טניסאי העבר הארגנטינאי גיז'רמו פרס רולדן התראיין במדינתו לעיתון "לה נאסיון" וחשף סיפור חיים מזעזע. הטניסאי, שכונה "רוקי" בשל הכוח הפיזי שלו, דורג במקום ה-13 בעולם בשנת 1988 וזכה בתשעה תארים במהלך הקריירה שלו. פרס רולדן זכה בתואר הראשון שלו במינכן ב-1987 ובאותה שנה זכה גם בטורניר אתונה ובבואנוס איירס וכל זאת כשהוא בן 17 ולאחר מכן 18 בלבד. כל התארים בהם זכה הארגנטינאי במהלך הקריירה שלו היו בטורנירי חימר.
פרס רולדן הפך לדמות פופולארית מאוד בארגנטינה והחל לככב על שערי מגזינים בשלהי שנות ה-80' ותחילת ה-90', אבל פציעה בפרק כף היד הכריחה אותו לעבור שלושה ניתוחים ובסופו של דבר גם גרמה לו לפרוש. הוא המשיך להתחרות עד סוף 1993 כשהיה בן 24 ולאחר מכן עוד עשה ניסיונות לחזור, אבל לא צלח. מאז הוא עזב את ארגנטינה ועבר לאיטליה ולצ'ילה בניסיון לפתח את עצמו כמאמן.
כשנשאל פרס רולדן על היחסים עם אביו בראיון הוא ענה: "אני הולך להגיד לך בלי חשש: היה לו ידע טוב, אולי אפילו יוצא דופן והוא היה מאמן מצוין, אבל לרוע המזל אני הייתי בנו. הייתי מעדיף שיהיה לי מאמן גרוע יותר ואבא טוב יותר. זה מסב לי עצב רב: הוא היה כל כך טוב במה שהוא יצר ובנה, הוא יצר את כל מערכת האימונים של מרכז טניס משמעותי מאוד בארגנטינה, אבל בגלל זה הפסדתי את אבא שלי. זה חלק עצוב מאוד בהיסטוריה שלי. אני מקווה שנוכל לחזור להיות קרובים כי בסופו של דבר הוא אבא שלי. אין לי שום קשר אליו כבר הרבה זמן לצערי".
פרס רולדן מנצח את אדברג ברבע גמר רולאן גארוס 1988
לאחר כמה ימים חזר הטניסאי אל הכתב וביקש לשפוך את מה שעבר עליו: "אני מקווה שמתישהו הוא יוכל לחבק אותי ולהפוך את היחסים בינינו למשהו שהוא לא רק כלכלי. אני בחיים שלי כמו שהייתי במגרש, לפני שמנצחים אותי יצטרכו לשבור אותי. יש לי עכשיו שתי בנות ועוד מעט יוולד לי בן ואני לא יכול להאמין. אלוהים, זה כל כך כואב לי, אבל זה כך כבר כל כך הרבה שנים. כולם יודעים, אבל אף אחד לא מדבר על זה. מעולם לא דיברתי על זה עם עיתונאי. כשסיימתי לשחק, הייתי צריך לבקש כסף מסבתא שלי כדי לשכור לעצמי מקום לגור בו. אני חי בשלום עם עצמי ושמח עם אשתי, בנותיי, חבריי והעבודה שלי, אבל זה קשה".
פרס רולדן המשיך ואמר: "זה קשה, היו לי חיים קשים. אני מנסה להמשיך הלאה, אבל קשה לי בגלל ההורים שלי ואחותי. בגידה של אב בבנו היא משהו נורא. לפני שלוש שנים וחצי התחתנתי והזמנתי אותו להגיע. הוא ביקש סליחה לעיני כולם ושר שיר, אבל יום למחרת הוא שוב דפק אותי". פרס רולדן המשיך ואמר: "אני זוכר שפעם אחת הפסדתי ונכנסתי לחדר. איך שנכנסתי הוא נתן לי אגרוף לאמצע הפה. היו מקרים בהם הוא היכה אותי עם חגורה ולפעמים דחף את הראש שלי לתוך האסלה. הוא גם גנב לי ארבעה או חמישה מיליון דולר. כל מה שהרווחתי מהטניס נעלם יום למחרת. ההורים שלי לקחו לי את כל הכסף".
