בעולם אוטופי, ברצלונה הייתה מעבירה את משחקה הערב (שישי, 22:00) נגד וילרבאן לפאלאו סן ז'ורדי הענק, וממלאת אותו ללא שום קושי ב-17 אלף צופים לכבוד חזרתו המרגשת של פאו גאסול, אחרי מסע בן 20 שנים מעבר לים.
חלומות לחוד ומציאות לחוד: בהיעדר קהל בעידן הקורונה, בארסה תארח את הצרפתים מול יציעים ריקים בפאלאו בלאוגראנה הצנוע. לפחות גאסול לא יחמיץ את הסטנדינג אוביישן שמגיע לו; שובו הפך רשמי השבוע רק בשל הדדליין לרישום שחקנים ביורוליג, ובספרד מעריכים שיידרש עוד חודש לפחות עד שיוכל לעלות לפרקט.
לכבוד המהלך המרשים, חזרנו לחמישה קאמבקים גדולים ומרגשים בכדורסל האירופי; למען האמת, מעטים מהם יכולים להתחרות בפסטיבל גאסול, ובדרך כלל הם הסתיימו עם סיפורים יפים, אבל בדמעות. הנה מצעד החזרות, על פי סדר כרונולוגי.
1993: דינו מנגין, מילאנו
הרקע: דינו מנגין, השחקן המעוטר ביותר בתולדות הכדורסל האירופי (שבעה גביעי אלופות), חזר בגיל 43 לאולימפיה מילאנו, כדי לסיים את הקריירה בקבוצה שבה כבר הופיע במשך עשר שנים תמימות.
על המגרש: מילאנו הגיעה לחצי גמר גביע קוראץ', ונותרה בידיים ריקות גם בזירה המקומית כשסיימה את דרכה בשמינית גמר הגביע וברבע גמר הפלייאוף. מנגין נתקע על 4.3 נקודות למשחק בלבד בזירה האירופית.
הדמעות: "חתמתי על חוזה לשנתיים, אבל בסוף העונה הראשונה החלטתי לפרוש", מגלה מנגין האגדי לוואלה! ספורט. "הבנתי שהמחשבות והרעיונות במוחי רצים מהר יותר מהרגליים, וכבר לא הייתי מסוגל להתמודד פיזית עם השחקנים הצעירים. היו לי גם זיכרונות טובים: האוהדים בכל אולם קיבלו אותי בצורה מרגשת, וסגרתי מעגל עם המאמן מייק ד'אנטוני, ששיחק איתי קודם לכן".
1999: דורון ג'מצ'י, מכבי ת"א
הרקע: כשפיני גרשון ודיוויד בלאט בנו יחד את הקבוצה הראשונה שלהם במכבי תל אביב, לקראת עונת 1999/2000, הם חשו שעלולה להתעורר בעיה בקליעה מבחוץ. לצידם של אריאל מקדונלד, דורון שפר, דריק שארפ והרכש החדש מארק בריסקר, הם החזירו במהלך מרתק את דורון ג'מצ'י לעונתו ה-12 בקבוצה.
על המגרש: ג'מצ'י היה אז בן 38, אבל הידית שלו עדיין הייתה מאופסת ומשומנת. בעונה שלפני כן, השלישית שלו מחוץ ליד אליהו, הוא היה לישראלי האחרון עד היום שזוכה בתואר מלך הסלים בליגה (20.9 נקודות), ובבכורה האירופית המחודשת שלו צלף 6 מ-7 לשלוש במשחק חוץ מול אולימפיאקוס.
הדמעות: מקדונלד התברר במהרה כאחד הרכזים הגדולים בתולדות המועדון, הצהובים התחברו לקבוצה חזקה ומגובשת וחזרו לפיינל פור אחרי תשע שנות היעדרות. מספר 12 נשאר בצד. הוא סיים את העונה עם ממוצעים דלים של 4.7 נקודות ביורוליג של פיב"א ו-6.4 נקודות בליגה הלאומית. הייתה לו הזדמנות לחגוג סוף סוף זכייה ראשונה בתואר האירופי, אבל קבוצתו הפסידה בגמר לעודד קטש ולפנאתינייקוס. ג'מצ'י הכאוב פרש בתום אותה עונה אחרי קריירה מפוארת.
