רק עוד לבנה בחומה: החשיבות של שחקני המשנה של מכבי תל אביב

עומר אצילי ניגש לאריק ינקו וטפח לו על הלחי. יש סיטואציות שבהן מגע כזה הוא עילה לתגרה המונית, אבל גם אצילי וגם ינקו ידעו שבצ'פחה הזאת, שמגלמת בתוכה רגע ספורטיבי קסום במיוחד, הייתה רק הערכה עצומה. אצילי, שמסיבות מובנות ומוצדקות ספג הרבה ביקורת השנה, ניתב את התסכול למקום יפה. תמונה שווה הרבה מילים, ובמקרה הזה היא כללה משפט אחד: "סחתין גבר, אני מבין ממך שאין סיכוי שננצח היום".

אפשר לקחת את התיקו של מכבי חיפה להרבה כיוונים - להגיד שברק בכר הגיב מאוחר, שהקבוצה שלו פריכה מבחינה מנטאלית, שאצילי היה צריך לפתוח במשחק הזה ועוד ועוד - אבל תכלס, הכדור פשוט סירב להיכנס. 26 פעמים, על פי הנתונים של מנהלת הליגות, איימה מכבי חיפה על השער של מכבי פתח תקווה. לפחות בשלוש או ארבע מהן, ינקו ביום טיפה פחות טוב אוסף את הכדור מהרשת, וכל זה בלי להיות אשם באף גול.

חובבי האנקדוטות נזכרו בהופעה של רן קדוש בבני יהודה במאי 2010. גם למשחק ההוא מכבי חיפה הגיעה אחרי תיקו תל אביבי שהעלה אותה למקום הראשון. גם ממנו היא ירדה ב-1:1 אחרי אינספור הצלות של השוער היריב, שהמאמן שלו הוא גיא לוזון. היריבה התל אביבית שלה, אז הפועל, ניצחה 1:2 והחליפה איתה מקום בפסגה, שבוע אחד בלבד אחרי שכבשה אותה.

ההבדל הוא שב-2010 לא הייתה אפשרות לתקן. היום יש למכבי חיפה ברזרבה עוד תשעה מחזורים.

אבל זה לא כל כך טריוויאלי. העניין הוא שזאת עדיין מכבי חיפה. הסברים מובנים מאליהם כמו "מה לעשות, הכדור לא נכנס" לא עובדים שם בשלב הזה של העונה. משקולת של עשר שנים, עשור שלם שבו הירוקים לא זכו באליפות, מונחת על הכתפיים של בכר. לך תגיד שלא היה לך מזל במועדון שהפך מרוצי אליפות צמודים, במיוחד מול מכבי תל אביב, לחוויה טראגית במיוחד.

למהפך בפסגה ערב משחק העונה יש משמעות עצומה. במשמעות הזאת יש גם רכיב מתמטי, אבל לפסיכולוגיה יש חלק יותר גדול בה. במצב העניינים הקודם, אפילו הפסד ביום שלישי היה משאיר את מכבי חיפה בתמונה. כעת הוא לא בא בחשבון, ועם יריבה שמעולם לא ניצחת בסמי עופר ושנראית חסינה מתמיד, לך תעשה את זה דווקא עכשיו.

מצד שני, דברים מוזרים מאלה קרו. אם יש קבוצה שמסוגלת לנצח את מכבי תל אביב זו מכבי חיפה של השנה, אבל לפני המשחק הזה היא תצטרך לשכנע את עצמה שבשבת הכדור "בסך הכול לא נכנס". גם זו תהיה משימה לא פשוטה.

במשחק בין מכבי תל אביב להפועל באר שבע נרשם מהלך אחד שלא ייכנס לאף תקציר. הדקות האחרונות, רגע לפני זמן הפציעות. מכבי תל אביב התשושה מרחיקה כדורים, הפועל באר שבע מחזיקה בכדור, וגם אם אינה מסכנת ממש את השער של דניאל טננבאום, יש תחושה של לחץ בצד הצהוב. עוד כדור סתמי מורחק למרכז המגרש, שם נמצא איתי שכטר. אם הוא מפספס, ונראה היה שזה יברח לו, הכדור חוזר לרגליים של באר שבע. שכטר, במהלך שכולו ניסיון, משתלט ומוציא קטנה. המהלך הזה לא הסתיים בשער, אבל הוא החזיר את השליטה לרגליים של מכבי תל אביב. מאותו רגע, הצהובים ידעו להעביר את הזמן עד לשריקה האחרונה של אביעד שילוח.

