הבהרה: מדובר בשיחות בדויות שהומצאו על ידי הכותב
צהריים. משרד ממשלתי. עוזר בכיר נכנס בריצה למשרדו של השר סמוטריץ'.
העוזר: אדוני השר, כמה דקות מזמנך.
סמוטריץ': לא עכשיו בבקשה.
- זה קצת דחוף.
- כן, מה קרה?
- מתברר שעוררת סערה.
- עוד פעם? למה לא הכחשת? אין להם שום הוכחה שאני קשור לחבר'ה האלה מהגבעות, הקרועים האלה, כולנו עשינו שטויות כשהיינו צעירים...
- לא אדוני, זה קשור למה שאמרת על הכדורגל.
- תזכיר לי מה אמרתי?
- שכדורגל ישראלי זה לא כדורגל אמיתי.
- נו. מה הבעיה.
- הם נעלבו.
- מי נעלב?
- הקהל.
- איזה קהל?
- הקהל הרחב.
- מה לא בסדר?
- הם מרגישים שזלזלת.
- מה, הם חושבים שזה כן כדורגל?
- מתברר שכן.
- הם לא רואים כדורגל מהעולם? לא כולם שם נוסעים לקמפ נואו כל הזמן?
- כן, אבל...
- הם לא רואים את ההבדלים? הם לא עוקבים אחרי הנבחרת? מה הם רוצים? אני עיוור? הגזמתי?
- שמע, אם אתה שואל אותי... (צוחק)
- תגיד לי אתה, הגזמתי?
- זה לא עניין של הגזמה, אבל ממתי אנחנו אומרים את האמת?
- בקיצור, מה אני צריך לעשות עכשיו.
- להתנצל.
- להתנצל בפני מי, לעזאזל?
- בפני קהל הכדורגל.
- שאני אתנצל בפני הכופרים האלה שמשחקים בשבת?
- המשחק המרכזי עבר ליום שני לבקשת הזכיין.
- תגיד, אין להם חוש הומור?
- מה אני אגיד לך.
- אין להם הומור עצמי? ראיתי פעם את ה"בובה של לילה" שלהם, הכל שם נלעג ומגוחך וגרוטסקי, מה הם פתאום נעלבים?
- הם אומרים שרק מי שבפנים יכול לצחוק על הענף.
- מה?
- שאם זה מגיע ממישהו בחוץ, שלא חי את הכדורגל, זה נשמע מתנשא. שקודם אתה צריך להרוויח את הזכות להקניט אותם.
- מה?
- איך אני אסביר לך את זה... דמיין יהודי מספר בדיחות על יהודים ומעשיות על השטייטל באוקראינה?
- נו.
- עכשיו דמיין שאומר את זה גוי.
- אוי ואבוי. הבנתי. אתנצל.
צהריים. משרד ממשלתי. העוזר של מנכ"ל משרד האוצר נכנס לחדרו.
עוזר: אדוני המנכ"ל, יש לך טלפון.
המנכ"ל: מה עכשיו? מי זה? למה לא אמרת שאני עסוק?
- זה ברק אברמוב. הוא התעקש.
- מי?
- ברק אברמוב. הבעלים של בני יהודה.
- בעלים של מה?
- של הג'פאניקה.
- אה. מה הוא רוצה?
- הוא רוצה לדבר על פיצוי לליגת העל בכדורגל, אחרת הענף יקרוס.
- כדורגל? איך הכדורגל יכול לקרוס?
- הוא אומר שאם לא יהיה פיצוי מהמדינה כל הקבוצות יפשטו רגל.
- הסברת לו את המצב?
- כן, אמרתי לו שאנחנו במצב חירום ו...
- אמרת לו שכל המשק במיתון וקודם נטפל במערכת החינוך, בתעשיות, בתקצוב למשרדי הרווחה והבינוי, בביטוח הלאומי, באופנה, בתיירות, במסעדות, בגירעון של משרד הבריאות?
- הוא מתעקש לדבר איתך אדוני.
- תגיד לו שאחזור אליו בהמשך.
- אמרתי לו, הוא לא מרפה. הוא ומשה חוגג מאוחדים במאבק. הוא כנראה ייאלץ למכור את ליוואי גרסיה.
- מי?
- משה חוגג, הבעלים של בית"ר. מתברר שהייתה ישיבה סוערת במנהלת, אבי לוזון צעק, כולם מאיימים, הניסנובים, אל תשאל, הם דורשים תמיכה, פיצוי.
- תגיד לי טומטום, אתה מבין שאני עסוק?
חמש דקות אחרי. העוזר שוב נכנס.
- העוזר: אדוני המנכ"ל, שמעון מזרחי על הקו.
- המנכ"ל: הופה, עכשיו אתה מדבר. הוא סידר לנו את הכרטיסים?
- ברור.
- אוקיי. איך אני יכול לעזור לו?
- הוא גם טוען שהענף קורס. שמכבי לא תוכל לפתוח את העונה. שהמדינה חייבת להתערב ולפתוח את הכיס, אחרת לך תדע מה יקרה.
- מה יקרה?
- לא כל כך הבנתי, אבל יש מנהלת ויול"ב ופיב"א ומודלים כלכליים שהתקשיתי למצוא בהם היגיון.
- בכל אופן הוא צודק, הרי הכבוד הלאומי מונח פה על הפרק. תן לי רגע להציץ בדוחות.
