שברון לב: יואכים לב ממשיך להרוס את המורשת של עצמו

היו למאמן גרמניה האגדי מספר הזדמנויות לפרוש בכבוד, אך הוא פיספס את כולן, ורשימת המחדלים הולכת ומתארכת. השיא הגיע בתבוסה ההיסטורית מול ההרכב הצעיר של ספרד (6:0), שעוד עשתה חסד עם הגרמנים האומללים. האם השפל העמוק יותר עוד לפניו?

תקציר: ספרד - גרמניה 0:6 (ספורט 1)

"את השאלה לגבי עתידי צריך להפנות לאנשים אחרים", אמר אתמול (שלישי) יואכים לב, ולא בפעם הראשונה. בעקבות התבוסה 6:0 מול ספרד בסביליה - ההפסד הגבוה ביותר של גרמניה במשחק רשמי אי פעם - השאלה הזו רלוונטית מתמיד, אבל המאמן לא רק מתעקש להישאר בכסאו, אלא גם מעביר את האחריות בחוסר אלגנטיות לממונים עליו. הוא יודע שלממונים האלה אין ספקות. אוליבר בירהוף, המנהל הספורטיבי של ההתאחדות, חזר אף הוא על התשובה שלא משתנה לאורך זמן: "אנחנו סומכים באופן מוחלט על יוגי". ואולם, ההפניה הזו של לב היא ההיבט העצוב ביותר של הסאגה המתסכלת הזו.

תחשבו על זה לרגע - הרי לב היה פעם גיבור לאומי. הוא האיש החתום על המהפכה התודעתית העצומה ששינתה את תדמיתה של גרמניה ברחבי העולם. הוא הינדס מאחורי הקלעים, כעוזרו של יורגן קלינסמן, את הגישה והפך את גרמניה מאנדרדוג אפור לחביבת הקהל הנייטרלי במונדיאל הביתי ב-2006. הוא מינף את ההצלחה הזו כאשר קיבל את המושכות לידיו באופן רשמי, והצעיד בסבלנות ובהתמדה את הגרמנים לזכיה מפוארת בגביע העולם בברזיל ב-2014, במהלכו נרשם ה-1:7 המיתולוגי על המארחת בחצי הגמר. הוא אגדה חיה. הוא צריך להחליט על עתידו, הוא צריך לבחור בתבונה את עיתוי הפרישה. במקום זאת, הוא מיתמם: "מה אתם רוצים ממני? תשאלו את הבוסים". הוא מתנהל כמו מאמן מיינץ או דיסלדורף. בעצם, גם היחס כלפיו מתחיל להזכיר יחס כלפי מאמן מיינץ או דיסלדורף.

עוד בוואלה!

בגרמניה נותנים גיבוי ליוגי לב, מוראטה ענה למבקרים: "מה יגידו עכשיו?"

לכתבה המלאה
צריך לבחור בתבונה את עיתוי הפרישה. יואכים לב (צילום: GettyImages, Javier Montano)

השישיה הראשונה בחייו של נוייר

היתה לו, כמובן, האופציה לפרוש עם הגביע הנכסף ביד בקיץ 2014. אפשר היה לעזוב אחרי ההדחה בידי צרפת בחצי גמר יורו 2016 המכובד. לבסוף, אפשר היה גם ללכת אחרי הפיאסקו במונדיאל האחרון ברוסיה, בו כשלו הגרמנים בשלב הבתים. זה היה מתקבל בטבעיות, והוא עדיין היה שולט לחלוטין בגורלו. אחרי הכל, גם לאגדות הגדולות ביותר מותר לטעות. אף אחד לא מושלם. אבל לא - הוא התעקש להמשיך עוד ועוד, גם כאשר ההנאה האישית שאפה לאפס, גם כאשר אמון הציבור נעלם כלא היה, גם כאשר אף אחד כבר לא מבין על איזה "פרוייקט חדש" הוא מדבר.

