טייריס רייס חוזר לתקופה "הקשה" תחת בלאט וחושף: "הייתי בדרך החוצה"

בווידאו: תגובות בסיום ניצחונה של מכבי תל אביב על הפועל גלבוע/גליל

טייריס רייס, גיבור הזכייה האחרונה של מכבי תל אביב ביורוליג, חוזר לעונת 2013/14 ההפכפכה והקסומה ולא שוכח גם את התקופות המאתגרות בהן דיוויד בלאט מיעט להשתמש בו. בראיון לפודקאסט של אתר היורוליג, שחזר רייס, כיום שחקן פנאתינייקוס, את השתלשלות העניינים בעונה ההיא.

"זה היה קצת שונה ומאתגר לשחק עבור בלאט. היה גם קשה וגם טוב", סיפר. "הוא לא הכיר אותי כל כך טוב כשהגעתי, הוא הגיע שנה לפני כן ולא הייתי האיש שלו. היה בינינו כבוד הדדי, אבל לקח זמן עד שהתחלתי לקבל קרדיט. היו דברים שלא הסכמתי איתו עליהם, הוא לא הסכים עם חלק מהדברים שעשיתי על המגרש, היו חילוקי דעות, אבל הגענו לפשרות וזה הסתדר לאט לאט".

רייס לא שוכח כיצד הוא ואלכס טיוס, המצטיין השני של מכבי תל אביב בחלק האחרון של העונה ההיא, סופסלו ממושכות. "אני ואלכס טיוס לא קיבלנו דקות ולא היינו מרוצים בכלל. הייתי בדרך החוצה, כמעט חזרתי לבאיירן מינכן. לאלכס היה חוזה לשנתיים או שלוש אז לא שקלו לשחרר אותו, אבל אני הייתי חתום על חוזה לעונה אחת עם אופציה לעונה נוספת אז יכולתי לעזוב. במשחק אחד שיחקתי שבע דקות, לא היו לי דקות יציבות. בכל קבוצה אחרת לפני כן שיחקתי לפחות 30 דקות בכל משחק, וזו הייתה סיטואציה שונה. זה לימד אותי המון על המשחק. היו לנו הרבה ותיקים - דווין סמית', דייויד בלו, גיא פניני, ג'ו אינגלס, סופו - כולם שחקנים טובים, כולם ברמה גבוהה, ולכן הייתי צריך להסתכל עליהם, על הגישה שלהם למשחק, וללמוד מהם מה אני צריך לעשות טוב יותר. גם כשלא שיחקתי התייחסתי לכל אימון כאילו שמדובר במשחק. הייתי אגרסיבי בכל רגע נתון, והרגשתי שהזמן שלי יגיע מתישהו. שיניתי את הגישה שלי, צפיתי בהרבה וידאו וניסיתי להבין איך אני יכול לעזור לקבוצה, ומשם הדברים השתנו".

רייס סיפר גם על התחושות במכבי תל אביב לפני הפיינל פור במילאנו, אליו הגיעו כאנדרדוג מובהק. "הביטחון שלנו היה בשמיים. כולם אמרו שאין לנו סיכוי, אבל אנחנו האמנו בעצמנו. נתנו פייט לריאל לפני כן, צסק"א הביסה אותנו במוסקבה אבל הקשינו עליהם בבית. ידענו בדיוק מה ואיך אנחנו רוצים לעשות. ההכנה היתה מושלמת".

על חצי הגמר נגד צסק"א: "הם היו אמורים לנצח ב-10-15 נקודות, בקלות, אבל רצינו לוודא שהמשחק יהיה צמוד בדקות האחרונות כי האמנו שיש לנו את השחקנים הנכונים כדי לנצח את המשחק. לא היה עלינו לחץ, כל הלחץ היה עליהם. היינו מאוד רגועים. בשניות האחרונות חריאפה פשוט איבד את זה וחשבתי לעצמי, 'מה קרה לו?', אף אחד לא אפילו לא התקרב אליו והוא איבד את הכדור. מזל שאחר כך סוני ווימס החטיא בשנייה האחרונה, כי אם הוא היה קולע אותה זה היה רודף אותי עד היום".

על הגמר נגד ריאל מדריד: "האמנו בעצמנו, ואני חושב שגם ריאל לא זלזלה בנו כי היא זכרה שהקשינו עליה בשני המשחקים נגדה בעונה הרגילה. הם ידעו שיש לנו צ'אנס. המשחק היה צמוד מאוד, כל קבוצה נטלה את ההובלה כמה פעמים, ובשלב מסוים ידעתי שריקי היקמן ואני צריכים לעשות מהלכים. ריקי קלע שלשה גדולה, אני קלעתי שלשה אחת, והמשכנו לתקוף אותם כל הזמן, סחטנו עבירות, הלכנו לעונשין. בלאט דחף אותנו והלהיב אותנו, ובסוף זה קרה. הוא החליט לתת לי את הכדור בדקות האחרונות, כי הוא כנראה זיהה שיש לי את האופי הנכון לרגע הזה, אבל היה לי ברור שגם שחקנים אחרים בקבוצה יכולים לקחת את המשחק על עצמם. היתה לנו קבוצה מיוחדת, אולי הכי מיוחדת שהייתי חלק ממנה, וזה פשוט לא היה יכול להסתיים אחרת".