לא בכל עונה מתגלה כוכב שזכה ביורוליג כשחקן וגם כמאמן. גם לא בכל עשור. שרונאס יאסיקביצ'יוס רוצה להיכנס הערב (ראשון, 21:30) לרשימה המיוחדת הזאת, והוא בוודאי זוכר היטב את הפעם האחרונה שבה החומה נפרצה.
זה קרה לפני 18 שנים ו-19 ימים. שאראס, במדי הפסים של ברצלונה, פגע ב-1 מ-6 לשלוש, מסר אסיסט בודד וסיים עם מדד שלילי בגמר נגד בנטון טרוויזו, אבל ניצח. זה היה הגביע הראשון בקריירה שלו; זה היה הגביע הראשון בהיסטוריה של בארסה. ועל הקווים עמד סווטיסלאב פשיץ': ב-1979 הוא לא קלע נקודה, אך זכה עם בוסנה סראייבו כשחקן בגביע אירופה לאלופות, וב-2003 השלים את הדאבל כמאמן.
18 שנים (ו-19 ימים) חלפו מאז זכייתו של פשיץ', תשעה מאמנים שונים הוכתרו לאלופים, ואף אחד מהם לא עשה זאת לפני כן כשחקן. ביום שבו יאסיקביצ'יוס פשט את הגופייה, הילת הכוכב לא עזבה אותו, והשאלה לא הייתה האם יגיע לפסגה גם בחליפה - אלא מתי. האם זה יקרה כבר הלילה?
שאראס עבר תהליך מרתק כמאמן. אף שהפסיד ב-11 מ-13 משחקי היורוליג הראשונים שלו בז'לגיריס קובנה, הוא הפך לשליט הבלעדי והבלתי מעורער במועדון. מדי קיץ קיבל הצעות מפתות מהקבוצות המפוארות והחזקות ביבשת, ובכל זאת נשאר ונשאר, הגיע לפיינל פור כסינדרלה, והמשיך עד לרגע הנכון מבחינתו. כלומר, עד לפרוץ מגיפת הקורונה, שכיווצה עוד יותר את משאביה המוגבלים ממילא של אלופת ליטא.
עונת הבכורה שלו כמאמן בקבוצה גדולה, עשירה ופייבוריטית כברצלונה הייתה מורכבת. במבחן התוצאה עמד הליטאי בענק עד כה: זכה בגביע המלך בספרד, כבש את המקום הראשון בטבלת היורוליג והגיע לפחות עד לגמר. מאחורי הקלעים הוא התגבר על משבר לא פשוט, כשניקולה מירוטיץ' נאלץ לעזוב את חבריו לחודש במהלך העונה, אחרי שעבר טרגדיה משפחתית ואף שקל פרישה. הוא חזר, לאט ובהדרגה, והקבוצה לא נפגעה.
אלא שבעיני רבים, עד כמה שזה יישמע מוזר, יאסיקביצ'יוס לא התאים את שיטת המשחק שלו לסגל נוטף הכישרון שעומד לרשותו בקטאלוניה. הכדורסל של בארסה איטי, כבד והגנתי ביחס לעובדה שהתקפתה מונהגת בידי ניק קלאתיס, קורי היגינס, מירוטיץ' וברנדון דייויס.
אפשר להמחיש זאת בפשטות באמצעות ממוצע הנקודות: בזמן שאנאדולו אפס להטה עם 87.2 למשחק בדרך למקום הראשון אשתקד, צסק"א מוסקבה עמדה על 86.8 בגביע הקודם, ולפניה הגיעה האלופה ריאל מדריד ל-85.8, ברצלונה תקועה העונה על 79.9. היא היחידה שסיימה בפסגת הטבלה ונגררה לסדרה של חמישה משחקים מול הקבוצה שבמקום השמיני, וכעת עומדת בפני נאחס נוסף: קללת המקום הראשון.
מאז עברה היורוליג לשיטת הליגה, אף אחת מאלופות העונה הסדירה לא הניפה את הגביע. צסק"א (2019) סיימה במקום השני, ריאל (2018) ופנרבחצ'ה (2017) סיימו במקום החמישי. עם זאת, ברצלונה היא היחידה שעמדה בראש הטבלה ואז התחמשה באגדה כמו פאו גאסול.
אז כן, הוא כבר בן 40. וכן, הוא רק הסנטר המחליף. ואולי, אולי הוא חזר רק כדי להיכנס לכושר לקראת האולימפיאדה. ולא, הוא לא מקבל יותר מ-11 דקות גם אחרי שיקלע עשר נקודות (כמו בחצי הגמר). אבל זהו גאסול, וזה הסיפור הכי רומנטי שיש לגמר להציע.
טוב, בעצם אולי כמעט הכי רומנטי, כי אי אפשר להתעלם מהקבוצה שעומדת מנגד. היום ההוא ב-2003, שבו שאראס פתח את סריית הזכיות שלו, נפתח עם הקרב (המיותר?) על המקום השלישי. אלפונסו פורד המנוח, במשחק היורוליג האחרון בחייו, קלע סל ניצחון והעניק למונטפסקי סיינה ולארגין עתמאן 78:79 דחוק על צסק"א.
המאמן הטורקי נחשב אז לכוכב עולה, ובגיל 37 כבר אחז בגביע ספורטה והגיע פעמיים לפיינל פור. דווקא אז הוא יצא למסע ארוך ומפרך, שלעיתים נראה סיזיפי, וספק אם בעצמו יכול היה לשער שיחזור למעמד הזה רק אחרי 16 שנים. הוא הסתבך בסקנדלים, הסתכסך, החליף קבוצות, פוטר והתפטר, זכה בעיקר בתארים מקומיים, ולא נספר בכלל כמישהו שיכול לאמן במועדון צמרת.
הכול השתנה לפני שלוש שנים וחצי, כשאנאדולו אפס הזעיקה אותו לקדנציה שלישית במועדון, בעוד היא תקועה במעמקי המקום האחרון ביורוליג. האימפריה שנבנתה באיסטנבול, ושנטלה את ההגמוניה בעיר ובמדינה עוד לפני שז'ליקו אוברדוביץ' עזב את פנרבחצ'ה, מזוהה בראש ובראשונה עם ואסה מיציץ' ושיין לארקין הנפלאים, אבל מדהים לא פחות הוא הקאמבק של עתמאן המושמץ. תחת שרביטו, הפכה הקבוצה לאטרקטיבית ביותר באירופה. המאמן ניהל את הסגל בגאונות, מנע חיכוכי אגו בין שלל כוכביו והתגבר על אינספור קשיים.
צסק"א מנעה ממנו את הגביע ב-2019, והמגיפה הייתה היחידה שהצליחה לעצור אותו ב-2020. ב-2021 הוא כבר התמודד עם פציעות, משברים מנטליים ושרשרת הפסדים, והנה, הוא שוב כאן, בגמר. וזה שוב קרה אחרי שעבר וחווה קשיים משמעותיים בדרך.
במשחק השלישי בסדרה נגד ריאל, כשהסוויפ הפך כבר לעובדה כמעט מוגמרת, שמטה אפס 13 נקודות יתרון בשש הדקות האחרונות והפסידה; כעבור יומיים, במשחק מספר 4, היא איבדה 14 הפרש בחמש דקות ונגררה חזרה למפגש מכריע באיסטנבול; בחצי הגמר היא שייטה לפלוס 21, כשנותרו 12 דקות, וכמעט הפסידה לאלופה היוצאת.
הניצוץ של שאראס או האטרקטיביות של מיציץ' ולארקין? הקאמבק של עתמאן או החזרה המרגשת של גאסול? גמר היורוליג, 2021, עומד לייצר כמה וכמה אגדות.