים אמרו לי ששלושה חודשים אחרי הניתוח כבר אהיה כשיר לשחק, וזה היה אמור לקרות בספטמבר. אבל השבועות עברו וחלפו, כבר הגיע סוף אוקטובר, ועדיין לא הרגשתי טוב. זה היה מתסכל. אני שמח שהקבוצה שלי הסתדרה, ונתנה לי את הזמן להשתקם, לחזור לשחק, לחוות עליות וירידות. הייתי צריך לעבור את הדברים האלה כדי להגיע למקום שבו אני רוצה להיות. אני חושב שעכשיו אני חוזר לעצמי. אני כבר שם, אבל משהו במוטיבציה שלי השתנה.
"בעונה שעברה, מלבד השאיפה לזכות באליפות, רציתי מאוד לזכות בתארים האישיים, לשבור שיאים, להיות ה-MVP, זה ממש הוביל אותי. עכשיו, העניין האישי מתגמד. אנחנו רוצים להשיג את מה שלא הספקנו להשיג בעונה שעברה. כשהקבוצה מתקשה וצריכה שאקלע 20 או 25 נקודות, אני אנסה לעשות את זה. ואם לא, אין לי בעיה לקלוע גם עשר נקודות ולנהל את המשחק בצורה נכונה.
"כולנו עסקנו במחשבה מה היה קורה אם העונה הייתה מגיעה לסיומה. זה בלתי נמנע. היינו הטובים ביותר, והרגשנו שאנחנו עומדים לזכות באליפות היורוליג. היינו כל כך קרובים לפני שנתיים, והיינו במומנטום אדיר, אבל אז המגיפה הפרידה בינינו, והתרחקנו לזמן כל כך ממושך. זה הקשה עלינו מאוד, ויחד עם הקורונה, ובלי קהל, כל האווירה לא הייתה טובה. היה קשה למצוא את האנרגיה ולהתניע מחדש, אבל הדבר החשוב הוא שנשארנו מאוחדים. ידענו שיש לנו את הכישרון, ושזה ישתחרר מתישהו".
(שיין לארקין, שם, שם)
בהפסקת המחצית נדמה היה שהגנת בארסה הצליחה לפצח, ולו באופן חלקי, את ראש החץ הטורקי. שלישיית הגארדים - לארקין, מיציץ' ורודי בובואה - חיברה סל שדה בודד ב-14 אחוזי הצלחה, ובכל זאת אפס צעדה ביתרון מינימלי; כי זה מה שמיוחד בה, וזה מה שממחיש עד כמה היא חכמה, כריזמטית ומאומנת.
קורי היגינס, ניק קלאתיס וליאנדרו בולמארו פוצצו את לארקין ולא נתנו לו אפילו להגניב מבט לעבר הסל? אז הוא הלך לקו העונשין תשע פעמים ודייק בכולן; ואם שחקני החוץ לא מתפקדים, לכאורה, אז הם מוצאים פעם אחר פעם (אחר פעם) את סרטאק שאנלי להתלבטות תמידית קשה: להטביע או להניח לייאפ.
בגיל 29 הפך הסנטר הטורקי לשחקן המשלים הקלאסי והאידיאלי. בעונה שעברה הכתרנו אותו כאן לשחקן המשתפר של היורוליג. הוא גמלוני, אפילו קצת מוגבל, אבל נהנה מהתאמה מושלמת לסיטואציה. ספק אם בקבוצה אחרת, ולצד גארדים אחרים, הוא היה מנפק מחצית מהתפוקה שלו (31 נקודות ועשרה ריבאונדים ב-39 דקות בפיינל פור). קצת כמו מייסיאו באסטון במכבי תל אביב ההיא של 2004 ו-2005 - אם כי בסגנון שונה לחלוטין.
בובואה, אגב, סיים את הגמר ללא סל שדה, בעוד לארקין ומיציץ' קלעו 46 נקודות. ואסה נבחר ל-MVP של העונה ושל הפיינל פור; האחרים שזכו לפניו בדאבל הזה: לוקה דונצ'יץ' (2018), ננדו דה קולו (2016), ואסיליס ספאנוליס (2013), דימיטריס דיאמנטידיס (2011). חברה לא רעה. לא רעה בכלל.
4.
"בגיל 37 הגעתי לפיינל פור השני שלי, והייתי קרוב לגמר. מאסימו בולרי קלע שלשה קריטית, ומאז [2003] לא חזרתי למעמד הזה. חלף יותר מדי זמן. זכיתי ביורוקאפ, ביורוצ'אלנג', אבל אני רוצה לזכות ביורוליג. אני מקווה שנצליח לעשות את זה העונה. זה החלום שלי".
(ארגין עתמאן בריאיון לוואלה! ספורט, 14 במרץ 2019)
בגיל 55 הגשים עתמאן, האנדרדוג האולטימטיבי, את חלומו. רק מאמן אחד בהיסטוריה, ג'אנקרלו פרימו, זכה לראשונה במפעל הבכיר בגיל מבוגר יותר, וגם זה קרה לפני 38 שנים. הבוקר יכול היה הטורקי להביט במראה ולראות סביבו את גביע היורוליג (אפס, 2021), היורוקאפ (גלאטסראיי, 2016), ספורטה (מונטפסקי סיינה, 2002) והיורוצ'אלנג' (2012, בשיקטאש).
בטניס קוראים לזה גראנד סלאם. בטורקית קוראים לזה שמפיון.