בווידאו: תקרית הפודיום של קטי ספיצ'קוב
רחוק מאוד מאותה פרשה שחשפה את הרומן בין הגולשת קטי ספיצ'קוב למי שהיה מאמן נבחרת הנשים בגלישה פייר לוקה, חובקים הגולשים מאיה מוריס ויואב עומר קשר מיוחד שנרקם בין הגלים ומחזיק כבר חמש שנים. אהבה מגיל צעיר שהתפתחה ביום בו מוריס עזבה עם משפחתה את אילת ועברה לגור בזיכרון יעקב ליד משפחת עומר. מאיה מוריס היא הגולשת מספר 2 של ישראל, יואב עומר זכה לפני פחות מחודשיים באליפות ישראל. שניהם יזנקו הלילה אל הגלים ואל הרוח כדי לזכות באליפות העולם באוסטרליה ובכרטיס למשחקים האולימפיים בטוקיו בקיץ.
כבר קרוב לחודשיים הם באוסטרליה עם יתר חברי הנבחרת, גברים ונשים. בעוד שאצל יואב עומר מי שיסיים ראשון מבין הגברים ייצג את ישראל באולימפיאדה, מוריס ויתר הנשים בנבחרת שלהן חייבות לזכות באליפות העולם, לא פחות, כדי לקחת מספיצ'קוב את הכרטיס לטוקיו, שנמצא אצלה כרגע ביד.
האימונים המשותפים, ימי התחרויות הרבים והקשר האינטימי שנוצר, יצרו חברויות בין הגברים לנשים. תום ראובני וקטי ספיצ'קוב היו זוג לפני כמה שנים. גם נוי דריהן ואופק אלימלך היו בעבר חברים. אבל מבין כולם מאיה מוריס ויואב עומר מחזיקים בינתיים אהבה שלא נגמרת.
זו תהיה אליפות עולם מיוחדת גם בצל נגיף הקורונה המתפשט. עבור המשלחת הישראלית ההכנות בחודשים האחרונים היו מטלטלות בשל חשיפת הקשר בין ספיצ'קוב למאמנה שכאמור הודח בינתיים מאימון הנבחרת ומאמן אותה בנפרד. עברו כבר כמה חודשים מאז הגילוי ובמחנה של הבנות הדברים קצת נרגעו.
אצל הגברים העסק קצת יותר נקי ויש אפילו חברות אמיתית. הם חמישה גולשי רוח בנבחרת. יואב עומר, יואב כהן, אופק אלימלך, תום ראובני ושחר צוברי הוותיק. אחד מהם, זה שיסיים לפני חבריו, ייצג את ישראל בטוקיו. צוברי רוצה עוד אולימפיאדה, אבל יש לו עסק עם כרישים צעירים ורעבים.
"אני רוצה לעשות היסטוריה", מספר יואב עומר בראיון זוגי ומיוחד עם חברתו מאיה מוריס לקראת האליפות. "אני כאן באוסטרליה ומכוון למדליה באליפות העולם ולמדליה באולימפיאדה. זו המטרה. בשנה אולימפית התחרות תהיה כאן מאוד איכותית. יש לנו מטרה כללית של הנבחרת שזה מה שהמאמן גור שטיינברג תמיד מכתיב לנו. אנחנו צריכים לעשות מקום 1 עד 8 וזה אפשרי כי אנחנו נבחרת חזקה, אבל באופן אישי אני מכוון להיות הכי טוב. להביא את עצמי לשיא של השיא. אם יהיו חמישה ישראלים בשמינייה זה יהיה חלום. הנבחרת הזו מאוד עלתה ברמה. אני רוצה להיות ראשון בין הישראלים. אבל אנחנו עדיין נבחרת ואנחנו רוצים שכמה שיותר יהיו בשמינייה. אין עוד תחרויות אחרי זה. זו התחרות הקובעת".
מאיה, אצלך הרבה יותר קשה. את חייבת להיות אלופת העולם כדי לטוס לטוקיו במקום קטי ספיצ'קוב
"אני צריכה לזכות באליפות העולם כדי להיות בטוקיו. זו הדרך היחידה שאחת אחרת תיסע לאולימפיאדה ולא קטי. זה ריאלי מבחינתי. אני עובדת מאוד קשה כדי להיות במקום הראשון. שנינו כאן באוסטרליה, יואב ואני, כדי להיות אלופי העולם ולזכות בכרטיס לטוקיו".
מי יותר בלחץ לפני תחרות כזו?
עומר: "זה מאוד שונה בין הנשים לגברים. אני תמיד מרגיש שההתייחסות שלי לתחרות שונה משל מאיה. מאיה הוא סופר קשוחה, פני פוקר. אני מפחד להתקרב אליה לפני תחרות. אני יודע להפריד בין הדברים. גם אחרי יום שיוטים קשה אני יכול להשתחרר. אני יותר זורם, יותר רגוע".
