למה אני כן ואתם לא? מכבי ת"א היא הרבה יותר מ"הקבוצה של המדינה"

ואז נתניהו אמר "כל השבים מספרד צריכים להיות בבידוד", וזה כל מה שאני זוכר, ד"ר.

השעה הייתה 16:37. ירון, עורך המדור האגדי "אסור לפספס" צעק "רוזנטל, אתה צריך להיות בבידוד". חשבתי שהוא צוחק. הרי לא הייתי בשער 8 בבלומפילד, לא היה לי מה לחפש ב"פיראט האדום". כן חזרתי ממדריד ומסתבר שנכון ליום רביעי ה-4/3 זה מספיק כדי לשלוח בן אדם הביתה. ב-16:45 הייתי ברכב אחרי שגורשתי בבושת פנים מהמערכת. את דרייפוס לא הגלו בצורה כל כך משפילה, אבל זה בסדר, חברים וקולגות, הרי הייתי במשרד ארבעה ימים שלמים מאז החזרה, גם ככה הדבקתי את כולכם. תבלו.

מאז האסון הגדול באוקיינוס ההודי ב-2004 נפוץ השימוש במושג "צונאמי" בעיקר כדי לתאר ברמה המטאפורית טלטלות גדולות: צונאמי כלכלי, צונאמי פוליטי, צונאמי מדיני. יום רביעי היה יום של צונאמי ישראלי בכלל וצונאמי ספורטיבי בפרט. מה שהחל בשער 8 בבלומפילד המשיך להודעה הדרמטית של ראש הממשלה על כך שהשבים מחו"ל צריכים להיכנס לבידוד, ובאחת קפץ המספר מכמה אלפים בודדים לרבבות שיבלו בימים הקרובים בתוך הבית, אין נכנס ואין יוצא. ואז, בתוך דקות, מבטלים את רבע גמר הגביע בחיפה (עוד יעד שאליו הייתי אמור לנסוע במקום לעשות את הדרך חזרה לגבעתיים), והפועל ירושלים מארחת בלי קהל, ומכבי תל אביב...

רגע, מה באמת קרה עם מכבי תל אביב?

קצת אחרי תשע החל המשחק מול אנאדולו אפס. שתי הקבוצות חזרו מאירופה, שתיהן, על השחקנים, המאמנים והמנהלים, היו צריכות להיכנס לבידוד על פי הוראת ראש הממשלה. שתיהן שיחקו. עזבו את הבלגן של אלה שנכנסו ולא נכנסו להיכל - ברמה הציבורית זה עניין חמור והתנהלות לא נכונה של המועדון, אבל לא מדובר בדיני נפשות. צו השעה הוא כבר משהו אחר לחלוטין. העובדה שמכבי תל אביב שיחקה אתמול ביד אליהו היא יריקה בפרצופו של הצו, סמכטה עסיסית על הוראות שיצאו מפיו של ראש הממשלה, שאפשר להתווכח על תפקודו ואישיותו, הוא עדיין האיש בעל המילה הרמה ביותר במדינת ישראל.

באותם רגעים עלו הרבה תהיות, אבל בעיקר עלתה השאלה "למה אני כן והם לא?"

מה מבדל את סקוטי ווילבקין מלמעלה מ-60 אלף אזרחי ישראל? האם הדם של דני אבדיה קדוש יותר? יכול להיות שכן, אבל כל עוד לא הוכח אחרת הם היו צריכים להיות בבידוד אתמול, היום ומחר ולצאת ממנו רק בשבת. אודה ולא אבוש, תחושת העוול מתעצמת כשזה הופך לאישי, כשאתה מוצא את עצמך בעונש (יש הרבה כיף בלהיות בבית, לא כל כך כיף להיות רק בבית). גם אם התרגלנו לכך שמכבי תל אביב היא הקבוצה של המדינה, עכשיו היא מעל המדינה. כל זה בזמן ש-25 אלף איש שעושים דרכם לאצטדיון סמי עופר נאלצים לבצע פרסה, כשישי ריבו ונתן גושן מבטלים הופעה, כשמעל הראש של עודד קטש מרחף חשש קיומי לעתיד הכדורסל העונה וכשרבבות אנשים הולכים לביתם ב-walk of shame שלא נראה כמותו מאז פרק 10 בעונה 5 של "משחקי הכס" (לא נשכח ולא נסלח, מודבקים יקרים במסדרונות וואלה! NEWS). אחרי כל זה רואים אותם בטלוויזיה מצפצפים על כל נורמה אפשרית - זה מרגיז ומקומם יותר.

אל תתרשמו מההודעה הרפה של משרד הבריאות או מהגינוי המעורפל והמינורי של מירי רגב. אפילו את ההתנהלות שם אפשר לייחס לעולם הספורט: משכו זמן, העיפו כדורים ליציעים, אפילו קיבלו כרטיס צהוב מהציבור, הספיקו להשתטח על הכדור כדי שיעברו עוד כמה שניות. אז, רק אז, כמעט 24 שעות אחרי שיצאה ההוראה, שחררו את הניסוח "הפרת צו הבידוד היא עבירה על החוק ועלולה לגרום נקיטת צעדי אכיפה". עלולה לגרום. בינתיים, מכבי תל אביב יצאה לבלגרד הנקייה, כמובן באישור משרד הבריאות שזה עתה גינה אותה, ובשבת, כשיפוגו 14 הימים מהשהייה בספרד, תחזור לפה שמחה, טובת לב ומשוחררת ממחויבויות הבידוד.

יותר מכל, הדבר הכי מתיש בתקופה הזאת הוא בדיחות הוואטסאפ שמופצות בקצב מהיר יותר מהווירוס עצמו. ז'אנר "משלוח המנות" רק החל, ז'אנר "אשתי והילדים" ממשיך לככב ועדיין רחוק ממיצוי ובידוד של תשעה ימים שנמצא בחיתוליו. עכשיו, אחרי שביטלו את מרבית אירועי הספורט, נותר רק לתהות אם יש משהו מעניין בטלוויזיה. אופס, מצאתי - שישי בערב, הכוכב האדום נגד מכבי תל אביב.