הפרויקט הזה התרסק במהדורה הקודמת של ליגת האומות - גרמניה סיימה במקום האחרון בביתה וירדה לדרג ב'. אז אופ"א הגדילה את דרג א' ו"הצילה" אותה, אך לאור התוצאה אתמול היה עדיף כבר לרדת, כי אז היתה נמנעת ספיגת השישיה ההיסטורית, ועוד דווקא בערב בו חגג מנואל נוייר את הופעתו ה-96 במדים הלאומיים כדי לחלוף על פניו של ספ מאייר. בכל הקריירה שלו, גם כאשר נלחם בתחתית בבונדסליגה עם ההגנה המפורקת של שאלקה לפני עשור, לא הוציא נוייר שישה כדורים מהרשת במשחק אחד.

הפרויקט התרסק עוד בקמפיין הקודם. נבחרת גרמניה אתמול (צילום: GettyImages, Pixsell/MB Media)

באיירן בשיא, גרמניה בשפל

והנה לכם - זה קרה במפגש מול החבורה הצעירה של ספרד, ובמציאות התוצאה היתה צריכה להיות גבוהה הרבה יותר. שער חוקי של אלברו מוראטה נפסל בגלל שריקה לנבדל שלא היה. פראן טורס, שהבקיע שלושער, החמיץ עוד שתי הזדמנויות פנטסטיות לפחות. מנגד, אונאי סימון לא היה צריך לגעת בכדור בשער הספרדי, ורק בהה פעם אחת כיצד הבעיטה של סרג' גנאברי זיעזעה את הקורה. אפילו הפציעה של סרחיו ראמוס במחצית הראשונה לא שינתה דבר. אריק גרסיה, שהיה בן שלוש כאשר הגיע לב לנבחרת ב-2004, נהנה מסוג של טיול על המגרש.

איך שלא תסתכלו על זה, מדובר כאן בהרכב ניסיוני של ספרד. לואיס אנריקה אפילו שיבץ את סרג'י רוברטו בעמדת המגן הימני, בה ספג אינספור ביקורות במדי ברצלונה. עבורו היתה כאן נקמה מתוקה על התבוסה 8:2 של הבלאוגרנה מול באיירן מינכן ברבע גמר ליגת האלופות רק לפני שלושה חודשים. מבחינתו, זה 8:8 בסיכום. וזה מזכיר לנו שההתפרקות המפלצתית של גרמניה מגיעה בשנה הטובה ביותר של באיירן מינכן שפירקה כל מה שזז עם תצוגות מרהיבות, ועם שלד מקומי.

לא פרשו מהנבחרת. מולר, הומלס ובואטנג (צילום: GettyImages)

מולר, הומלס ובואטנג מוכנים לחזור

שישה גרמנים יש בהרכב הפותח האופטימלי של באיירן, אשר אחראי בין היתר גם לשמינייה ההיא שהפכה את בארסה לבדיחה. שלושה היו על הדשא אתמול - נוייר, גנאברי וליאון גורצקה. יוזואה קימיש פצוע, וזו מכה משמעותית מאוד, לנוכח מנהיגותו וכישוריו במרכז המגרש. אפשר לטעון כי הוא הקשר המרכזי הטוב בעולם כיום, וייתכן שהתוצאה היתה קצת שונה לו היה בריא. ואולם, על שני שחקנים נוספים הוא ויתר מרצון, על אף אפשר היה להחזירם. תומאס מולר וג'רום בואטנג לא פרשו מהנבחרת, ועומדים לרשותו של לב. כמוהם גם מאטס הומלס. את השלישיה הזו בחר המאמן להעיף לכל הרוחות במרץ 2019, ומאז הוא מתעקש לדבוק בהחלטתו, גם כאשר ברור כשמש שהכרחי לחזור בו.

המהלך עצמו לא היה מופרך לחלוטין אז, לפני שנה וחצי, כי כושרם של שלושת הוותיקים באמת לא היה מזהיר. רק הדרך היתה עלובה - ההודעה הקצרה לתקשורת מבלי לעדכן את השחקנים מראש שידרה חוסר כבוד מינימלי כלפי הכוכבים אשר תרמו תרומה אדירה לנבחרת במשך עשור. מבחינה תדמיתית, היתה זו מהלומה משמעותית מאוד לנבחרת, וההשפעה בחדר ההלבשה היתה דרמטית. השלושה הביעו אכזבה פומבית קשה מהיחס, אך סירבו לפרוש. הם הצהירו פעם אחר פעם על נכונותם לשוב, ולא שמרו טינה ללב. מולר הצהיר רק לאחרונה: "כולם רואים שאני בכושר טוב, ונותר רק לראות מה יקרה". וקרה דבר פשוט - לב טען שאין לו עניין לסטות מה"פרוייקט". אז הוא בא על שכרו.

