בווידאו: שחקני מכבי תל אביב חוגגים עם אוהדים
1.
איזה כיף היה לראות השבוע את שחקני הפועל ומכבי תל אביב יוצאים לחגוג עם האוהדים. איזה כיף היה לראות עד כמה חשוב להם להרגיש את התמיכה הזאת מהקהל, את הצורך לספוג את האנרגיות של האוהדים, לשמוע אותם שרים ולקפוץ איתם. כמה נחמד היה לזהות את הדחף האותנטי של השחקנים לצאת כבר מהאצטדיון, להיחלץ מגוש הבטון השומם הזה - ולהתעטף בחום של הקהל. היה כיף לזהות איך השחקנים מכירים את השירים (מי היה מאמין, יש גם קללות), מחוברים להווי של המועדון, ושמחים בשבילו.
פלייאוף עליון
קבוצה משחקים נצחונות תיקו הפסדים שערים נקודות 1 מכבי תל אביב36 26 9 1 10-63 87 2 מכבי חיפה36 22 7 7 32-73 73 3 בית"ר ירושלים36 16 11 9 35-51 59 4 הפועל באר שבע36 15 10 11 33-44 55 5 הפועל תל אביב36 14 6 16 55-31 48 6 הפועל חיפה36 12 11 13 46-39 47
2.
הדבר בלט במיוחד על רקע ליגת הכדורסל, מלאת הזרים חסרי המחויבות, שבכל יום רק ממחישה את רמות הניכור וחוסר האכפתיות של שחקניה כלפי הליגה והענף והגרעין הקטן של האוהדים. שחקנים באים והולכים ואתה כבר מאבד יכולת לעקוב, לא מכיר אף שם, לא מזהה פרצופים, שחקני מכבי תל אביב רואים בליגה כמפעל משני, ופתאום הכדורגל המושמץ והעממי נראה כמו ארגון מכובד, עם מסורת מלאת להט ורגש.
3.
החגיגות האלה בבלומפילד השבוע לא היו רק תזכורת לחיבור של הכדורגלנים עם הקבוצה, או עם המקצוע שלהם. זאת הייתה הזדמנות גם עבור האוהדים להיזכר כמה הם מהותיים, כמה מתגעגעים אליהם, וכמה עצוב המשחק נראה בלעדיהם. כי ככל שחולפים הימים והכדורגל בלי קהל נמשך, ככל שהצופה בבית נחרד יותר ויותר מהאווירה המדכדכת ומהסאונד המלאכותי, כך רק מתבהרת ומתחדדת החשיבות של הקהל במגרשים.
אל תפספס
4.
הרי הקהל במגרשים נחשב לנאג'ס של עולם הכדורגל. לקוץ בתחת. הוא עול. קבוצות מתלוננות שהוא עולה להן כסף על אבטחה. הקהל הוא זה שמתלונן על התורים בקופות והסיוט עם משרדי הכרטיסים והעמלות, זה שמתבכיין על מחסור במאבטחים ודחיפות בכניסות ומתקנים מיושנים, זה שמתלונן שאין גג ושהמחירים במזנון גבוהים, כשלמעשה למי אכפת בכלל מהקהל במגרש, הכסף הגדול הוא בכלל בזכויות השידור, בקהל בבית. וגם בימי הקורונה המטרה המוצהרת הייתה להחזיר את הכדורגל, ולעזאזל בעלי המנויים. אבל כעת כולם מודים - בלעדיהם הכל נראה תפל.
5.
מוזר שאחר כך יש מי שמאשים את האוהדים ואת הקבוצות על ההתקהלויות, ולא את המשטרה שלא הייתה מוכנה אליהן ולא הצליחה למנוע אותן. אולי להבא כדאי שהמשטרה תמנה אחראי מודיעין שילקט אזהרות על מקרים שכאלה, וכל שנדרש זה ילד בן 14 שיש לו פייסבוק, שייכנס לדף של מכבי תל אביב, יראה את הבקשה של המועדון שלא להגיע לבלומפילד, ואז את מאות התגובות "סתמו תפה יבני זונות, נפגשים שם היום בשמונה".
6.
היו שלעגו למרקו בלבול כשהתלונן שקשה למכבי חיפה בלי קהל. זה נשמע תירוץ, אבל זו האמת. גם בבלומפילד, כשהם מיעוט, יש לנוכחות שלהם חשיבות. קהל זה כוח. זה גב. זה עוד גליץ', ההבדל בין להיות ראשון או שני לכדור. בדיעבד, כשאין קהל, ומדובר בכדורגל נטו - זה לא מפתיע שמכבי תל אביב המסודרת והמאורגנת של איביץ' מגלה עליונות. בלבול יודע - עם קהל הכדורגל הופך להפכפך יותר ובלתי צפוי, משנה מומנטום. ומול איביץ' הוא חייב את הקלף המשוגע הזה.
7.
הלוואי והתקופה הזאת תשנה את היחס לקהל במגרשים. הלוואי וכולם יבינו את החשיבות שלהם, את הצבע שהם נותנים, את הטעם. הלוואי ויורידו מחירים, הלוואי ויפתחו יותר קופות ולא יהיו תורים בכניסה, הלוואי והקהל ירגיש מוערך ומכובד. הלוואי ויבינו עד כמה השחקנים זקוקים לאווירה הזאת, או עד כמה האוהדים מכורים אליה, ולפעמים בסיום משחקים הם רק צופים בסרטונים שלהם מעודדים, בחגיגות שלהם לשערים, בשירי עידוד ופירוטכניקה, שעות של סרטונים בלי מהלך כדורגל אחד, ועדיין הכי כדורגל שיש.
8.
הקונצנזוס של הקהל הרחב סביב דן גלזר הוא לא מובן מאליו. כמה יפה הוא הכדורגל ששחקן שלא כובש, לא מבשל ולא תורם הרבה להתקפה - עדיין נחשב ללב של הקבוצה. אתה מצפה מהקהל הרחב שיהיה סאקר של סקוררים, שיעריץ את השחקנים המבריקים, אבל השבוע חובבי המשחק התמוגגו משחקן שמנצח תיקולים, ששולח רגל בתזמון הנכון, ממי שהפך לאמן הגליצ'ים והחילוצים, ממי שפשוט רץ ונמצא שם, מספורטאי חכם שמראה את העומק של המשחק, ושהקהל לא טיפש כמו שחושבים שהוא.