כדי להצליח באירופה, כדאי לצ'לסי להחליף מאמן. ב-2008 היא העפילה לגמר ליגת האלופות לראשונה בתולדותיה עם אברהם גרנט שירש במפתיע את ז'וזה מוריניו המפוטר. ב-2012 היא זכתה כנגד כל הסיכויים עם רוברטו די מתיאו שמונה במרץ במקומו של אנדרה וילאש בואש. כעת היא בדרך לגמר שלישי בליגת האלופות עם תומאס טוכל שקיבל את המושכות רק בשלהי ינואר במקומו של פרנק למפארד.
זה לא נגמר כאן, אגב. ב-2013, כאשר זכתה לראשונה בליגה האירופית, עשתה זאת צ'לסי עם המאמן הזמני רפא בניטס שהחליף את די מתיאו. ואם זה לא מספיק, הרי שהרבה לפני שרומן אברמוביץ' למד להגיד סטמפורד ברידג', זכתה צ'לסי בגביע המחזיקות עם המאמן-שחקן ג'אנלוקה ויאלי שהחליף באמצע העונה את רוד חוליט. וזה אומר כי רק שני מאמני צ'לסי זכו במפעל אירופי "למרות" שהתחילו את העונה בעצמם - דייב סקסטון בגביע המחזיקות ב-1970 ומאוריציו סארי בליגה האירופית ב-2019. והאיטלקי נזרק, כמובן, מיד אחרי שליטף את המדליה הראשונה בחייו.
כי זו כבר השגרה. חוסר היציבות בעמדת המאמן הוא הדבר הכי יציב בצ'לסי. אף אחד לא חסין שם, וגם טוכל - אשר נמצא כעת ברקיע השביעי בפתיחת קדנציה מזהירה בכל קנה מידה - לא צפוי להישאר בצד הכחול של לונדון עד הפנסיה. גם הוא יוחלף כשיגיע המשבר הבא. המועדון הזה התרגל לשינויי כיוון תכופים, ונוטה לקבל המון אנרגיות חיוביות כאשר זה קורה. אם אפילו די מתיאו יצר מומנטום חיובי מאוד וסחף את הקבוצה להנפת הגביע ההיסטורית במגרשה של באיירן מינכן, ברור שלטוכל היתה נקודת פתיחה טובה עוד יותר.
הגרמני הוא מאמן כריזמטי ודעתן שיודע להדליק את השחקנים ולהוביל אותם אחריו. עם הזמן, האובססיביות שלו עלולה להיות מתישה, אבל בתחילת דרכו הוא מקסים את כולם - וזכור כיצד התפייטו כוכבי בורוסיה דורטמונד, ביניהם מרקו רויס והנריך מחיטריאן, עד כמה שיטות האימונים של טוכל שידרגו אותם אפילו בהשוואה ליורגן קלופ. זה לא מפתיע גם כי טוכל קבע עם הגעתו לפריז סן ז'רמן שיא אירופי של 14 ניצחונות ליגה בתחילת העונה. הוא נוטה להתחיל הכי מהר שאפשר, והבעיה נוצרת אחר כך, כאשר נעשים ניסיונות לאט לאט להגביר. בינתיים, זהו ירח הדבש האולטימטיבי של שחקני צ'לסי עם מאמנם.
טוכל הצליח ליצור בשלב זה משהו יוצא דופן - הוא שידרג את צ'לסי הגנתית והתקפית בו זמנית. מבחינת העורף, הנתונים מדהימים בכל קנה מידה. היתה אמנם החמישיה הביזארית שספגו הכחולים בבית מול ווסט ברומיץ' האומללה כאשר נותרו ב-10 שחקנים והתפרקו, אבל מעבר לכך הוציאה צ'לסי חמישה כדורים נוספים מהרשת בכל 23 המשחקים האחרים עם טוכל. בין היתר, היא שמרה על רשת נקיה נגד אתלטיקו מדריד (פעמיים), טוטנהאם, מנצ'סטר יונייטד, ליברפול, אברטון, לידס, מנצ'סטר סיטי, ואתמול גם ריאל מדריד.