בלעדיו העסק התפרק בהדרגה. האנזי פליק (צילום: GettyImages)

פליק היה הדמות החשובה ביותר

מולר לא סתם בכושר טוב - הוא שבר את שיא הבישולים בבונדסליגה בעונה שעברה, והיה לדעת רבים השחקן המצטיין של השנה, לצד רוברט לבנדובסקי וקימיש. גם בואטנג התאושש משפל מקצועי עמוק, והוא שותף מלא למכונה האימתנית של באיירן. השינוי המופלא הזה התרחש אצל שניהם בזכות מינויו של האנסי פליק למאמן לפני שנה. הוא לקח קבוצה מפורקת מנטלית, והפך אותה ללהיט פנומנלי תוך שבועות ספורים ממש. וזה מחזיר אותנו ליכולת לפרוש בעיתוי הנכון. היה אדם שידע לעשות זאת ב-2014, וקוראים לו פליק.

וכך, בדיעבד, אנחנו לומדים כי השפעתו של פליק על גרמניה היתה גדולה הרבה יותר ממה שידענו בזמן אמת. במשך שמונה שנים הוא שימש כעוזרו של לב, והיתה זו תקופת הזוהר האולטימטיבית של הגרמנים. בלעדיו, העסק הלך והתפרק בהדרגה. הנסיון מראה כי לב מצוין בהתוויית אסטרטגיה, אך הרבה פחות מוצלח ביישומה הטקטית על בסיס יומיומי, ועוד פחות טוב ביחסי אנוש. בעידן פליק, היתה רוח קבוצתית מופתית בחדר ההלבשה. במונדיאל 2018 כבר דובר על מחנאות הרסנית. ולו היה ב-2019 בצוות המקצועי מישהו עם רגישות פסיכולוגית ברמה של פליק, הפיאסקו הקטסטרופלי שליווה את ניפויים של מולר, הומלס ובואטנג היה נמנע.

אם הוא נכנס להציל את המולדת, המצב באמת חמור. ג'ונתן טה (צילום: GettyImages)

הטרגדיה האישית תימשך

ללא פליק, נעלמה בהדרגה שמחת החיים שאיפיינה את גרמניה. נותר הפרצוף הזועף של לב, שנראה בדרך כלל סובל על הספסל לא פחות מהאוהדים שמגלים עוינות הולכת וגוברת כלפי האיש שהיללו עד לא מכבר. ואולי הדיבורים על "הפרוייקט החדש" לא נפסקים, אבל השיטה משתנה ללא הרף. לאור המצוקה במרכז ההגנה, ניסה לב לשחק עם שלושה בלמים, רק כדי לחזור ל-1-3-2-4 השגרתי בסופו של דבר, ואז נדד ל-3-3-4 הרפתקני אתמול. מספר השחקנים שמקבלים זימון ומשתלבים בתפקידים משתנים הוא אסטרונומי, וחלקם לא לגמרי ראויים. אם ג'ונתן טה, שהפך לשחקן ספסל עמוק בלברקוזן, נכנס אמש במחצית כדי להציל את המולדת בסביליה, המצב באמת חמור. זה משדר אובדן שליטה, כמו גם העובדה כי גנאברי שמר אתמול על מוראטה בכדור קרן. זה לא מתקבל על הדעת אפילו בליגת החובבים.

אז כן, יש גיבוי מצד ההתאחדות, ולב יכול להמשיך בהכנותיו המוזרות ליורו 2020, אבל זה לא ישנה את הטרגדיה, כי הוא פגע במורשת המפוארת של עצמו. גם השחקנים כבר לא סומכים עליו, ונוייר הצהיר אתמול בגלוי: "מולר, הומלס ובואטנג היו עוזרים לנו". המאמן חתום עכשיו לא רק על הישגים מזהירים, אלא גם על אחת התקופות הגרועות ביותר בתולדות הנבחרת אשר נמשכת כבר מספר שנים. ומי יודע, אולי השפל העמוק ביותר עוד לפניו.

עקבו אחרי יוכין בפייסבוק

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully