שיין לארקין. ראובן קסטרו
צילום: ראובן קסטרו

אני, אפס

"אני לא נראה כמו שחקן כדורסל, ובחרתי בסיפרה 0 כי זה מספר האנשים שהאמינו שאגיע לאן שהגעתי. כשיש לי משחק חלש או כשכואב לי, אני מסתכל על החזה ונזכר שאני חייב להילחם". בלעדי לוואלה! ספורט: כוכב אנאדולו אפס, שיין לארקין, חולם להניף גביע ולנפץ עוד ועוד שיאים

"כשאתה מסתכל עליי, אני לא נראה כמו שחקן כדורסל", מודה שיין לארקין. "אני לא הכי גבוה, לא הכי חזק. כשגדלתי, אף אחד לא האמין שאגיע ל-NBA מהסיבוב הראשון בדראפט, שאזכה באליפות ה-ACC במכללות, שאגיע ליורוליג ואשבור שיאי קליעה ואהיה כל כך דומיננטי. לכן בחרתי בגופייה מספר 0. הסיפרה הזאת מייצגת את מספר האנשים שהאמינו שאגיע לאן שהגעתי. זה כלי שנותן לי מוטיבציה. כשיש לי משחק חלש, או כשכואב לי, אני מסתכל למטה על החזה, רואה את הסיפרה הזאת, והיא מזכירה לי שגם אם לפעמים לא הולך, אני חייב להמשיך להילחם ולהשתיק את כולם".

שיין לארקין עבר בעונה שעברה את אחד המסעות המדהימים שעבר שחקן באירופה בעשור האחרון. האמריקאי ניפץ שיאים בזה אחר זה: קלע 32 נקודות נגד ריאל מדריד, 40 נגד אולימפיאקוס ו-49 על ראשה של באיירן מינכן (שיא יורוליג), צלף פעמיים עשר שלשות (שיא יורוליג נוסף), ועוד חמש פעמים ירה חמש קליעות לשלוש. הוא נבחר שש פעמים ל-MVP של המחזור (עוד שיא יורוליג), הוכתר למלך הסלים עם 22.2 נקודות, פגע ב-50.9% מחוץ לקשת וב-90.3% מהעונשין. מדד היעילות הממוצע שלו, 25.8 למשחק, הוא שיא לגארד ביורוליג אי פעם, והגבוה ביותר שנרשם מאז ארווידאס סאבוניס ב-2004. לארקין הצעיד את סגנית אלופת אירופה, אנאדולו אפס, למקום הראשון בטבלה, בפער משמעותי מכל היריבות, אבל מגיפת הקורונה עצרה אותם בדרך לתואר היסטורי.

מאז התהפך הגלגל. לארקין נותח בקיץ בשתי ברכיו, איחר לשוב לפתיחת העונה, וגם כשחזר, מיד נדבק בקורונה ואחר כך סבל מפציעות ומקשיי התאקלמות; אפס מצאה עצמה במאזן שלילי, ונדמה היה שהקסם הפג. אלא שהוא התעורר מחדש. הוא - הקסם, והוא - לארקין. הטורקים יתארחו הערב (שלישי, 19:30) אצל מכבי תל אביב כשהם מדורגים רק במקום הרביעי בטבלה, אבל מאותתים על חזרתם עם עשרה ניצחונות ב-11 המשחקים האחרונים, שישה מהם ביותר מ-20 נקודות הפרש.

"חזרנו לעצמנו, ומצאנו מחדש את המומנטום שהיה לנו בשנתיים הקודמות", מכריז לארקין בריאיון בלעדי לוואלה! ספורט. "אנחנו עושים את זה הפעם בדרך אחרת. בכל ערב שחקן אחר מתבלט, ואני חושב שאנחנו מגיעים לרמה שאנחנו צריכים להיות בה כדי לזכות בתואר הזה, שאנחנו רודפים אחריו כבר שנתיים".