ואמנם אדואר מנדי הוא שוער פנטסטי - שדרוג מדהים בהשוואה לקפה תמורתו שולמו 75 מיליון יורו - אבל הוא היה כמעט מובטל אתמול במחצית השניה. גם לפני ההפסקה, נדרש הצרפתי לשתי הצלות בלבד. לעומתו, עבד אקס-צ'לסי טיבו קורטואה שעות נוספות, ומנע במו ידיו ורגליו תבוסה מוחצת. התוצאה היתה צריכה להיות גבוהה הרבה יותר מ-0:2.
עוד בוואלה!
השיפור הפנומנלי בהגנה התרחש כי טוכל התאים את השיטה לנפשות הפועלות. למפארד הקפיד על רביעיה אחורית, כי זה מה שהוא מכיר מימיו כשחקן. זה לא היה אידיאלי בלשון המעטה עבור אנדראס כריסטינסן ואנטוניו רודיגר שלא ממש נספרו, שלא לדבר על מרקוס אלונסו שהפך ללא רלוונטי כמגן שמאלי - הספרדי יעיל רק בתפקיד חופשי באגף עם שלישיית בלמים. וזה בדיוק מה שעשה טוכל - המעבר ל-2-5-3 החזיר לעניינים את רודיגר ואת כריסטינסן, העניק לטיאגו סילבה את משבצת המנהיג באמצע, ונתן שקט נפשי גם לססאר אספיליקואטה - הן כבלם ימני, והן כמגן ימני.
"משחק ההגנה מתבסס על אמון ואומץ. אתה יכול להיות נועז יותר אם אתה יודע שחבריך יגבו אותך כשאתה מפספס בתיקול. השחקנים שלנו רעבים מאוד להצלחה, ולא מאפשרים ליריב להתקרב לשער. זה נותן לנו תחושה טובה, וכך מתפתח מומנטום חיובי", אמר טוכל עוד בתחילת מרץ. זה תקף אפילו יותר בחלוף חודשיים.
אז אתמול היה הביטחון העצמי של אספיליקואטה כה גבוה שהוא ביצע את סיבוב זידאן ממש לנגד עיניו של זידאן עצמו, והוציא את צ'לסי למתפרצת מסוגננת. וכאשר מדברים על הקפטן, בעונתו התשיעית במועדון, זה המקום להזכיר כי לצד חוסר הכבוד כלפי מאמנים, נותנת צ'לסי המון כבוד לשחקניה הוותיקים. הסמלים זוכים ליחס ראוי, גם כאשר מגיעה העת להיפרד. לכן רבים מהם מעדיפים להישאר בסטמפורד ברידג' לאורך שנים, ואלה שעוזבים בעקבות החלום - כמו אדן הזאר, למשל - מגלים בדיעבד שזה לא בהכרח היה הצעד הנכון מבחינתם.
אנגולו קאנטה, בחור צנוע עם מוסר עבודה גבוה במיוחד, יודע להעריך את תנאי העבודה. הוא הפך לסמל ברגע שדרך לראשונה באיצטדיון, והתחושה הביתית הזו גרמה לו להתמיד גם כאשר היו לו הצעות מפתות יותר מבחינה כלכלית. פריז סן ז'רמן חיזרה אחריו במרץ רב, במיוחד בעידן טוכל, אבל הצרפתי סירב לשוב למולדת. "לא רציתי בזה כי אני מאושר בצ'לסי", הוא הסביר. אז טוכל הגשים לבסוף את השאיפה כאשר הצטרף אליו, ולא להיפך. "חלמתי על השחקן הזה, השתוקקתי לאמן אותו, ועכשיו הוא שלי. הוא אדיר בכל קנה מידה, בדיוק השחקן שנדרש על מנת לזכות בתארים. והוא זכה בכל דבר, חוץ מליגת האלופות. אז עכשיו הגיע הזמן", התלהב הגרמני.
החלום התגשם גם עבור קאנטה. הוא הפגין יכולת גבוהה עבור כל מאמניו, אבל הגישה של טוכל מתאימה עבורו במיוחד. עם שלישיה אחורית שמגבה אותו, וז'ורז'יניו לצידו, הוא מרגיש הרבה יותר נוח להצטרף להתקפות, ויש לו יד חופשית לעשות ככל העולה על רוחו. הצרפתי היה איש המשחק בשבוע שעבר במדריד, ואתמול השתדרג עוד יותר.
הוא בנה את השער הראשון - תחילה במסירה כפולה עם טימו ורנר ואז עם אסיסט לקאי האברץ. הוא בנה את השער השני עם חטיפה וכדור עומק מדוד לכריסטיאן פולישיץ'. הוא גם החמיץ הזדמנות גדולה להבקיע במתפרצת כאשר פיתח מהירות של כריסטיאנו רונאלדו בשיאו. חודש אחרי יום הולדתו ה-30, זה מרשים אפילו יותר, אבל מי יודע - אולי ימיו הגדולים ביותר עוד לפניו.
קחו, למשל, את טיאגו סילבה שישחק בגיל 36 בגמר ליגת האלופות בפעם השניה ברציפות - בקבוצות שונות, אך עם אותו מאמן. לא ידוע עד כמה טוכל היה שותף להחלטה לא האריך את חוזהו של הבלם הברזילאי בסן ז'רמן, אבל המנהל הספורטיבי לאונדרו הודיע על כך לקפטן הרבה לפני תום העונה. אחרי שהצטיין במהלך ההעפלה לגמר, שינה המועדון את דעתו, אולם זה היה מאוחר מדי מבחינת טיאגו שנתן את מילתו לצ'לסי. "אני לא מפר הבטחות", הוא השיב, וגם קצת נעלב: "מאכזב ששופטים אותי על בסיס שלושה משחקים אחרי כל מה שנתתי במשך שמונה שנים". כעת נוצר החיבור המחדש עם טוכל, והשניים התחבקו ארוכות אחרי שריקת הסיום אתמול. הם כותבים היסטוריה ביחד.
וההישג הזה מרגיש מתוק אפילו יותר אחרי שהם ראו את האקסית הקטארית מודחת שלשום ללא תנאי בידי מנצ'סטר סיטי. עכשיו עומדת החבורה של פפ גווארדיולה ביניהם לבין הזכיה, והם כבר ניצחו אותה בחצי גמר הגביע האנגלי כדי להרוס לתכולים את השאיפה לזכות בכל ארבעת התארים. היה זה ניצחון ראשון של טוכל על פפ, אחרי שהנסיונות עם מיינץ ודורטמונד בבונדסליגה נכשלו, וקרב המוחות בין השניים באיסטנבול יהיה מרתק. האם יימצא מקום לחכים זייש שהכריע את המפגש בגביע? כיצד יתאים גווארדיולה את המערך שלו ליריב הכי ערמומי שאפשר לפגוש במעמד זה?
ואולי יש משהו משעמם בגמר בין קבוצות מאותה ליגה, וב-2019 היה הרבה יותר מרגש לראות את ברצלונה מול אייאקס ולא את ליברפול נגד טוטנהאם, אבל היותו של טוכל טרי בקבוצתו מוסיפה הרבה מאוד עניין. זה עשוי להיות גמר מהסרטים, וגם האיצטדיון עצמו מבטיח רבות. אפשר היה לפנטז על 3:3, אבל איכשהו זה לא מרגיש מציאותי עם ההגנה של צ'לסי. כי מנצ'סטר סיטי היא לא ווסט ברומיץ'.
עקבו אחרי יוכין בפייסבוק