- (העוזר מגיש את הדוחות)
- המנכ"ל: שמע, אני לא מכיר פה את השמות... מי אלה?
- אלייז'ה בראיינט מועמד לנ.ב.א, אל תזלזל, טאריק בלאק סנטר אמיתי, הושקעו הרבה מאמצים בהארכת החוזה שלו.
- איפה מיקי, מוטי, דורון, מה קורה פה?
- דווקא יש למכבי עונה טובה.
- אני רואה פה בתקציב שיש בחור בשם סקוטי ווילבקין שמקבל מיליון וחצי דולר נטו לעונה.
- כן, הצליחו להשאיר אותו, השנה הם ממש בתמונה ההצלבה.
- הוא מניע את הכלכלה?
- סוג של.
- ומי זה אותלו האנטר? הוא שווה את הכסף?
- שמע, התחרות היום ביורוליג קשה, חייבים להשקיע. אחרת בשנה הבאה הם שוב ייכשלו שם.
- רגע, איך מכבי בכלל יודעת שבשנה הבאה היא ביורוליג? הרי היא עוד לא לקחה אליפות.
- זה מפעל פרטי.
- תזכיר לי מה מבקש מר מזרחי?
- כסף, תמיכה, פיצוי, גב כלכלי, אחרת הקבוצה תקרוס.
- (תופס בראש ונאנח) תגיד לו שיארגן מתווה. צא לי בבקשה מהחדר.
ערב. משרד ממשלתי. העוזר של מנכ"ל משרד הבריאות נכנס לחדרו.
העוזר: אדוני המנכ"ל, חמש דקות מזמנך.
המנכ"ל: אני עסוק. תניח לי.
- זה ראש ארגון השחקנים. הוא רוצה לדבר איתך על המתווה.
- אני לא מדבר עם השחקנים, רק עם המנהלת.
- הוא אומר שהדרישות מהם מוגזמות.
- שידברו עם הבעלים שלהם.
- השחקנים טוענים שהדרישה מהם לא לצאת מהבית חודשיים היא מופרכת ולא הגיונית.
- שידברו עם הבעלים שלהם.
- הם אומרים שהופעל עליהם לחץ ציבורי לחתום על ההסכם.
- מה הם רוצים ממני? שידברו עם הבעלים שלהם.
- הם אומרים שלאף אחד לא אכפת מהקהל, לאף אחד לא אכפת מהשחקנים, העיקר זכויות השידור והבעלים.
- רק עכשיו הם קולטים איך העסק עובד?
- הם נעלבים.
- תגיד להם שאם החזרנו את בתי הספר והגנים, אם הודינו באופן רשמי שכל המטרה של מערכת החינוך היא להיות בייביסיטר ולהניע את הכלכלה, אין לנו זמן לרגשנות של אוהדים ושחקנים.
- הם אומרים שעל זה העסק מבוסס - רגשנות של אוהדים ושחקנים.
- אז יופי. שיקנו בסופר עם רגש.
- אז מה עושים?
- לא יודע. תסביר להם שלא רק הם, כולנו אכלנו אותה.
- אוקיי.
- תראה למשל אותנו. תשע בערב ואתה עדיין בחדר שלי. בבקשה צא.
לילה. משרד ממשלתי. העוזר של מנכ"ל משרד האוצר נכנס לחדרו.
העוזר: אדוני, איל ברקוביץ' על הקו, מבקש לדבר איתך.
המנכ"ל: תגיד יא אימבציל, אתה מבין שאני עסוק?
- הוא חייב לדבר איתך.
- מי זה?
- ברקו.
- מ"אופירה וברקו"?
- כן.
- מה הוא רוצה?
- להגיד לך שחייבים להחזיר את הכדורגל.
- אוקיי.
- אבל הוא גם אומר שאי אפשר כדורגל בלי קהל.
- טוב.
- הוא אומר שאסור לזלזל בשחקנים.
- נו.
- אבל הם חייבים להקריב.
- מה?
- הוא מתלונן שהכדורגל איבד את הנשמה שלו.
- ו...
- אבל חייבים להציל אותו ולהזרים לו כסף.
- יש עוד?
- הוא אומר שהוא בחיים לא היה מוכן לשחק באצטדיון ריק.
- טוב.
- אבל הדבר הכי חשוב זה לשמור על הבריאות של כולם.
- תניח לי.
- אז הוא רוצה לדבר איתך.
- אין לי זמן. תסביר לו שיש מיתון, המדינה במלחמת הישרדות.
- שמע אדוני המנכ"ל, לא הייתי מסתבך איתו.
- עם ברקו?
- כן.
- למה?
- יש לו תוכנית רדיו, תוכנית בטלוויזיה, טורים באינטרנט, בעיתונים, אתה לא רוצה שהשם שלך יהיה בכותרות, החבר'ה שם נקמנים, אמוציונליים.
- לא אתן לכוחנות ואיומים ולחצים ציבוריים להשפיע עליי, אקבל החלטות רק על פי שיקולים אחראיים וסדר חשיבות לאומי.
- אבל אדוני, הם צועקים ממש חזק.
- מי?
- הם.
- כמה חזק?
- חזק לאללה.
- אז מה הם רוצים?
- כסף.
- (שתיקה)
- (שתיקה)
- כמה?