ווושינגטון וויזארדס, שמרחיבה את הגישה שלה אל הקהל הישראלי, השיקה פודקאסט שבו מתארח דני אבדיה, בשיחה עם העיתונאי ירון טלפז. הישראלי דיבר על ההרגלים ב-NBA, העבודה הקשה, ההבדלים בין ארה"ב לחיים במכבי תל אביב, והניסיון להסתגל לרמה הגבוהה.
על החיים ב-NBA: "הכל מרגיש מטורף, מבחינת הלוז, אין זמן לנשום - בית, אימון, משחק, משחק, משחק, זה לא פשוט, במיוחד למי שהיה רגיל להיות הרבה עם חברים, בים, זה קשה. אבל הכל זז מאוד מהר, אתהפוגש כל ערב שחקן אולסטאר כזה או אחר או קבוצה מדהימה ואנשים שלא חשבת שתראה, אבל אני נהנה מכל רגע".
על התחושה לשחק מול הכוכבים הגדולים: "תקשיב, הם ברמה אחרת. מאוד חכמים. קוראים את המצבים מדהים, ורואים כמה ניסיון יש להם. אני מסתכל עליהם ואני אומר - וואלה, גם לי בא להיות כזה. ואני כל יום שואף ללמוד ולהשתפר, ושיום אחד מישהו ישאל 'אך זה לשחק מול דני אבדיה'".
מה השוק הכי גדול במעבר ל-NBA? "אתה מעריך את המקצוענות והסביבה, השחקנים והמאמנים, כמה היסטוריה יש לכל אחד, אני נהנה להיות בחדר הלבשה עם אנשים עם היסטוריה, מועדון עם היסטוריה, ואני מקווה לכתוב פה היסטוריה בוושינגטון".
האזינו לשיחה עם דני אבדיה
עוד בוואלה!
על ההרגלים ב-NBA: "יש פה מיינדסט: אתה מגיע בזמן, ואף אחד לא יגיד לך מתי להרים משקולות, מתי לעבוד בחדר כושר, מתחי לעבוד על זריקות, מה לאכול ... אנחנו אנשים בוגרים שמקבלים המון כסף, ומי שרוצה לאכול מקדונלדס, שיקנה, אף אחד לא יגיד להם לא. מי שישתמש בכסף כדי לקחת שף ולאכול בריא, אלה שחקנים חכמים. וזה מה שאני עושה, מנסה לאכול בריא, כמה שיותר שעות שינה, אימוני כוח כמה שאני יכול, אימוני זריקה, כדי שאף אחד לא יוכל להגיד שאני לא זורק, כל דקה אני עושה משהו.
"אני מעריך את כל העבודה שרגב פנאן וכל המאמנים היו עושים איתי, אבל גם כיף להיות עצמאי. הם לגמרי סומכים עליך, יודעים שזו העבודה שלך ואתה מקבל בשבילה הרבה כסף, אתה צריך להתמיד ולהשקיע ואף אחד לא יעשה את זה בשבילך. יש לי שפית - אמא, שזה הכי טוב. התנאים מאפשרים לך לבוא לאולם, ותעשה מה שאתה רוצה. מיליון כדורים, קונוסים, כדורי כוח, משקולות, איזה טכנולוגיה שבא לך, ג'קוזי חם, ג'קוזי קר, השאלה במה אתה רוצה להשתמש".
המאמן סקוט ברוקס מחמיא לו על העבודה הקשה: "מבחינתי כסף זה טוב וחשוב, אבל באיזשהו שלב הגעתי למקום שכיוונתי אליו, ולא אגיד שהגעתי וקיבלתי כסף ו וזהו. אני כל הזמן רוצה לדעת שאני הדני הכי טוב שאני יכול להיות, לייצג את ישראך, לזכות בגביעיים, לרשום היסטוריה לי ולמדינה, אני רוה להיות אחד כזה שאכפת לו. אני סבלני. עברתי דרך כזו במכבי, ועכשיו אני פה".
על האופנתיות של ראסל ווסטברוק: "ווסטברוק ואני לא באותו חדר הלבשה בגלל הקורונה... ראסל זה ראסל, זה מה שמייחד אותו, אי אפשר לצחוק עליו, אתה מתרגל לזה. דיברתי איתו על האופנה שלו, הוא נוסע לפריז לתצוגות, הוא בשוק הזה, יש לו חברה משלו, מי אנחנו שנגיד לו שזה לא סטייל... הוא טי-פוס. הוא משהו מיוחד. לא ראיתי מישהו שמגיע עם מוטיבציה כזאת ורעב כזה. אני מאחל לעצמי את זה".
עד כמה שונה המשחק מבחינה הגנתית ב-NBA? "יש פה הרבה חוקים שונים, הם עושים את המשחק ליותר קל ויותר קשה. הצבע יותר פתוח, ויותר קשה להגן על שחקנים שחודרים. יש את הפאולים הזולים שסוחטים מהשלוש... אי שחקן הגנה אגרסיבי, מבחינתי ששורקים על העבירות הקטנות זה מרגיז אותי, אבל זה ה-NBA, אין ברירה".
על הקליעות במתפרצות ממסירות אחרות של ווסטברוק: "התחלתי להבין שראסל תמיד רץ קדימה ומחפש, אני מתחיל להבין עם מי אני משחק ומחפש את ההזדמנויות שלי לקלוע. אלה דברים שמכניסים אותי למשחק ונותנים אנרגיה".
למה הוא לא מנסה יותר? "אני רואה את הפרגון, את התגובות של האנשים, של החברים, שרוצים שאקח את הכדור ואזרוק עוד, אבל יש דברים מאחורי הקלעים, במיוחד לרוקי, בקבוצה שמכוונת לפלייאוף, זה לא פשוט. אתה בתהליך לימוד, שהוא נורא קשה. וההזדמנויות שלי הן לא רבות. אני חי ונופל על המשחקים הרעים והטובים, זו האמת. אז אני נותן 100 חוז בכל משחק, מנסה להשתלב, ושהקבוצה תנצח. הזמן מרפא את הכול.
"אנשים מסתכלים על לוקה דונצ'יץ', על לאמלו בול, על השילוב המהיר שלהם... איך אני יכול להתלונן שבחירה מתחתיי בדראפט משחק בכלל בג'י ליג. אני משחק 20 דקות בליגה הכי טובה בעולם. לרוקי, מאירופה, שהרגע בא, זה מטורף מבחינתי. אנשים רוצים לראות את ההצלחה של לוקה או לאמלו, אבל זה לא בא מיד. מקווה שיום אחד זה יקרה, אבל בינתיים אני מרוצה מאוד ממה שקורה איתי... אם לאמלו בול היה משחק עם עוד שני אולסטארים בקבוצה, הוא היה עושה פחות".
על החלום לשחק בעונה הבאה מול קהל גדול של ישראלים: "נתת לי למה לצפות... אני עדיין באילוף, עוד מעט ישחררו אותי יותר".