המאמן של מייקל ג'ורדן חושף: האמת על "משחק השפעת" המיתולוגי

אחד המשחקים הכי מיתולוגיים בקריירה של מייקל ג'ורדן הוא "משחק השפעת", שבו ג'ורדן החולה כיכב למרות מצבו הבריאותי (חום גבוה, על פי הדיווחים), כשהוא מסיים את המשחק עם 38 נקודות (13 מ-27 מהשדה), 7 ריבאונדים ו-5 אסיסטים, כולל סל ניצחון כשהוא קודח לכאורה - ומוביל את שיקגו בולס לניצחון חוץ 88:90 על יוטה במשחק מספר 5 בגמר ה-NBA בשנת 1997. הניצחון העניק לבולס יתרון 2:3 בסדרה, ויומיים לאחר מכן ג'ורדן ושיקגו השלימו את העבודה וזכו באליפות בשיקגו. ג'ורדן נראה סובל על הספסל במהלך פסקי הזמן במשחק, כשאחת התמונות המפורסמות מכולן היא של סקוטי פיפן סוחב אותו לספסל בעוד נראה חלש ועל סף התמוטטות.

סביר להניח שהפרקים האחרונים של "הריקוד האחרון" ידונו באותו משחק מפורסם של ג'ורדן, שהיו סביבו לאורך השנים לא מעט שמועות וקונספירציות, וטענות לפיהן העייפות של ג'ורדן הייתה בגלל פעילות בלילה שלפני כן. ובכן, זה לא רחוק מהמציאות. על פי טים גרובר, מי שהיה מאמנו האישי של ג'ורדן - מדובר בקלקול קיבה.

"100 אחוז זה היה הרעלת מזון", אמר גרובר בראיון בפודקאסט לקראת פרקי הסיום של הסדרה, "אבל כנראה ש'משחק השפעת' נשמע יותר טוב מאשר 'משחק הקלקול קיבה'". לדבריו, הפיאסקו התרחש כאשר ג'ורדן הזמין פיצה מהפיצרייה היחידה שהייתה פתוחה ביוטה בשעת לילה מאוחרת. על רקע השמועה בעיר באיזה מלון שיקגו וג'ורדן ישנים - גרובר גילה שהפיצה הגיעה לחדר על ידי חמישה שליחים. "אמרתי - 'מייקל, יש לי הרגשה רעה על זה'. והוא אמר לי משהו כמו, 'אוי בנאדם, פאק יו'. אז אמרתי בסדר". ג'ורדן אכל כמה סלייסים (לטענת גרובר, הוא היה השחקן היחיד שאכל מהפיצה) ונרדם. כמה שעות לאחר מכן, גרובר קיבל שיחת טלפון.

"ואז, בערך ב-3 בבוקר, קיבלתי שיחת טלפון לחדר ואמרו לי פשוט 'היי בנאדם, בוא לחדר של MJ'. הוא פשוט היה מקופל שם בתנוחת עובר... אני לא מכיר שום שפעת שיכולה להכות בצורה כל כך מהירה, אבל אני כן יודע כמה מהר הרעלת מזון יכולה להשפיע עליך".

ועדיין, ג'ורדן הצליח לעלות למגרש, ולתת הצגה. ולא רק הסטטיסטיקה המרשימה של נקודות, אסיסטים וריבאונדים - הוא גם שיחק 44 דקות. "ברגע שאתה במשחק, אתה חייב להישאר", הסביר גרובר, "אתה חייב לשחק כל עוד אתה מסוגל, כי ברגע שאתה מתיישב, אתה גמור".

גרובר מתעקש שזאת האמת. "זה הסיפור שלי, זה מה שראיתי", הוא טוען, "אני הייתי בחדר כשכל זה קרה. כך שאם מישהו ראה משהו אחר, אני רוצה לראות מי זה האיש הזה כי הוא ללא ספק לא היה שם".

הפרקים הראשונים של "הריקוד האחרון" דנו בסקוטי פיפן ובועובדה שהרוויח סכומים זעומים בשנותיו הראשונות בשיקגו, אבל אחר כך פיפן עבר ליוסטון וב-1999 קיבל שם חוזה שמן של 67 מיליון דולר. עם זאת, הוא הגיע שחקן שונה. מי ששיחק לצדו ברוקטס, מאט בולארד, טוען שלפיפן לא היה אכפת מהקבוצה:

"כשסקוטי פיפן עזב את הבולס, לא ידעתי שהוא מגיע אחרי ששבע שנים קיבל מעט כסף. לא ידענו את כל העניין שהוא קיבל תשלום נמוך. אבל אני כן זוכר, כמו כולנו, שכשסקוטי הגיע, וזה היה אחרי שמחנה האימונים כבר התחיל - הוא מעולם לא ניסה להשתלב במועדון.

"הוא אפילו לא עשה שום מאמץ להיות חלק מהרוקטס. הוא הגיע כשהוא חושב, 'היי, אני מייקל ג'ורדן'. כלומר, לא באמת מייקל ג'ורדן, אבל 'היי, אני סקוטי פיפן'. וכולנו יכולנו להרגיש את זה. כשאני מסתכל לאחור על כל החברים לקבוצה שהיו לי - אני חושב שסקוטי פיפן לא היה אחד האהובים עליי. כי כששיחקתי איתו, הוא ממש לא ניסה להיות חלק מהקבוצה. הוא פשוט ניסה להיות 'the man', וזה לא ממש עבד לו".