"בעונה שעברה רציתי מאוד לזכות בתארים האישיים ולהיות ה-MVP. הפעם אנחנו עושים את זה אחרת. אין לי בעיה לקלוע רק עשר נקודות" (צילום: רויטרס)

- כמה קשה היה להתניע מחדש אחרי עצירת העונה שעברה? מצאת את עצמך חושב "מה אם" לגבי המסע שנעצר בגלל הקורונה?

"כולנו עסקנו במחשבה מה היה קורה אם העונה הייתה מגיעה לסיומה. זה בלתי נמנע. היינו הטובים ביותר, והרגשנו שאנחנו עומדים לזכות באליפות היורוליג. היינו כל כך קרובים לפני שנתיים, והיינו במומנטום אדיר, אבל אז המגיפה הפרידה בינינו, והתרחקנו לזמן כל כך ממושך. זה הקשה עלינו מאוד, ויחד עם הקורונה, ובלי קהל, כל האווירה לא הייתה טובה. היה קשה למצוא את האנרגיה ולהתניע מחדש, אבל הדבר החשוב הוא שנשארנו מאוחדים. ידענו שיש לנו את הכישרון, ושזה ישתחרר מתישהו".

- אתה יכול להצביע על הרגע שבו חזרתם לעצמכם?

"אני חושב שזה התחיל כשניצחנו את ברצלונה. כולם חושבים שזו אחת המועמדות הבולטות להגיע לגמר, וכשגברנו עליה פעמיים, זה הוכיח לנו שיש בנו את האיכות הזאת. ובין לבין ניצחנו גם את פנרבחצ'ה, ואת צסק"א מוסקבה, והתחלנו להרגיש שוב את ההילה שהייתה סביב הקבוצה - כאילו, לא חשוב איפה נשחק ונגד מי, אנחנו יודעים שאנחנו טובים יותר ושאנחנו ננצח".

- הנהלת אפס קיבלה בקיץ החלטה אסטרטגית: היא לא החתימה שחקנים משמעותיים חדשים, ובעצם השאירה את הסגל כמו שהוא, למעט שחקן אחד. הייתה בזה אמירה: מי שהתחיל את המסע הזה, ראוי לקבל הזדמנות לסיים אותו כמו שצריך, והוא בוודאי יהיה הרעב ביותר להשלים את המשימה שהופסקה באמצע.

"בתוך שנה אפס הגיעה מהמקום האחרון ביורוליג לגמר, ובעונה שאחרי היינו הטובים ביותר. כך שבסופו של דבר, לא באמת הופתעתי, והיה הרבה היגיון במהלך הזה. מאוד שמחתי שזה מה שהם עשו. אנחנו בוגרים ומנוסים יותר, והכימיה בינינו רק הלכה והעמיקה. אנחנו מסוכנים יותר מתמיד. אבל עכשיו, אחרי שאמרנו את זה, צריך גם לבצע את העבודה".

"הצלם כבר היה מולי, הייתי עצבני ונרגש. ואז הכריזו על אנטטוקומפו. אמרתי לעצמי: מי?! הוא כל כך רזה. מה הוא יכול לעשות שאני לא?" (צילום: ראובן קסטרו)

לארקין, בן 28, 1.82 מ' בסך הכול, הוא בנו של אגדת הבייסבול בארי. הוא נולד וגדל בסינסינטי, וסובל מתסמונת OCD (הפרעה טורדנית-כפייתית). בדראפט 2013 נבחר במקום ה-18 על ידי אטלנטה הוקס, והזכויות עליו הועברו מיד לדאלאס מאבריקס. אבל הוא זוכר היטב רגע אחד מסוים שקדם לבחירתו, כשמילווקי באקס הכריזה על יאניס אנטטוקומפו במקום ה-15.

