בסרטון: התגובות לאחר ניצחון הפועל באר שבע בחיפה ברבע גמר הגביע.
אחד הדיונים הפילוסופיים בעולם הספורט האמריקאי עוסק ביכולת שבה מגיעות קבוצות לפלייאוף. המילה המרכזית היא "מומנטום". אוהדי ספורט רבים וגם האנשים העוסקים במקצוע מאמינים שתנופה חיובית יכולה להביא אותך רחוק, בעוד נסיגה לקראת תום העונה הרגילה מקטינה את הסיכוי. רוב הפרשנים מאמינים שזה קשקוש. במחקר שנעשה ב-2005 על הישגים ב-MLB, ליגת הבייסבול המרכזית, נבדקו הישגי כל העולות לפלייאוף במשך 35 שנה. המדד היה השוואה בין ספטמבר, חודש ההכרעה במאבק, לחמשת חודשי העונה שקודמים לו. ההבדל היה זניח - הישגיהן של העולות לפלייאוף בספטמבר טובים בכ-2 אחוזים בלבד.
מחקרים דומים נערכו גם ב-NBA וב-NFL. לדרך שבה אתה מגיע לפלייאוף אין חשיבות של ממש, ואין ערובה לכך שהיכולת שהצגת במחזורים האחרונים של העונה הסדירה תשוחזר ברגעי ההכרעה. כמובן שזה תלוי בעוד גורמים כמו יתרון הביתיות, פציעות וכו', אבל ברגע ששריקת הפתיחה נשמעת מדובר במשחק אחר ובמפעל אחר. למטענים שמסביב אין חשיבות.
מי שיכול לשאוב עידוד מהעניין הזה הוא יוסי אבוקסיס, שהקבוצה שלו לא באמת חזרה מפגרת הקורונה. אילו ספורט היה מדע מדויק, להפועל באר שבע לא היה הערב סיכוי מול בני יהודה. אחרי פגרה שהנחיתה אין ספור מהלומות על המועדון, עם שחקנים שפופים ושלוש תוצאות תיקו פושרות (אם לומר זאת בעדינות), באר שבע פשוט נראית כמו רכבת מחוץ לפסים. יש לה הזדמנות להציל הערב את העונה. זו, אולי, גם הבעיה שלה.
בספורט אוהבים לדבר על מושגים ערטילאיים כמו "DNA של מועדון". גם פה, כמובן, אין סימוכין מדעיים, אבל משהו מזה כן מחלחל. היסטורית, הפועל באר שבע היא קבוצה שנופלת קשות בגביע. פעם אחת היא הניפה אותו, בכל השאר הקפידה על נפילות מפוארות. ההפסדים בגמרים "הבטוחים" נגד הפועל לוד ב-1984 והפועל רמת גן ב-2003 עדיין צובטים בלב של האוהדים הוותיקים. ה-6:2 בגמר של 2015 לנצח יהיה צלקת בגוף הקבוצה. גם בשנות האליפות הגדולות של ברק בכר באר שבע לא באמת זכתה לפלרטט עם הגביע.
כמה חשובה הזכייה בתואר הזה? הרי אחרי השנה היחידה שבה לחץ קפטן באר שבעי את ידי הנשיא, הקבוצה ירדה ליגה. הכאוס הניהולי והכלכלי הכתיב ב-1997 הכנה איומה, שהגיעה לשיאה בתבוסה 10:0 בהולנד לרודה ומשם הכול רק הלך ונהיה גרוע יותר. הסיטואציה אמנם לא זהה בעצימותה, אבל כמו אז גם היום - באר שבע היא קבוצה במעבר, אחרי טלטלה לא פשוטה עם נאמן ויו"ר חדש.
ועדיין, באר שבע חייבת לזכות בגביע, כי גם אם התואר לא בהכרח ישנה דברים לטובה, הוא ישים טיקט של הצלחה על עונה בינונית ומערערת. זה לא חשוב רק בפן הסמלי, אלא גם בפן המקצועי. תחת אלונה ברקת הפך המותג "הפועל באר שבע" להצלחה ולמגנט כוכבים. צריך לזכור אילו שחקנים עברו שם לפני כן ואילו הגיעו בשנים האחרונות, כדי להבין כמה גדול היה השינוי. הנפת הגביע יכולה לסייע בשימור המותג במחשבה על בנייה קדימה.
עוד בוואלה!
בשבת עלה אבוקסיס בהרכב משני, בעוד ניר קלינגר פתח עם ההרכב החזק של הפועל תל אביב. באר שבע ספגה ביקורות קשות על המשחק הנרפה שלה, אבל אבוקסיס החליט שכרגע המאבק על המקום השלישי פחות חשוב. אתמול ההימור של קלינגר התפוצץ לו בפנים. השאלה כעת היא האם הצד השני של ההימור, זה של אבוקסיס, יתגמל אותו.
המאמן זכה עם בני יהודה בגביע בשנה שעברה, שהייתה גם היא קשה ורוויית תהפוכות עבורו. שם הוא ידע לתמרן בין ברק אברמוב לאוהדים ולחומר המקצועי שהיה לו. מכל זה הוא הוציא את המקסימום. בבאר שבע המצב שלו שונה. האוהדים לא ממש יודעים איך לאכול אותו. מצד אחד, הוא מאמן הגנתי, מה שיצר כלפיו אנטגוניזם ביציעים. מצד שני, הוא הגיע בתקופה לא פשוטה שבה הכישלון המקצועי לא היה עליו. צריך לזכור גם שאחרי הדרמה ב-3:4 באשדוד תחת בכר בסיבוב ח', אבוקסיס הוביל את באר שבע לשני מהפכי חוץ במשחקים קשים בגביע - 1:2 בנתניה ו-1:2 בחיפה. אם יש תקווה בעונה הזאת, יש לו חלק לא מבוטל ביצירתה.
הערב אבוקסיס עולה למפגש נגד הקבוצה ששימשה עבורו כמקפצה הכי משמעותית בקריירת האימון. כשזכה בבני יהודה בשנה שעברה, השאלה "איך" לא עניינה איש. את באר שבע ואוהדיה השאלה הזאת כן מעניינת ביומיום, אבל במצב הנוכחי יסכימו להתפשר שם על תוצאה. מבחינתם, חייבים לנצח את זה. את הסגנון נשאיר לעונה הבאה.