הבמה שלך

בזמן שעיתוני ברצלונה ציינו בשבוע שעבר שלוש שנים ל"בגידה הגדולה" שלו, ניימאר פרסם מעין גילוי דעת באתר הרשמי של פריז סן ז'רמן, והגדיר את התקופה הנוכחית כ"ימים הכי טובים שלי בפריז" - מאז הושלמה עסקת הענק ב-3 באוגוסט 2017 שבמסגרתה נמכר מהאימפריה הקטלאנית לקבוצה השולטת בצרפת והפך לשחקן היקר בתולדות הכדורגל העולמי.

"צברתי ניסיון רב בשלוש השנים האלה", כתב ניימאר. "היו רגעי שמחה וגם רגעי קושי, במיוחד כשלא יכולתי לשחק בגלל פציעות. בעזרת חבריי, הצלחתי להתגבר על הרגעים הללו ולהתמקד במה שחשוב לכולנו - ההופעות שלנו על הדשא והתרגום שלהן להשגת תארים. לדעתי אני חווה כרגע את התקופה הכי יפה שלי כאן. אנחנו משפחה שחולקת את המטרה הגדולה שניצבת לפנינו. אנחנו רוצים לשים חותמת על העונה הזו עם זכייה בליגת האלופות. נילחם על זה כי מעולם לא היינו כל כך קרובים".

אבל פריז סן ז'רמן לא עברה את שלב רבע הגמר בעידן הקטארי שלה. למעשה, הפעם היחידה שלה בחצי גמר ליגת האלופות הייתה לפני 25 שנה עם ג'ורג' וואה, כשניימאר היה בן 3. ועם כל הכבוד לטרבל בצרפת, זו המטרה העיקרית לשמה הוא הובא. פ.ס.ז' רוצה להשתלט על הבמה המרכזית של אירופה, ובשנתיים הקודמות ניימאר כלל לא עמד לרשותה בניסיונות ההשתלטות שהסתיימו במפח נפש.

עכשיו הכול מונח על כתפיו. כל העיניים מופנות רק אליו. אדינסון קבאני עזב אחרי שבע שנים ו-200 שערים, אנחל די מריה מוצהב וכשירותו של השותף לריקודים קיליאן אמבפה מוטלת בספק והוא ישולב כנראה רק בעת הצורך. פ.ס.ז' תקום או תיפול על ניימאר. ואחרי שנתנה לו הכול במהלך שלוש השנים האחרונות, זו ההזדמנות שלו לגמול לה.

הקיץ הזה כל כך שונה מקודמו בגזרת ניימאר, ולא רק בגלל משבר הקורונה. אין זכר לאופרת הסבון המייגעת בנוגע למעבר לברצלונה, היחסים עם המנהל הספורטיבי לאונרדו התחממו ובצרפת מדווחים על כדורגלן מאושר ש"נהנה להגיע לאימונים, מעריך ואוהב את האנשים איתם הוא נמצא בחדר ההלבשה והם אוהבים אותו בחזרה". נראה שבגיל 28, ועדיין בלי זכייה אחת ב"כדור הזהב", הברזילאי מבין שאין לו זמן לבזבז. לכן הרצון העז לחזור לברצלונה "נקבר" לעת עתה ובמהלך התקופה האחרונה היו יותר דיבורים על מגעים להארכת החוזה (ככל הנראה יחלו אחרי קמפיין ליגת האלופות) מאשר על עזיבה.

ההצהרה שלו באשר לימים הטובים שעוברים עליו כרגע בפריז, הפתיעה לא מעט אנשים. פפ פונס, מי שהיה יועץ התדמית של ניימאר בברצלונה, אמר ל"ל'אקיפ" השבוע: "לדעתי הוא עשה טעות כשעזב את ברצלונה ב-2017, הוא יכול היה להשיג עוד זכיות בליגת האלופות עכשיו. בפ.ס.ז' הוא מצא אווירה אחרת, כזו שפחות מתאימה לו. לא היה בוס אמיתי בחדר ההלבשה ולא הייתה הרמוניה. לכן הוא רצה לעזוב בשנה שעברה. אולי עכשיו הוא מצא את השלווה שם".

מה מנע מניימאר למצוא שלווה עד כה? הרי המועדון הלך לקראתו בכל מובן מאז נחת בעיר האורות. זה לא רק חוזה העתק (מעל 36 מיליון יורו לעונה: לשם השוואה, יותר מכל הסגל של היריבה אטאלנטה) אלא גם הטבות מרחיקות לכת. כל טיסה פרטית אושרה, כל התחמקות מאימון נשכחה וכל תקרית נסלחה. הוא זכה ליחס מועדף באופן חריג וגם התפקוד שלו במגרש שונה לבקשתו כדי שיוכל לבלוט יותר. הוא באמת קיבל הכול, חוץ משחרור קל ומוזל לברצלונה. עכשיו מחכים שיחזיר קצת.