2003: ארווידאס סאבוניס, ז'לגיריס
הרקע: את הופעת הבכורה שלו במדי ז'לגיריס קובנה ערך ארווידאס סאבוניס בגיל 17, והוא ירד בפעם האחרונה מהפרקט בגיל 39. לקאמבק שלו היו שני פרקים: בקיץ 2001, אחרי 12 שנים בוויאדוליד, ריאל מדריד ופורטלנד, הוא חתם בקבוצה ולא הספיק לשחק במדיה בגלל פציעות ושיקומים; הוא שב לבלייזרס, והשלים את החזרה לקובנה רק כעבור שנתיים, ערב פתיחת עונת 2003/04. ואיזו חזרה זו הייתה.
על המגרש: רגע לפני סיום העשור הרביעי לחייו, סאבאס כמעט סחב את ז'לגיריס להעפלה סנסציונית לפיינל פור בתל אביב. הוא תרם דאבל דאבל של 16.7 נקודות ו-10.7 ריבאונדים ביורוליג; רק 16 שנים אחרי, הצליח איש אחד, שיין לארקין שמו, לשחזר ולעקוף את המדד הממוצע של הליטאי (26.3).
הדמעות: במחזור הנעילה של הטופ 16, התארחו ז'לגיריס וסאבוניס אצל מכבי תל אביב למשחק המכריע על הכרטיס לחצי הגמר. הענק הליטאי היה בלתי ניתן לעצירה. הוא הפציץ 29 נקודות, כולל ארבע שלשות, אבל יצא בחמש עבירות וראה מהספסל את נס ז'לגיריס מתחולל לנגד עיניו. ברדתו מהפרקט, ניהל שיחה ממושכת עם שרונאס יאסיקביצ'יוס ויצא מההיכל עם עיניים אדומות ודומעות. זו הייתה הופעתו האחרונה במפעל אירופי.
2011: אנדריי קירילנקו, צסק"א
הרקע: בשביתת השחקנים השנייה ב-NBA, ב-2011, אנדריי קירילנקו היה אחד מני רבים שחזרו לאירופה כדי להעביר את הזמן ולשמור על כושר. אלא שבניגוד לכל הכוכבים האחרים, אף שהיו באמתחתו עשר שנים מוצלחות בליגה הטובה בעולם, AK47 בחר להישאר ולהשלים את העונה בצסק"א מוסקבה.
על המגרש: בגיל 30, קירילנקו היה גדול על הכדורסל האירופי. הוא העמיד מדדים מפלצתיים (29.5 עד שנפצע בשלב הראשון, 24.2 לאורך העונה כולה), וכבר נגע בחלום. הוא הוכתר לשחקן העונה ביורוליג, ו-11 שנים אחרי שהפסיד למכבי תל אביב בפיינל פור של הסופרוליג חזר למעמד הרם.
הדמעות: צסק"א ברחה ל-19 נקודות יתרון בשלהי הרבע השלישי בגמר מול אולימפיאקוס, אבל שמטה אותן והפסידה 62:61 לגויאבה הבלתי נשכחת של יורגוס פרינטזיס. קירילנקו שבור הלב חזר לעוד שנתיים וחצי ב-NBA, וניסה שוב לרבע את המעגל ולפרוש עם גביע אירופה ביד. הוא חזר לצסק"א במהלך עונת 2014/15, והפעם נפל איתה כבר בחצי הגמר.
2012: אנדרס נוצ'יוני, באסקוניה
הרקע: אנדרס נוצ'יוני הוא איש של קאמבקים. במהלך הלוקאאוט ב-2011 הוא חזר הביתה לארגנטינה, והצעיד את פניארול לזכייה בטורניר הפיינל אייט המקומי; את העונה הוא סיים בבאסקוניה, הקבוצה שבה פרץ וכיכב עד תחילת קריירת ה-NBA שלו ב-2004.
על המגרש: "צ'אפו", שהיה בן 32 כשחזר לוויטוריה, נשאר שנתיים וחצי. המספרים שלו לא היו רעים (12 נקודות למשחק ביורוליג), אבל הקבוצה לא זכתה באליפות או בגביע, לא הגיעה לגמר ונעדרה כהרגלה מהפיינל פור האירופי.
הדמעות: בגיל 35 ביצע נוצ'יוני מהלך מפתיע ועבר לריאל מדריד. אחד הסמלים הגדולים והמובהקים של באסקוניה סיים את הקריירה במדי הבלאנקוס, ואפילו גילה שהוא מסוגל לזכות בתארים: הוא לקח איתה גביע יורוליג אחד (ואף נבחר ל-MVP המבוגר ביותר של הפיינל פור), שתי אליפויות ספרד ושלושה גביעי המלך.