מקגינייסטה: ג'ון מקגין נוסק באסטון וילה ופורח בנבחרת סקוטלנד

הנער הסקוטי שאף להפוך לכדורגלן מקצועני כמגן שמאלי, אבל אמרו לו שהוא צנום מדי, ולכן כדאי לו לחפש תעסוקה אחרת. הוא לא ויתר, התעקש ללכת בעקבות החלום, פגש את המאמנים הנכונים ששינו את הכל - וכיום הוא עושה חיים משוגעים בפרמיירליג ובנבחרת. לא רק אנדי רוברטסון, הקפטן הלאומי והכוכב הכריזמטי של ליברפול, עונה להגדרה הזו. גם ג'ון מקגין התגבר על קשיים לא מבוטלים כדי לפלס את דרכו לצמרת. לעומת רוברטסון ששמר על התפקיד המקורי, הוא הוסט בשלב מוקדם יחסית לקישור, והשינוי הזה חולל פלאים. כיום מדובר בשחקן מפתח קריטי במרכז המגרש, הן במדי סקוטלנד והן באסטון וילה.

כאשר נפגשו שני החברים במחנה האימונים של הנבחרת השבוע, רוברטסון לא היה מאושר במיוחד לראות את פניו של מקגין. ביום ראשון הושפלה אלופת אנגליה בתוצאה המהדהדת 7:2. "זה לא מתקבל על הדעת", אמר המגן השמאלי הנערץ של יורגן קלופ, ומנגד היה מקגין אחד הטובים על המגרש, אולי שני רק לג'ק גריליש. הוא כבש את השער השלישי החשוב, בדיוק אחרי שמוחמד סלאח צימק ל-2:1. הוא שלח כדורי עומק נפלאים, אשר אחד מהם הפך לבישול למסמר האחרון של גריליש. לא פחות חשוב - הוא חילץ תשעה כדורים מרגלי שחקני ליברפול, והיו לו גם שתי חטיפות. הנה לכם קשר רחבה לרחבה קלאסי, עם תרומה פנטסטית בהגנה ובהתקפה.

עבור אוהדי וילה, הוא האליל הבלתי מעורער. כך היה מהרגע הראשון בו דרך על כר הדשא בברמינגהאם באוגוסט 2018, כאשר הקבוצה עוד היתה בליגת המשנה. סטיב ברוס, המנג'ר שהחתים אותו ופוטר זמן קצר מאוחר יותר, טוען: "מקגין הוא אחת הרכישות המוצלחות ביותר בקריירה שלי, במיוחד במונחי עלות-תועלת". ואכן, היברניאן קיבלה תמורתו כ-3 מיליון ליש"ט בלבד - מחיר מגוחך במונחי הכדורגל הבריטי שאיבד לחלוטין את השפיות בסכומים שמשולמים תמורת שחקנים. כבר בחלוף שנה, בקיץ 2019, נטען בצהובונים כי מנצ'סטר יונייטד שקלה להציע 50 מיליון עבור הלוחם הסקוטי.

האם זה נכון? אין לדעת, אבל בובי ג'נקס, הסקאוט של אסטון וילה שהציע אינספור פעמים להחתים את מקגין אך פוטר על ידי המועדון מטעמי התייעלות תקציבית עוד לפני שהעסקה יצאה לפועל, הצהיר בתוקף לפני שנה: "אני יודע שאלכס פרגוסון כועס על הנהלת יונייטד על כך שנתנה לבחור הזה לברוח. באולד טראפורד היו צריכים להביא אותו כבר מהיברניאן. אין לי ספק שאם הוא ימשיך להתקדם, עתידו יהיה מזהיר".

מקגין בהחלט המשיך להתקדם. יש לו תזמון לא רע בכניסה לרחבה, והוא הבקיע את אחד השערים החשובים ביותר של וילה, בגמר פלייאוף העליה לפרמיירליג מול דרבי קאונטי בוומבלי, ועוד בנגיחה תוך כדי ניצול טעות גסה של שוער היריבה. אז בליגה הבכירה הוא התכבד למצוא את הרשת שלוש פעמים כבר במחזורי הפתיחה, ובמקביל שבר את הבצורת גם במדי הנבחרת. שבעה כיבושים היו לו עבור סקוטלנד בסתיו לפני שנה, במוקדמות יורו 2020, וההתלהבות בקרב האוהדים היתה עצומה, גם אם המאזן כלל שלושער מול סן מרינו.

איכשהו אפילו הקורונה פעלה לטובתו. מקגין נפצע בקרסולו בדצמבר אשתקד, וגמר לכאורה את העונה, אבל המגפה גרמה לפגרה - והוא שב למגרשים ביוני על מנת לסייע לקבוצתו לשרוד במאבקי התחתית על חודה של נקודה. לו היתה וילה נושרת בחזרה לליגת המשנה, הקשר הרב גוני היה עוזב בוודאות לטובת מועדון גדול יותר, אך במצב החדש לא היה טעם למהר לשום מקום. החוזה שלו תקף עד 2024, והתמיכה מהמנג'ר דין סמית מוחלטת. הבוס, שדוגל בסגנון התקפי, מעניק למקגין יד חופשית לדהור קדימה - ואת התוצאות רואים גם העונה. בעצם, במיוחד העונה. וילה פתחה את הקמפיין החדש עם שלושה ניצחונות רצופים, אשר שיאם בחגיגה ההיסטורית על חשבונו של קלופ.