"באותו קיץ היה לי אימון עם הבאקס, והיו הרבה הערכות שאולי הם יבחרו בי. לפני רגע ההכרזה שלהם, צלם הטלוויזיה בא והתיישב מולי. כבר התחלתי להיות עצבני ונרגש... ואז פתאום הכריזו על איזה שם שמעולם לא שמעתי. ואמרתי לעצמי: מי?! הבחור הזה מיוון, הוא גבוה, אבל הוא כל כך רזה... מה הוא יכול לעשות שאני לא? טוב, עכשיו אנחנו כבר יודעים שהם קיבלו החלטה נכונה".

בדאלאס פגש לארקין רכז רוקי אחר, שמבוגר ממנו בארבע שנים, גל מקל שמו. "אם אני צריך להגדיר אותו במילה אחת, היא תהיה 'מקצוען'. הוא תמיד עבד קשה, הגיע ראשון, נשאר אחרון ואף פעם לא התלונן. הוא היה רוקי כמוני, אבל ידע בדיוק מה הוא עושה והיה ממש מסודר. בדיוק ההפך ממני. הוא ידע בדיוק מי הוא, ולכן הוא הגיע ל-NBA".

העונה הפך לארקין לשחקן מקומי באנאדולו אפס, והחל להופיע גם במדי נבחרת טורקיה במקומו של סקוטי ווילבקין ממכבי תל אביב. היה סיכון בצד המהלך הזה: שבועות ספורים לאחר שחזר מהפציעה, הוא שיחק עם קבוצתו בבלגרד במסגרת היורוליג ביום חמישי, למחרת בערב כבר הופיע במדים הלאומיים באיסטנבול, ואחרי צמד משחקים חזר מיד לאפס. בסופו של דבר הוא הצעיד את הטורקים ליורובאסקט, עם 15 נקודות ושבעה אסיסטים בכמעט 32 דקות למשחק.

ללארקין יש מסר חשוב להעביר לראשי פיב"א והיורוליג. "הסיטואציה הזאת קשה מאוד", הוא אומר. "זו ההתנסות הראשונה שלי בנבחרת, ואני רק מתחיל להבין איך הכול עובד. אתה רוצה להיות במיטבך ביורוליג, ובנבחרות יש כל כך הרבה גאווה לאומית, ואתה מרגיש שאתה מייצג מדינה, כך שגם שם אתה רוצה לנצח ולהיות טוב. וכשזה קורה יום אחרי משחק אחר, זה ממש ממש קשה".

"כולנו עסקנו במחשבה מה היה קורה אם העונה הייתה מגיעה לסיומה. זה בלתי נמנע. המגיפה הפרידה בינינו, והתרחקנו לזמן כל כך ממושך. זה הקשה עלינו מאוד" (צילום: ראובן קסטרו)

כפי שלארקין העיד בעצמו, החזרה מהפציעה לא הייתה פשוטה עבורו, ואפשר לחוש בשוני הזה דרך המספרים: הוא עומד העונה על 14.9 נקודות, 39.9% לשלוש ו-4.3 אסיסטים; ממוצעים יפים לכל הדעות, אבל לא כאלה שמזכירים את השליטה המוחלטת שלו ביורוליג אשתקד. הוא עדיין לא הגיע העונה ל-25 נקודות, ובמובן מסוים מותיר את הבמה לשותפו בקו האחורי, ואסה מיציץ', שלוהט עם 18.8 נקודות כשלארקין לצידו וקלע רק 14.3 במשחקים בלעדיו.

- אחרי הקיץ הקשה שעבר עליך, עם ניתוחים בשתי הברכיים דווקא כשאתה בשיאך, חששת שלא תחזור לעצמך?

"לא הייתי אומר שחששתי. ידעתי שבשלב כלשהו תחזור לי התחושה מהעונה שעברה, אבל זה היה קשה. תהליך ההחלמה אף פעם לא מתנהל בצורה חלקה כמו שאתה צופה ומקווה מראש. בהתחלה הרופאים אמרו לי ששלושה חודשים אחרי הניתוח כבר אהיה כשיר לשחק, וזה היה אמור לקרות בספטמבר. אבל השבועות עברו וחלפו, כבר הגיע סוף אוקטובר, ועדיין לא הרגשתי טוב. זה היה מתסכל. אני יודע שזה הכדורסל, ודברים כאלה קורים. אני שמח שהקבוצה שלי הסתדרה, ונתנה לי את הזמן להשתקם, לחזור לשחק, לחוות עליות וירידות. הייתי צריך לעבור את הדברים האלה כדי להגיע למקום שבו אני רוצה להיות. אני חושב שעכשיו אני חוזר לעצמי. אני כבר שם, אבל משהו במוטיבציה שלי השתנה".