מוריס: "יש לנו גישות אחרות בתחרות. שנינו רואים את הדברים קצת אחרת".
אצל הגברים זה צמוד. למה נפתח כזה פער אצל הנשים?
עומר: "קטי עשתה את הפריצה שלה יותר מוקדם וכך נפתח פער ויש את הסיפור הידוע על המאמן שכבר דשו בו כל כך הרבה. זה משהו שעבר על מאיה והוא היה מאוד משמעותי".
אתם זוג בחיים כבר חמש שנים ויש הרבה אהבה. האם מישהו מכם היה מוכן לוותר על המקום שלו באולימפיאדה בתמורה לזה שהאחר יהיה בוודאות בטוקיו?
עומר: "לשנינו יש חלום ואני לא חושב שאנחנו מוכנים לוותר עליו מראש, גם אם אחד משנינו יקבל את הכרטיס לטוקיו. אין דבר שאני יותר אוהב ויותר מרגש אותי מהצלחה שלי ושל מאיה. אנחנו לא מתחרים אחד בשנייה, אבל אנחנו כל הזמן מדברים על הגלישה. זה קשר של חמש שנים בינינו וכשמאיה מצליחה, זה אושר גדול מאוד עבורי. אני ספורטאי ואני לא יכול לבוא ולהודיע מראש שאני מוותר על תחרות בשביל החברה שלי".
מוריס: "אני בטוחה שיואב ייצג אותנו בטוקיו ואפילו ייקח שם מדליה. לכן אני לא צריכה אפילו להקריב את המקום שלי תמורת זה".
ואם זה יקרה והוא יטוס בלעדייך לטוקיו, איך תגיבי?
מוריס: "אני טיפוס בעייתי. גם כשאני מפסידה ויואב מצליח, קשה לי מאוד עם עצמי בהתחלה. אחרי זה וכשעובר קצת זמן אני מפרגנת לו כמובן".
עומר: "יש בינינו קצת תחרות סמויה. מי הצליח יותר. אפילו שאנחנו לא מתחרים אחד נגד השני. אני ספורטאי תחרותי, אבל מאיה יותר תחרותית ממני. כשאתה רואה את מאיה דרוכה לתחרות, אתה לא רוצה להיות בקרבתה כי היא לגמרי ממוקדמת ומרוכזת".
אפשר לייצר זוגיות בתחרות עצמה?
עומר: "לי אין בעיה".
מוריס: "יש איזה הסכם בינינו שבתחרות עצמה כל אחד קצת לוקח זמן לעצמו בטח בבוקר של יום תחרות. בסוף היום זה משהו אחר ואפשר ללכת לאכול ביחד או משהו. אני מאוד מרוכזת בעצמי כמו שיואב אמר. הוא יודע שאני נכנסת לדמות בזמן תחרות ולא רואה בעיניים".
הספורט שלכם יותר פיזי או טקטי?
עומר: "זו שאלה מצוינת. אני חושב שזה שילוב של שני הדברים".
אתם אוהבים יותר את הים או את הגלישה?
עומר: "אני אוהב את הים, אבל יותר את הגלישה ובכל מקרה אני שונא חול. אם אני לא חייב להיות בים, אני לא שם בגלל החול".
מוריס: "אני אוהבת לגלוש, אבל אוהבת לא פחות את הים ובימים הפנויים שלי אני נמצאת גם שם. הבעיה שלי היא שיואב לא אוהב לשבת על החוף. אני אילתית. גדלתי בים ובחופים".
איזה חוף בו ביקרתם בעולם היה הכי יפה?
עומר: "קודם כל החוף של שדות ים. אבל אחרי זה ניו זילנד. מאיה לא הייתה שם. בניו זילנד המים כחולים טורקיז. ממש נהניתי לגלוש שם באליפות העולם לנוער. אני רוצה לחזור לשם, לטייל ולגלוש להנאתי".
מוריס: "הייתי במיאמי פעמיים. יש שם אווירה מדהימה עם עצי דקל וחול לבן".
מה הייתם עושים בגיל הזה אם לא הייתם ספורטאים אולימפיים?
מוריס: "תמיד נמשכתי לתחום הקולנוע. צילום קולנוע. אולי אפילו אעשה עם זה משהו בעתיד. אני מעריצה של קולנוע, רואה המון סרטים. אבל הצילום עצמו עושה לי את זה במיוחד. אמא שלי שחקנית, בוגרת ניסן נתיב. יש לי ממנה קצת את הקטע התיאטרלי. יש לה הצגה משולבת בהרצאה שקוראים לה 'חייבת משהו מתוק'. היא עוסקת בהצגות על אורח חיים בריא".
עומר: "אם לא גלישה, הייתי עוסק בספורט אחר אבל קרוב לוודאי שהייתי לוחם בצבא. עברתי גיבוש ליחידה מובחרת. רציתי קומנדו ימי. הרבה חברים שלי שם. זה היה חלום שלי מגיל מאוד צעיר, אבל הספורט התפתח והתגלגל וזו כבר נהייתה בחירה מאוד קשה עבורי. מצד אחד רציתי לעשות משהו מאוד משמעותי בצבא כמו ההורים שלי וכמו האחיות שלי וכמובן החברים. הייתה לי דילמה מטורפת לפני הגיוס".
איך הגעת להחלטה שאתה ממשיך לספורט אולימפי וזונח את החלומות הצבאיים?
עומר: "בשנה שלפני הצבא ההישגים שלי נהיו משמעותיים בגלישה וזה שינה אצלי את המחשבה. זה לא שאני אוכל את הלב שלא עשיתי צבא משמעותי, אבל איפשהו זה תמיד יהיה חסר לי להיות לוחם. לא חוויתי צבא בתור ספורטאי מצטיין. אני תמיד שואל את עצמי מה היה קורה. שוב, זה לא שאני מתחרט על הבחירה שלי, אבל זה קצת עוקץ".
מוריס: "לייצג את ישראל בתחרויות בעולם זה לא פחות משמעותי מלהיות לוחם בצבא".
מה אתם אומרים על שחר צוברי?
עומר: "אני מאוד מכבד את זה שהוא מנסה בגילו להשיג את הכרטיס לטוקיו. אני צריך להיות יותר טוב זה הכל. הוא הגיע אחרינו לאוסטרליה למחנה הארוך שעשינו עד עכשיו לקראת האליפות. יש לו משפחה, אשה, ילדה קטנה. אנחנו ארבעה צעירים בני 20 וזה מאוד יפה שהוא ממשיך ורוצה להשיג את הכרטיס לטוקיו. זה קמפיין רביעי שלו כבר. כל הכבוד לו".
איך אתם מסתכלים על גל פרידמן?
מוריס: "הוא גם אימן אותנו שנה ואנחנו בקשר איתו".
עומר: "גל היחיד שהצליח להביא מדליית זהב. הוא ספורטאי ענק. אין מה לדבר".
הוא עבד כצלם למחייתו. רצה למכור את המדליה. זה מאכזב שמישהו כמוהו לא מסודר כלכלית?
עומר: "אני לא בקיא בכל הפרטים, אבל אני באמת חושב שלספורט האולימפי צריך להיות הרבה יותר מקום במודעות של הציבור ובטח בתקשורת הספורט. יש ספורטאים אולימפיים שהם גיבורים. אנשים שעובדים כל כך קשה בשביל מדליה. אני רואה את שגיא מוקי ואני נפעם מאיך שהוא התפתח והגיע לתודעה ולהכרה. הוא נהיה סלב. הוא עושה פרסומות ומשיג ספונסרים. זה מאוד קשה לספורטאי אולימפי. לא במקרה אני ממש מעריץ שלו. כך צריכה להיות התדמית של הספורט הישראלי. כמו ששגיא מוקי התפתח דרך הפציעה שלו ועד להיות אלוף עולם. אני רוצה שתרבות הספורט שלנו תהיה יותר מפותחת. אצלנו הכל סביב פוליטיקה וביטחון, אבל דרך הספורט אפשר ללמד ערכים. אני עצמי יכול לספר לך שהיו לי בעיות קשב וריכוז בלימודים ודרך הספורט הכל הסתדר".
כמה שנים עוד תהיו בעסק הזה?
מוריס: "אני בן אדם שחי את הרגע אבל אני יודעת שאעשה גם את קמפיין פריז 2024. הלוואי שאוכל לעסוק בזה כמה שיותר, אבל אני לא יודעת לאן החיים יובילו אותי".
עומר: "אני רואה את עצמי ממשיך בספורט עוד הרבה שנים. אני עדיין צעיר. רואים היום ספורטאים שמגיעים לגיל 35 ואפילו 38. אני רוצה לייצג את ישראל באולימפיאדה הזו וגם באלה שיבואו ולעמוד על הפודיום".
חולמים לחזור מאוסטרליה כאלופי העולם עם הכרטיס לאולימפיאדה?
מוריס: "אם אתה לא חולם על זה, משהו אצלך לא בסדר".
עומר: "חלומות נועדו כדי להגשים אותם. אנחנו צריכים להיות חזקים מנטלית ולכוון את עצמנו הכי רחוק שאפשר. אני רוצה להביא כבוד ולעשות היסטוריה כי אני רוצה להיות ספורטאי שיוכל אחרי זה גם להרצות על ספורט. השמיים מבחינתי הם הגבול".