לירוי סאנה: "אני תמיד מנסה להביא את הכיף מהרחוב והפארק אל המגרש"

שחקן הרכש של באיירן מינכן לירוי סאנה התראיין היום (ראשון) לאתר הרשמי של הקבוצה. הקיצוני שיחק 60 דקות בנבחרת גרמניה מול ספרד ביום חמישי שעבר וצפוי לשחק גם הערב מול שוויץ. את העונה הוא יפתח עם אלופת אירופה מול האקסית שלו, שאלקה, ב-18 בספטמבר.

"אני רוצה לגרום לאוהדים להתרגש", אמר הקיצוני המהיר, "המטרה שלי היא לעשות את המיטב בכל משחק עבור הקבוצה וכל האנשים והאוהדים. האוהדים צריכים ליהנות כשהם צופים בנו במגרש. וכמובן, אני רוצה להשיג כמה שיותר ניצחונות ותארים. אף פעם לא לוותר, תמיד להמשיך הלאה, תמיד להישאר רעב, זה כל מה שחשוב לי".

סאנה נשאל על העובדה שאביו סולימאן שיחק בבונדסליגה ושגם שני אחיו סידי וקים משחקים והאם הם היו משחקים סביב השעון בבית: "ברחוב, במגרשים מאולתרים שיצרנו, איפה שהיינו, תמיד רצינו לשחק כדורגל, בכל יום. עד עכשיו אני מנסה להעביר את אותה תחושה מהרחוב ומהפארק אל הדשא. כילדים רק רצינו לשחק כדורגל וליהנות. לפעמים היינו משחקים טורניר קצר עם שער אחד וקראנו לו מיני גביע העולם. מי שכבש היה עולה אל הסיבוב הבא. למרות שזה תמיד היה לכיף, זה גם היה רציני. יותר מדי דברים נשברו בבית כששיחקנו: כוסות, כדים ועוד ועוד. למרבה המזל שיחקנו רק עם כדור פלסטיק בהתחלה. בשלב מסוים ההורים שלי לא נתנו לנו לשחק בבית יותר".

סאנה נשאל על אביו, שנולד בסנגל, גדל בצרפת ושיחק בגרמניה ואמר: "היה לו מסע יותר קשה משלי. כשהוא שיחק זה היה מאוד חריג לשחק במדינה זרה. זו הייתה טריטוריה לא מוכרת מבחינתו וגם עבור האנשים כאן זו הייתה סיטואציה שונה מזו שיש היום. הוא היה צריך להיאבק על דרכו קודם כל בגלל השפה. בימינו השחקן מקבל את כל מה שהוא צריך מהמועדון כולל מתורגמן והכול. בימים ההם היית צריך לקרוע את התחת וללמוד, ללמוד, ללמוד. היום חדרי ההלבשה גם מגוונים מאוד, הרבה יותר קל להסתגל".

אמו של לירוי סאנה, רגינה, זכתה במדליית ארד בהתעמלות אומנותית באולימפיאדת 1984 והיא הגרמנייה היחידה שעשתה זאת עד כה. סאנה אמר על זה: "המדליה האולימפית הזו הייתה הישג ענק עבור אמא שלי והיא תמיד הייתה מודל לחיקוי עבורי. אבל זה לא שהיינו מתעמלים איתה בבית כל הזמן. לשמחתי היא העבירה את הגנים שלה אלינו, אבל ההורים שלנו לא הפעילו עלינו לחץ. תמיד קיבלתי את ההחלטות שלי בעצמי. ברור שספורט היה נושא חשוב אצלנו בבית, אבל אף אחד לא לחץ עליי, זה תמיד היה דבר כיפי. אתה יכול להתפתח אם נותנים לך מרחב".

סאנה התייחס לעתידו ואמר: "אני רוצה להיות שחקן משמעותי באחד המועדונים הגדולים בעולם. לא זכיתי עדיין בתואר בגרמניה ואני חושב שזה צריך להשתנות". בנוסף, הקיצוני סיפר על המפגש שהיה לו עם אולי הנס בביתו שבטגרנזה ואמר: "כולם יודעים כמה אולי הנס היה חשוב בבאיירן מינכן והוא עדיין חשוב. היה כבוד גדול בשבילי לבקר אותו ואני חושב שאתה מבין במפגש כזה כמה באיירן מינכן מיוחדת. כשאתה בבית של מישהו זה מרגיש שונה מאשר מפגש במסעדה למשל. היה לי חשוב להרגיש שאולי הנס מגבה את המעבר שלי למינכן והיה לי חשוב שכל מקבלי ההחלטות במועדון תומכים בזה. שחקני באיירן כבר סיפרו לי על תחושת המשפחתיות במועדון לפני כן. אני כאן רק כמה שבועות וכבר אני יכול לאשר את זה".

סאנה גם התייחס לחולצה מספר 10 שקיבל והייתה שייכת בעבר להנס, לותר מתיאוס ואריאן רובן: "אני יכול להתמודד עם לחץ ואני לא נפגע בקלות. זה מספר עם היסטוריה אדירה ושחקנים אדירים לבשו אותה לפניי. זה כבוד ללבוש את החולצה הזו, אבל בחרתי במספר הזה כדי לספק הצהרה שהגעתי לכאן כדי לקבל אחריות. יש לי מטרות גדולות עם באיירן ואני רוצה להראות שאנשים יכולים לסמוך עליי לחלוטין".