- מה השתנה?

"בעונה שעברה, מלבד השאיפה לזכות באליפות, רציתי מאוד לזכות בתארים האישיים, לשבור שיאים, להיות ה-MVP, זה ממש הוביל אותי. עכשיו, העניין האישי מתגמד. אנחנו רוצים להשיג את מה שלא הספקנו להשיג בעונה שעברה. כשהקבוצה מתקשה וצריכה שאקלע 20 או 25 נקודות, אני אנסה לעשות את זה. ואם לא, אין לי בעיה לקלוע גם עשר נקודות ולנהל את המשחק בצורה נכונה".

- הבעיות בברכיים לא הפריעו לך להגיע לשיאים מטורפים בעונה שעברה.

"שיחקתי עם המון כאבים, אבל היה לי דרייב מטורף להגיע ליעד שהצבנו לעצמנו. יכולתי לבצע את הניתוח בקיץ שלפני, אבל לא רציתי לצאת מהלופ של האימונים ורציתי לשמור על המומנטום מעונת הגמר. סיימתי את העונה ההיא ברמה גבוהה מאוד, ולא רציתי לעצור. הקורונה נתנה לי הזדמנות לנצל את הפגרה הארוכה כדי לטפל בעצמי".

"הייתי בוחר בעצמי לפנטזי, אבל אי אפשר ליפול עם מיציץ'". לארקין עם כתבנו אהרל'ה ויסברג במלון הרודס בתל אביב (צילום: ראובן קסטרו)

- המאמן שלך באפס, ארגין עתמאן, הוא לא טיפוס שגרתי.

"הוא המאמן הכי בטוח בעצמו שאני עבדתי איתו, והוא משרה עלינו המון ביטחון. בעונה הראשונה הוא היה ממש קשוח, התעקש על שני אימונים ביום, ואימונים קשים, והטמיע בנו את השיטה שלו. אחריה הוא נרגע יותר. זה לא שהוא פינה את הדרך, אבל הוא זורם איתנו, נותן לנו את החופש, מראה לנו שהוא סומך עלינו ועל הסגל שהוא בנה. זה שונה מאוד מהרבה מאמנים באירופה, שמאמינים שהכול צריך להיות בשליטה שלהם ועל פי הדרך שלהם".

- מי השומר הכי טוב שנתקלת בו באירופה?

"יש שניים. צ'ארלס ג'נקינס היה ממש קשוח לפני כמה שנים, ופקונדו קמפאסו הוא שחקן ממש מהיר, עם שמירה מאוד אגרסיבית על הכדור".

- עבור מכורי היורוליג פנטזי, הפכת בשלוש השנים האחרונות למלך המשחק. את מי אתה היית מרכיב בחמישיית החלומות שלך?

"מייק ג'יימס ואלכסי שבד בעמדות הגארד, כי הם קולעים המון נקודות ומוסרים הרבה אסיסטים. עמדת הסמול פורוורד היא קשה. נראה לי שאבחר ביואניס פפאפטרו. יש לו עונה טובה, אבל מריו הזוניה הצטרף אליו בפנאתינייקוס והוא משחק ממש טוב, אז אולי אחליף ביניהם. ניקולה מירוטיץ' כמובן בעמדת הפאוור פורוורד, ובסנטר הייתי הולך על ארתוראס גודאיטיס".

- ומי השחקן השישי, מיציץ' או לארקין?

"אני חייב לבחור בעצמי, אבל האמת היא שבזמן האחרון אי אפשר ליפול עם ואסה".

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully