או ג'יי נגד אמריקה: ההכתרה, הנפילה וניסיונות החזרה של או ג'יי מאיו

בווידאו: כך שחקני ה-NBA מעבירים את הזמן בבידוד

אם תשאלו את ג'ורדן מהי התכונה שהוא הכי מעריך בכדורסלנים, סביר להניח שהתשובות "יומרה" ו"ביטחון עצמי מופרז" יהיו גבוה ברשימה, אפילו מעל יכולות טהורות עם הכדור.

אבל בקיץ 2006, כשפגש תיכוניסט פוחז העונה לשם או ג'יי מאיו, סולם הערכים של הוד אווירותו התערער. זה קרה כשמאיו, תלמיד כיתה י"א עם הייפ בסדר גודל לברוני ושאיפות מוצהרות להפוך לקובי הבא, התארח במחנה הכדורסל שלו והעז לפנות אליו ישירות עם מילות הקוד שפותחות את שערי גיהינום.

"אתה לא מסוגל לשמור עליי".

"עצרתי הכל ושלחתי את כל החברים במחנה למיטות. לא רציתי שכולם יראו מה אני מתכוון לעשות לו", ישחזר MJ שנים אחר כך. "הזמנתי אותו חזרה למגרש, והוא מתחיל את הטראש טוק מחדש. 'אתה לא מסוגל לעצור אותי, אתה זקן מדי'. מעתה והלאה זה היה שיעור. אמרתי לו, 'כדאי שתלך לקרוא לאמא', והחל מאותו רגע הוא לא הצליח לעשות כלום. אמללתי אותו. בפוסט אפ, מחצי מרחק, כל הרפרטואר. הוא אולי שחקן התיכונים הטוב בעולם, אבל אני השחקן הטוב בעולם, נקודה. לעולם אל תזלזל יותר בגדולה שלי".

זה אמור היה להיות השיעור הכי מאלף בקריירה של מאיו. אבל 14 שנה אחרי, מאיו כבר יודע שאפילו שחיטה בידי הגדול מכולם היא לא השיעור המכאיב ביותר שאפשר לקבל. רחוק מזה.

למאיו היו סיבות טובות להיות יהיר. הכתרים שקשרו לו החל מכיתה ז', אז העמיד ממוצע של 23 נקודות למשחק מול תיכוניסטים שחלקם מבוגרים ממנו בשש שנים, לא באמת הותירו לו ברירה אחרת. כשהיה בן 14 כבר כיכב על שערי מגזינים בארצות הברית תחת הטייטל המפוצץ "לברון ג'יימס הבא", גם בגלל הבאזז הדומה וגם בגלל נסיבות החיים שחלקו כילדים שגדלו לאם חד הורית, עם אבא מחוץ לתמונה שיוצא ונכנס מהכלא; בגיל 15 סקאוט באחת מקבוצות ה-NBA הגדיר אותו כ"ג'ורדן צעיר, רק עם קליעה"; כשמלאו לו 16 מילא אולם ב-16 אלף צופים, כמניין שנותיו - שיא למשחק תיכונים; וכל אותו הזמן הוא נאלץ להסתובב עם שומרי ראש צמודים.

מאיו נראה בזמנו כמו החבילה השלמה. גארד בגובה 1.93 מטר עם יכולות מהוקצעות של קליעה, חדירה והגנת אחד על אחד משולבות במוסר עבודה רצחני, כושר מנהיגות יוצא דופן, סטאר קוואליטי בערימות, וחיבה מיוחדת לסלי מאני טיים. הוא קיווה להיות הביאה השנייה של קובי בריאנט, למד וחיקה את כל המהלכים שלו, ופעם אחת גם את פגש את אלילו למשחק אחד על אחד, וממש כמו עם ג'ורדן נחל תבוסה קשה כשהבלאק ממבה חטף לו שישה כדורים ברצף. קל לנחש שגם זה לא פגע כהוא זה בביטחון שלו.

"היתה סביבו הילה מסוימת. הוא היה שחקן בלתי רגיל, צעד אחד לפני כולם. בזמן שכולנו ניסינו לפענח מי אנחנו ככדורסלנים, הוא כבר היה גארד שלם. שליטה מושלמת בכדור, סטפ-בק. הוא היה שתי רמות מעליי", נזכר רק לאחרונה דרק רוז, יריבו העיקרי בתיכונים. "הוא היה מד האיכות שלי. אם הצלחתי לאתגר אותו ידעתי שאני בדרך הנכונה, אבל הוא פשוט ניצח אותי שוב ושוב. אם הייתי צריך לבחור שם אלטרנטיבי לאוטוביוגרפיה שכתבתי, הייתי בוחר ב'מרדף אחרי או ג'יי'. אני רציני לגמרי. עד כדי כך הוא השפיע על הקריירה שלי".

האריזה של מאיו היתה כה נוצצת עד שהצליחה להסתיר את סימני האזהרה הקטנים שצצו לאורך הדרך. מאיו הזמין בעיות היכן שלא דרך: הוא דילג בין שלושה תיכונים שונים, תקף פיזית שופט שלא מצא חן בעיניו, נתפס ברכב עם סמים קלים, ומכל הקולג'ים בעולם התחייב באופן מחשיד דווקא לאוניברסיטת דרום קרוליינה הבינונית, בנסיבות שהובררו רק אחר כך - הוא קיבל בתמורה טובות הנאה רבות.