כפי שניימאר הדגיש בעצמו, יש כאן הזדמנות בלתי חוזרת מבחינת פ.ס.ז' לתקן את מחדלי השנים הקודמות. היא פוגשת יריבה חסרת ניסיון (אם כי מאיימת מאוד ואטרקטיבית בצורה בלתי רגילה) ונמצאת בצד הנוח של ההגרלה. ב-2018 הברזילאי החמיץ את משחק הגומלין מול ריאל מדריד בגלל פציעה, וראה את קבוצתו מפסידה שוב ומודחת. בשנה שעברה הוא שוב נפצע בדיוק באותו שלב של העונה (באופן מקרי, או שלא, בדיוק סביב חגיגות יום ההולדת) ונדהם כמו כולם כאשר חבריו שמטו יתרון 0:2 מול מנצ'סטר יונייטד עם הפסד דרמטי 3:1 בפארק דה פראנס שעלה בעוד הדחה בשמינית הגמר. הפעם כל הכוכבים חסרים ורק ניימאר נמצא.

בתקופת ההכנה הוא נראה נהדר, אבל גם הפגין התנשאות אופיינית במשחקים האלה, כמו למשל באותה בעיטה ללא כדור בניר ביטון במפגש עם סלטיק. על הגול היחיד בשני הגמרים הוא היה חתום, ובכך העלה את מאזנו ל-70 שערים ו-36 בישולים ב-82 משחקים, אלא שהשער הובקע אחרי מהלך של אמבפה ולפני הפציעה שלו. ב-180 הדקות הבאות (עוד 60 מול סנט אטיין בגמר הגביע ואז 120 דקות מאופסות מול ליון בגמר גביע הליגה) לא הצליחה פ.ס.ז' למצוא את הרשת. ההתקפה קרטעה, וזה יהיה האתגר של ניימאר, שימשיך בעמדה מספר 10 כשלפניו ככל הנראה פאבלו סראביה בתפקיד של אמבפה ולצדו מאורו איקרדי.

האם הוא מסוגל לעמוד בלחץ ולהוביל את פ.ס.ז' לזכייה היסטורית בליגת האלופות וגם לקוואדרופל חסר תקדים? אם כן, סוף כל סוף תהיה לו לגיטימציה לטעון לתואר השחקן הטוב בעולם (גם אם לא מחולק פרס השנה). היועץ פונס מאמין שהוא יצליח: "ככל שהלחץ עליו כבד יותר, האתגר גדול יותר והיריבה חזקה יותר, כך גוברת אצלו המוטיבציה להציג את כישוריו. ניימאר הוא אומן, והוא מביע את עצמו באמצעות הכישרון שלו והקסם שיש לו ברגליים. הוא בחור טוב שכל הזמן שואף לשלמות ותמיד מחויב, למרות תדמית חיית המסיבות שהדביקו לו".

לפני יומיים סיפר תומא מונייה, המגן הבלגי שעבר לבורוסיה דורטמונד, על מסיבות הפאר שנערכו בתקופתו בפ.ס.ז'. בין היתר, הוא דיבר על אירועי יום ההולדת הראוותניים שארגן לעצמו ניימאר, דוגמת "מסיבת הכול בלבן" שערך בפברואר האחרון ועוררה את כעסו של המאמן תומאס טוכל, שראה בה הסחת דעת מיותרת. "כשהייתי בברוז' חגגנו ימי הולדת במשחקי הטלת חיצים או סנוקר בבר, אבל בפריז זה מטורף", אמר הבלגי. "שוכרים ארמון, שוכרים בניין, מסיבות עם מאות אנשים. אני תמיד נהניתי, אבל הכול היה מוגזם".

אנדר הררה דווקא ראה את הצד החיובי והסביר שהברזילאי "יוצא מגדרו" כדי שכולם ייהנו: "כשהוא מארגן משהו כזה, הוא רוצה לעשות טוב לאנשים. הוא רוצה לשמח". ביום ההולדת ה-50 של פ.ס.ז' החל היום, ניימאר יוכל לשמח רבים. ואם יעשה את זה עוד פעמיים לאחר מכן, אף אחד כבר לא יתלונן על המסיבה הבאה.