בפרספקטיבה היסטורית ו/או בכל הקשור לעוצמות של אווירה, קהל ויוקרה, ה-3:4 של מכבי תל אביב על הפועל חיפה לא נושק ל-3:4 על מכבי חיפה, ל-2:3 בדרבי של זהבי או ל-2:3 עם הטילוגסי על בני יהודה. גם הדינמיקה שלו הייתה מעט שונה - הפעם זו לא הייתה מכבי תל אביב עוצמתית ושיטתית, אלא קבוצה כחושה, מותשת, חסרת ביטחון ונטולת הגנה. ודווקא מהסיבות הללו זה יכול להיות משחק שיסמן מפנה של עונה שלמה ובעיקר כזה שהציל את המאמן שלה, מה שאי אפשר לומר על כל הקלאסיקות שהוזכרו למעלה.
13 שערים ספגה מכבי תל אביב העונה, הכי הרבה, יחד עם הפועל באר שבע, בחלק העליון של הטבלה. התפריט הקסום הזה כולל שני משחקים רצופים שבהם הוציא דניאל טננבאום שלושה כדורים מהרשת, ארבע ספיגות אחרי הדקה ה-80, פעמיים מתוכן (מכבי פתח תקווה ובני יהודה וכמעט גם אתמול) השערים הללו לקחו ממנה נקודות. זה בלתי נתפס על הנייר, אבל בפועל אתה לא מבין איך הפועל חיפה לא חוררה את הרשת. שחר פיבן, עם גלישה חסרת אחריות ברמות של ועדת חקירה שהובילה לפנדל, כנראה סיים אתמול את הפרק הקצר שלו ברוטציה הצהובה. השער השני בכלל היה הפקרות אכזרית, ובין גול אחד למשנהו היו להפועל חיפה עוד 3-4 מצבים שפשע היה להחטיא מהם. עם כל המחדלים שלה העונה, מה שמכבי תל אביב עשתה אתמול במחצית המגרש שלה התחיל להעלות תאוריות קונספירציה על סבוטאז'. הבעיה היא שהקישור וההתקפה לא הסכימו לקחת בפוטש הזה חלק ולכן התאוריה קרסה.
קצב המשחקים של מכבי תל אביב לאחרונה היה מטורף, יחד עם טיסות ביבשת. מבחינה זאת, הגרוע מכל מאחוריה. עם משחק אחד בשבוע הצהובים יוכלו לקחת אוויר ולהחלים מעט מהעומס, אבל גם לזה יש עדיין זמן עד אמצע ינואר. העניין הוא שכולם יודעים שהבעיות לא באמת נפתרו. לא רק שגאורגיוס דוניס לא מצא את ההרכב הראוי להגנה שלו, הוא גם קיצר את הרוטציה. יונתן כהן ודן ביטון הם יחסית באנקרים, מה שמבטל אפשרויות קדמיות אחרות כמו מתן חוזז ואילון אלמוג.
לפחות לגבי האחרון, יש כאן חידה שעלולה מבחינת מכבי תל אביב להתפתח לבעיה של ממש. אלמוג פתח אתמול אחרי תקופה ארוכה, אבל היה על "רצועה קצרה". הוא היה אופציית החילוף הראשונה של המאמן. אחרי כמה הבלחות אשתקד, זו הייתה אמורה להיות עונת הפריצה שלו. בפועל, הוא כמעט לא רואה מגרש. זה מקרה קלאסי של ביצה ותרנגולת - האם דוניס לא רואה בו את מה שראו לפניו אנשי מקצוע במועדון וסימן אותו מההתחלה, או שאלמוג עצמו מגלה חוסר מקצוענות או יכולת ברמות שמקפיצות את היווני. השורה התחתונה היא שמכבי תל אביב פיתחה בחוד תלות כמעט מוחלטת באלכסנדר פשיץ', שחוסנו הפיזי עדיין מוטל בספק. בינתיים, לפחות, הוא מספק את הסחורה.
מכבי תל אביב יכולה לשאוב עידוד מהניצחון של אמש, מהיכולת ההתקפית ומהעובדה שהיא נכנסת סופסוף לקצב משחקים נורמלי. עם זאת, אסור לה לשכוח את משחק ההגנה הנוראי, את העובדה שעמדה על ספו של עוד הפסד מביך, שהיה עלול לייצר פער גדול מדי ממכבי חיפה, ואת שינוי הדריכות הקיצוני בין משחקי הליגה למסגרת האירופית. מתחילת העונה היא מפלרטטת עם משבר רציני ביותר, מתכופפת אבל לא נשברת. מתישהו השינוי האמיתי, העקבי, זה שיתווה את הדרך האמיתית לעונה הזאת, יגיע. השאלה לאיזה כיוון.
אל תפספס
קצת מפחיד מצד אחד ורומנטי מצד שני לראות את התלות שיש להפועל באר שבע בז'וזואה. מפחיד בגזרת התוצאות, ברמת המשחק, ביכולות הביצוע. אלטון אקולטסה יכול לפרפר קבוצה שלמה, ועדיין - הפועל באר שבע עם ז'וזואה היא קבוצת פלייאוף עליון ומעלה. באר שבע בלי ז'וזואה תתמודד עונה שלמה עם חרדות ירידה קיומיות, גם אם זה לא יקרה לבסוף.
גם אם הרוח ששורה על המגרש כשז'וזואה עליו מביאה ניצחונות, אתמול שלוש הנקודות נרשמו על שמו של סינטאיהו סלליך, עם שני בישולים לאנתוני וארן. הבעיה של סלליך, עדיין, היא שאי אפשר לנתק את השם שלו ממכבי חיפה. מרקו בלבול והצוות שלו אהבו את סלליך, האוהדים של מכבי חיפה קצת פחות. הם היו חסרי סבלנות לחלוטין לגביו. הוא בא, הלך, חזר, בדיוק מסוג השחקנים שבמועדון הזה, ובעצם באף מועדון צמרת, לא באמת מצליחים. או שאתה חלק או שאתה לא, וסלליך תמיד היה במכבי חיפה החשוד המיידי. גם היום, למרות היכולת הטובה בבאר שבע, ספק אם מישהו מאוהדי הירוקים מתגעגע.
סלליך היה צריך את השינוי הזה. בפעם הראשונה בעשר שנות קריירה, מאז שהגיע לכפר גלים מראשון לציון, הוא לא מחובר יותר למכבי חיפה. גם כשהיה בעכו, בקרית שמונה, בבית"ר ובמריבור הוא היה "שחקן של מכבי חיפה" בתודעה. בבאר שבע הוא פתח טוב, דעך כמו כל הקבוצה וחזר להמריא עם הצמד שבישל אתמול לווארן. יש לו שער וארבעה בישולים עד כה - לא מדהים, אבל בהחלט לא רע.
בסך הכול, נראה שהחיבור הזה עושה טוב לשני הצדדים. לבאר שבע אין יומרות לאליפות ואין לחץ קהל והמהומי מרמור ביציעים. סלליך, מצדו, השתחרר מהתווית הירוקה שהייתה לו על הגב. הוא החיזוק הישראלי הכי משמעותי של הקבוצה, עם כל המשמעויות הטובות והפחות טובות של זה. עכשיו הוא רק צריך להראות שהוא יכול להיות מספיק טוב גם בלי ז'וזואה ואקולטסה על המגרש.