כשהגיע דראפט 2008 ההשוואות ללברון וקובי אמנם כבר דעכו, אבל מאיו עדיין נחשב פוטנציאל להפוך לכוכב על בליגה, או לכל הפחות לסקורר חסר מצפון מהזן שתמיד יש לו ביקוש. הוא נבחר שלישי, אחרי דרק רוז ומייקל ביזלי, לפני ראסל ווסטברוק וקווין לאב. עם האחרון החליף קבוצות עוד באותו לילה: הוא הגיע לממפיס, ולאב עשה את דרכו למינסוטה. בזמנו זו נראתה כמו עסקה משתלמת לשני הצדדים.

בניגוד להבטחות גדולות אחרות מהעבר שציפיותיהן התנפצו מיד כשנפגשו עם שחקני NBA, מאיו נראה שייך מהרגע הראשון. עקומת הקריירה שלו שונה מרוב השחקנים שדרכו בליגה הטובה בעולם: בעונת הרוקי, זו שאמורה להיות חוויה לימודית בעיקרה, הוא רשם את הממוצעים הטובים ביותר - שיא קריירה של 18.5 נקודות, שיא קריירה של 3.8 ריבאונדים, כמעט שיא קריירה של 3.2 אסיסטים. במאבק על פרס רוקי העונה הוא הפסיד רק לאנטגוניסט דרק רוז, שיהפוך לימים ל-MVP הצעיר בתולדות הליגה.

"הוא הולך להיות כוכב על בליגה הזאת. זה פשוט לא יכול להתפתח אחרת מכאן", הצהיר מאמן ממפיס דאז ליונל הולינס. הוא לא ידע כמה הוא טועה, כי דווקא מנקודת הפתיחה הגבוהה הזו מאיו רק הלך והידרדר.

ב-2009/10, עונתו השנייה בליגה, עוד עמד על 17.5 נקודות למשחק, אבל כשהגריזליס התחילו להיות תחרותיים ב-2010/11 כבר קוזז ל-11.3 נקודות ואיבד את מקומו בחמישייה לטוני אלן, שעתיד להיות אבן יסוד בעידן הגריט-אנד-גריינד המוצלח; המעבר מהחמישייה לספסל לווה במכה לאגו ומכה נוספת, ממשית יותר, מאותו טוני אלן: השניים, שעד אז היו חברים טובים, התווכחו על חוב של 7,500 דולר שנרשם לחובתו של מאיו במשחק קלפים, וסיימו את הדיון עם אגרופים שלופים. גם הפעם, כמו על המגרש, מאיו הפסיד.

בדיעבד, נראה שזו היתה נקודת שבר עבור מאיו. הוא התקשה להסתגל לרעיון שיעלה מהספסל, מה שהלך וצמצם את הסיכויים שיעמוד בהבטחה להיות יורשם של ענקי הליגה. כשחקן ספסל התקרה נעה באיזורים אחרים לגמרי, כאלה שנמצאים בהם שמות כמו לו וויליאמס וג'מאל קרופורד.

זמן קצר אחרי המכות עם טוני אלן, פרשיית הסמים הראשונה צצה. בדיקה שגרתית גילתה סמים ממריצים בדמו של מאיו והוא הושעה ל-10 משחקים. התירוץ העלוב שלו - שרכש משקה אנרגיה לא מזוהה בתחנת דלק - לא הוסיף נקודות זכות, ובסיומה של אותה עונה חוזהו בממפיס לא חודש.

מאיו עוד הספיק להפגין שוב ניצוצות של שחקן חמישייה בכיר ב-NBA כשלבש את מדי דאלאס בעונת 2012/13, כולל תקופה נהדרת בפתיחת העונה בה נטל את המושכות בזמן שדירק נוביצקי הושבת. אבל הגרף ירד כלפי מטה שוב כשהבאקס הימרו עליו עם חוזה לשלוש שנים שאמור היה לתמרץ אותו להוכיח את עצמו, ובפועל גרם לפעולה ההפוכה.

במילווקי דיווחו על בעיות משמעת וירידה דרסטית בכושרו של מאיו, שהלך והשמין - ולא מנחת. ביולי 2016 התברר לאיזה שפל הידרדר, כשה-NBA שוב מצאה בדמו חומרים אסורים. העונש על ההפרה השנייה היה קשה בהרבה: השעיה מהליגה למשך שנתיים, ופגיעה במוניטין שתלך איתו הרבה אחרי. השמועות דיברו על קוקאין, LSD או שניהם גם יחד, ובכל מקרה אף אחד לא ממש הופתע. ההשלכות היו די ברורות. ברוב המקרים, המשמעות של השעיה כזו היא גזר דין מוות לקריירת ה-NBA, אלא אם קוראים לך כריס "בירדמן" אנדרסן.