פרס רולדין סיפר שהוא לא שומר את הגביעים בארון בביתו כדי לא להציף את זיכרונות העבר: "אני אדם כן מאוד ותמיד שמרתי את חיי הפרטיים לעצמי, אבל נמאס לי להגן על כולם אחרי כל מה שהם עשו לי. סבלתי מהתעללות פיזית וכולם ידעו. בהתחלה גם אחותי וגם אני ספגנו התעללות, אבל כשהתחלתי להרוויח כסף אחותי נדחקה למקום השני. אני חייב לומר שאבא שלי היה מאמן מצוין, אבל חרא של אבא. לנצח במשחק הייתה אנחת רווחה. לא הייתי יכול ליהנות כשהייתי בן 19. פעם אחת ביקשתי ממנו שיניח לי ושייהנה מהכסף שאני מרוויח. אחריו לא היה לי אף מאמן.
עוד בוואלה!
"נתתי לאבא שלי את כל הקרדיט על הטניס כי הוא ממש יצר מילון של מה לעשות ואיך, אבל אני מתייחס לחלק המשפחתי. ב-87' זכיתי בשלושה תארי ATP למרות שהייתי רק בן 17! לאחר שזכיתי בבואנוס איירס הודחתי בסיבוב הראשון של הטורניר הבא. אבא שלי חיכה לי אחרי המשחק והרביץ לי עם חגורה כי לא זזתי טוב על המגרש. ההתעללות הפסיקה כשהייתי בן 18 או 19 כי איימתי שלא אשחק יותר. התחלתי ליהנות עד שהייתי בן 24 והתחתנתי: הוא גנב לי את כל הכסף. היו חשבונות משפחתיים עם שלוש חתימות. הצ'קים מה-ATP הגיעו על שמי, אבל ההורים שלי היו יכולים לקחת אותם. עד היום אני לא יודע לאן נעלם הכסף.
"שלושה חודשים אחרי שפרשתי הייתי עני, לא היה לי רכש וגיליתי את ההונאה ב-1994. התקשתי אל הבנק וביקשתי קצת כסף, הם אמרו לי שאין. גנבו לי מיליונים. בנוסף היו לנו בתים, סוסי מירוץ, משפחה, דירה ועוד והכול נעלם. בפעם השנייה שהתחתנתי, בצ'ילה, אשתי שכנעה אותי להזמין את הוריי. אבא שלי התנצל בפני כולם ואז שוב דפק אותי, הוא רצה שאחתום על מסמכים. הגעתי לטנדיל כדי לבקש ממנו את מה שהוא גנב ממני ואז הודעתי לו שאני לא רוצה לשמוע ממנו יותר".
פרס רולדן סיפר שהוא גמר את הקריירה שלו כיוון שראה את אביו חוטף מכות משני בריונים בתחנת רכבת בגנואה ב-1993 והתקוטט איתם. בגלל זה הוא נפצע. "פרשתי כי הגנתי על אבי, שכרגיל עשה דברים מטופשים. הטעות הכי גדולה שלי הייתה שהגנתי עליו בהתחלה, הוא היה אבא שלי. אני לא יודע איך הוא התנהג עם אנשים אחרים, אבל אליי הוא היה מרושע. כאבא בעצמי, אני לא מבין את זה. איך זה יכול להיות? כשהבנות שלי מתקשרות אליי, אני מנסה לעזור להן, אבל הוא לא. הוא השתמש בי כדי לקחת כסף ממני. מכל מה שהרווחתי בקריירה, אין לי כלום, אפס.
"נתתי בו אמון והוא דקר אותי בגב פעם אחר פעם. זה קשה. אולי לפני שאחד מאיתנו יהיה על סף מוות, אני אסכים לדבר איתו כדי להבין למה הוא התנהג ככה. אני רוצה לשאול אותו איזו הנאה הוא שאב מזה. אתה צריך להיות יותר מרושע מהשטן כדי להתייחס אל הבן שלך כמו שהוא התייחס אליי. בגלל זה גם עברתי בעבר לאיטליה ואז לצ'ילה, לא הייתי מסוגל להתמודד. אני מעריץ את המדינה שלי ואוהב אותה, אבל אני לא יכול להגיע לשם, זה כואב לי. אני אדם רגיש ולא מסוגל להכיל את כל זה. מעולם לא דיברתי על זה, אבל עכשיו אני עושה את זה כדי שאף אחד לא יעבור את זה, הם צריכים לשאוב מזה אומץ ותעוזה שלי לא הייתה".