רק לפני שמונה שנים הוא לא היה מעז לחשוב על חגיגות מסוג זה. "הייתי מגן שמאלי כושל בקבוצה עד גיל 19 של סנט מירן, ולא נתנו לי לשחק כלל. בשלב מסוים חשבתי שאין לי סיכוי יותר. אבא שלי תמך בי ואמר שאני טוב יותר מאחרים - רק צריך להראות את זה. לקח לגוף שלי זמן להתחזק, ואז העביר אותי עוזר המאמן טוני קרייג לקישור. זה שינה את הכל", סיפר מקגין בדיעבד. כבר בעונתו הראשונה בבוגרים הוא זכה בגביע הליגה, והקריירה החלה להתפתח בכיוון הנכון.

זה היה הדרגתי. שלוש השנים בסגל הבכיר של סנט מירן הסתיימו בירידה, והוא עבר להיברניאן כדי לסייע לה לשוב למקומה הטבעי בליגה הבכירה. שם הוא גם פגש את המנג'ר ניל לנון, שהיה בעברו קשר מרכזי דומיננטי. שיתוף הפעולה הזה היה מצוין, וכאשר השתכנע ברוס כי כדאי להביא אותו לאסטון וילה, הוא התייעץ ארוכות עם לנון כדי לקבל חוות דעת מחמיאה במיוחד.

אז מקגין הגיע לברמינגהאם במקום לעבור לסלטיק שלא הסכימה לשלם את הסכום הנדרש, ויש בכך לא מעט אירוניה, כי סבו - ג'ק מקגין - היה בזמנו יו"ר סלטיק, וגם נשיא ההתאחדות הסקוטית. הירוקים-לבנים ויתרו על מקגין כילד, ולא השכילו להביאו כשהיה בנסיקה. אז הסב בן ה-87 לא זכה לראות את נכדו בקבוצתו האהובה, אבל לפחות הוא נהנה לצפות בו כמנהיג הנבחרת. זה לא דבר של מה בכך, כי לפני שנה נדרס ג'ק על ידי משאית וכמעט איבד את חייו. אלא שהוא עדיין איתנו, וכל משפחת מקגין מייחלת לראות את ג'ון מצעיד את סקוטלנד לאליפות אירופה. זה עשוי להיות הטורניר הגדול הראשון שלה מאז כמעט שלושה עשורים, ומקגין חיוני למאמץ הזה, לא פחות מרוברטסון.

האוהדים של סקוטלנד ואסטון וילה מאוהבים בו. הם שרים שירי הלל לכבודו, ואימצו בחדווה את הכינוי המשעשע "מקגינייסטה" שהולך איתו עוד מתקופתו בהיברניאן. ולא, הוא ממש מתקרב לאנדרס אינייסטה, וגם לא מזכיר אותו בסגנון, אבל יש כאן מנה גדושה של הומור, וזה מאפיין מאוד את מקגין. הוא הלב והנשמה לא רק על המגרש, אלא גם בחדר ההלבשה. "ג'ון הוא פצצת אנרגיה, הוא תמיד צוחק ומחייך", אומר דין סמית. ההתקדמות המרשימה לא שינתה את אופיו - הוא עדיין בחור פשוט, צנוע וישר. כאשר נשאל לגבי המאכל האהוב עליו, הוא השיב בפשטות: "צ'יפס". אז נכון, זה לא בריא, אבל אף אחד לא מושלם. אפשר לפצות על כך בחדר הכושר. איך אפשר לא לסמפט אותו?

הנסיקה הזו לא צפויה להיעצר. מקגין יחגוג בשבוע הבא את יום הולדתו ה-26, והעונות הטובות ביותר עוד לפניו. אסטון וילה כולה צפויה ליהנות מאור הזרקורים העונה, במיוחד אחרי השביעיה מול ליברפול - ואולי תבלה בחלק העליון של הטבלה, במקום בקרבות תחתית. "אני מקנא בלסטר ובוולבס, אבל עוד מעט השחקנים שלהן יקנאו בנו", צחק מקגין בעונה שעברה. אולי הוא צודק. אבל בינתיים, הוא מגיע במונמטום מושלם מבחינתו למשימה הלאומית הגדולה, וסקוטלנד מוכת הקורונה סומכת על מקגינייסטה שלה נגד ישראל. אתם לא תפספסו אותו הערב, כי אי אפשר לא לשים אליו לב. הוא נמצא בכל מקום.

עקבו אחרי יוכין בפייסבוק