בשלב זה היה כבר מי שסיכם את קריירת ה-NBA המדכדכת שלו. "הוא היה זקוק לאנשים הנכונים סביבו. אני חושב שזו היתה הבעיה העיקרית בקריירה שלו", אמר ארקל ברוס, עוזר המאמן של תיכון האנטינגטון בווסט וירג'יניה בו שיחק. "בכנות, אני מאמין שהרבה מאוד אנשים ניצלו את או ג'יי לאורך השנים. לא מבחינה פיזית, אבל מהרבה בחינות אחרות. הוא היה קצת אומלל".

בשנה הראשונה בה ריצה את העונש, עשה מאיו הכל חוץ מכדורסל. לא שמישהו דאג שזה יהיה אחרת. "כולם נעלמו. אנשים שליוו אותי במשך כל הקריירה, אנשים שטענו שהם חברים שלי, בני משפחה, כולם שכחו ממני לגמרי. ברגע שהפסקתי להיות הפרה החולבת, כולם עזבו", סיפר בצער ל"ספורטס אילוסטרייטד".

מאיו ירד מהרדאר ונסע לטיול לבדו ברחבי העולם. הוא התחיל בדובאי, עבר למלדיביים, חרך את אוגנדה, טירק את דרום אפריקה, אבל הכי נהנה מקניה, בה אומץ על ידי משפחה כפרית ענייה אבל חמה. בסופו של הביקור רכש למשפחה כאות תודה שלוש פרות - אחת לכל בן משפחה - בסכום כולל של 900 דולר.

כדורסל? הוא כבר לא היה אפילו בעדיפות משנית. אף אחד לא הצליח לאתר אותו - חברים מהענף, סוכנים ואפילו משפחתו הגרעינית. ב"בליצ'ר ריפורט" אף פורסמה באותה תקופה כתבה מקיפה על ה"היעלמות" של מאיו תחת הכותרת: "מה קרה לאו ג'יי מאיו? אפילו כמה מאנשיו הקרובים ביותר לא יודעים".

רק אחרי שחזר לארצות הברית ופגש באקראי כמה שחקני NBA, החליט שהוא מתגעגע לכדור הכתום. אם לא בשביל לכבוש את עולם הכדורסל בסערה, אז לפחות כדי לשמור על כושר. בקיץ 2018 כבר הצהיר על רצונו לחזור ל-NBA, אבל כשלא היתה היענות פנה למחוזות קצת פחות נוצצים.

מאיו אפילו הציע את עצמו לכמה קבוצות בישראל וניהל משא ומתן עם הפועל תל אביב. בסופו של דבר המו"מ פוצץ בגלל דרישות כספיות "מוגזמות" של מאיו לדברי אנשי הפועל תל אביב, אבל בהתחשב בפרק הבא בעלילה - חוזה בפורטו ריקו ושחרור יזום של הקבוצה בעקבות יכולת חלשה - לא בטוח שהאדומים מצטערים.

הקאמבק של מאיו לא היה מוצלח במיוחד. אחרי הקדנציה המאכזבת בפורטו ריקו הוא עבר בליגה החצי-מקצוענית בטאיוון והמשיך להצעה הטובה ביותר שקיבל, מהליגה השנייה בסין.

עכשיו, בחסות הקורונה, הוא קיבל הזדמנות חד פעמית לחזור למסלול: ליאונינג מהליגה הסינית הבכירה חיפשה בדחיפות זר שלישי בעקבות השעיה של לאנס סטיבנסון והרהורי עזיבה של ברנדון באס, ופנתה למאיו. זה היה המוצא הקל ביותר, כנראה: מאיו כבר מחזיק באשרת עבודה בסין בזכות הקדנציה הקצרה בהונאן מהלגה השנייה, והיה אחד האמריקאים הבודדים שהסכימו לנחות בסין על רקע התפשטות הנגיף.

מאז הספיק מאיו להיכנס לבידוד של 14 יום ולהתבשר שפתיחת הליגה מתעכבת בשנית, אבל הוא מקווה שכשהמשחקים יחודשו ייפתח לו חלון הזדמנויות ברמה אחרת לגמרי. הלא אם הליגה הסינית תיפתח בחודשים הקרובים, לפני שהכדורסל יחזור בשאר חלקי הגלובוס, כל תשומת הלב של הענף תתנקז לשם.

"זה צ'אנס שלא יחזור", מודה מאיו. "זו ההזדמנות שלי להראות שהראש שלי מרוכז אך ורק בכדורסל, שאני שומר על כושר, שכל הדברים שהיו לי לפני כן לא הלכו לאיבוד. אני בטוח שיהיה מי שיראה את זה".

בגיל 32, עם אות קלון על המצח ומוניטין מקולקל, הוא עדיין מאמין שהדלת של ה-NBA לא נסגרה. בינו לבין עצמו הוא ממשיך לשנן את שורות המחץ שסיפק בריאיון ל"ספורטס אילוסטרייטד" שנתיים לפני כן: "אני לא משוגע. נכון, קיבלתי כמה החלטות משוגעות בחיים, אבל אני לא משוגע. חפרתי לעצמי בור, אבל זה לא ארון קבורה".