עם ההשבתה הארוכה של יונתן כהן ובלי עוגן התקפי (מתן חוזז הכי קרוב לזה, אבל פטריק ואן לוון מעדיף להשתמש גם בו כחלק מהרוטציה), הכוכב הגדול של מכבי תל אביב הוא דור פרץ. כל השאר הם רול פליירס. שכטר חי ונשם הבקעת שערים במשך קריירה שלמה, אבל בגיל 34 הוא מבין את הייעוד שלו: להיכנס ולסגור משחקים. לפני חודשיים שכטר נכנס במצב של 0:0 מול בני סכנין ובישל בשנייה האחרונה גול גדול לפרץ. טעות לחשוב שאתמול, ביתרון מינימלי, הוא נכנס כשחקן התקפה. למרות תפקידו המובהק, הוא היה החילוף ההגנתי הכי משמעותי של ואן לוון. הוא מחזיק כדור, הולך לקרן, דופק עוד נפילה קטנה, מטריף את הקהל ומוצץ כל שנייה מהשעון. בקיצור, בזמן הקצר שבו היה על המגרש הוא סיפק את כל השכטר.

קל לומר על ואן לוון שהוא מהמר, שיש לו מזל. אתמול הוא העלה הרכב שנתן מחצית ראשונה איומה ועדיין ירד להפסקה ביתרון. אלא ש"הימור" הוא הגדרה בעייתית. ההולנדי יודע פשוט שאין במכבי תל אביב הנוכחית כוכבים, שכל אחד מבין, כמו שכטר, שיש לו משבצת למלא. ניק בלקמן המושמץ מבקיע במשחקים שבהם הוא פותח פשוט כי זה מה שהוא אמור לעשות. אילון אלמוג עדיין סובל מחלודה עמוקה, ובכל זאת מספק את הבישול ברגע הנכון. עדן קארצב חוזר מפציעה ארוכה, פותח ומפלרטט עם אדום, אבל מרחיב את הרוטציה. הכול חלק מהתכנית.

בינתיים, התכנית הזאת עובדת היטב.

33 נקודות הספיקו בשנה שעברה להישארות. נראה שזו תהיה הכמות גם השנה, ואם אכן כך, המשמעות היא שלהפועל תל אביב חסר ניצחון אחד כדי לנער מעליה עוד עונה מסויטת ולהעביר את הזמן עד העונה המסויטת הבאה. ואל תתפלאו אם בהכירנו את הנפשות הפועלות שם למעלה, העונה הבאה אכן תהיה כזאת.

נקודת השבר הכי עמוקה של המועדון הייתה בסוף דצמבר, בתבוסה 4:0 בדרבי. זה לא שהפועל תל אביב לא נראתה כמו יריבה ראויה למכבי תל אביב, היא בכלל לא נראתה אז כמו קבוצת כדורגל מליגת העל. קצת לפני הדרבי חתם לידור כהן בקבוצה, אחריו הגיעו גם דן אייבינדר, בן ביטון ושלומי אזולאי. שחקנים שנחשבו לפליטים הגיעו לקבוצה שבה הם יכולים להיות נכס וסיפקו לה טונות של ניסיון. במקרה של אתמול, הוא תורגם על ידי אזולאי גם לשער יקר. תשע נקודות היו להפועל תל אביב עד הרכש של ינואר, 21 אחריו. קשה להגדיר טוב יותר את הביטוי "שוברי שוויון".

בסיפור הזה קל לשכוח את החלק של ניר קלינגר במהפך. המאמן כבר היה עם רגל וחצי מחוץ למועדון יותר מפעם אחת בשנתיים שלו בוולפסון. קשה לעלות עם קבוצת נוער מחוזקת ולצאת מזה בשלום. בסופו של דבר, הוא בדרך לסיים את השנתיים הללו עם שני הישגים עצומים - פעם אחת פלייאוף עליון כנגד כל הסיכויים, בפעם השנייה מסע היחלצות מרשים, ש"שמור" בדרך כלל למאמן מחליף שמגיע באמצע העונה. אם תרצו, עוד הוכחה לכך שלפעמים המאמן הוא באמת לא הבעיה.

• מה תהיה פסיקת איגוד השופטים לגבי היד הברורה של ננאד צבטקוביץ' מאשדוד, או במילים אחרות: איך לעזאזל זה לא פנדל?
• כיצד הרגישו אתמול אוהדי מכבי תל אביב בזמן הפציעות, כשדור פרץ התקפל במרכז המגרש עם שריר מכווץ?
• מאז ה"נפסיד לחיפה 4:0" אבי לוזון ומכבי פתח תקוה לקחו מהירוקים חמש נקודות. מה היה קורה לו היה מכריז על 7:0?
• האם ברק בכר גנב את סוודר הגולף שלבש אתמול מהסט של "חגיגה בסנוקר"?