בווידאו: התגובות לזכייה של הפועל ירושלים בגביע
בנהריה בטח מדוכדכים הבוקר על גביע שכביכול חמק מבין הידיים, על שלשה של מקניל שיצאה החוצה אחרי ש-14 מ-22 צללו פנימה, 63.6% חולניים, 7 מ-10 של ווטרס, 4 מ-7 למקניל עד האחרונה. 57% היו לו לפני שירה את ההיא, ולפי המספר הזה יש שיגידו שב-57% מהתרחישים, ביותר מחצי מהממדים המקבילים, הגביע היה היום שט בגאון בגעתון. אז נספר כאן משהו שאולי יעצבן נהריינים אבל אמור לשמח - חברים יקרים מהצפון, לא יכולתם לשחק טוב יותר.
המאמן פרנקו לא יכול היה להביא את הסגל המקוצרר הזה במצב טוב יותר, המספרים שלהם לא יכולים להיות מרשימים יותר, המשחק לא יכול היה להיות משוחק באופן שיטיב יותר עם נהריה. למעשה, ב-9 מתוך 10 משחקים בין השתיים הפער כנראה היה גדול יותר - המשחק אתמול היה ה-1 מ-10, הסערה המושלמת מבחינת נהריה, היום הכי קריטי בתולדות המועדון שבאופן נדיר הוציא מכל אחד את הטוב ביותר שלו (אוקיי, להוציא את דיימון סימפסון). איתי שגב עם 15 ו-9, קולשוב עם 14 ו-8, גפני עם הר ניסיון, מנטליות ושלשה שעשתה כאילו בסוף, ושני התותחנים ווטרס ומקניל, 26 ו-20, שהשאירו את המשחק קרוב בזכות ערב צליפה בדיוני מעבר לקשת של ההיגיון.
זה היה גמר נהדר והולם לקדנציה הנוכחית במפעל, בטח אחרי רבע גמר מהסרטים, אבל שוב, אין תסריט מקביל שלא מעניק את התואר להפועל ירושלים. בגלל שלהפועל ירושלים יש את ג'ייקובן בראון ולכל יריבותיה אין, וכשהרוח נחה על בראון, אז המשחקים נראים כמוהו - זה מבולגן, לא ברור, קצת מדאיג, אבל איכשהו, כמו כמעט כל מהלך שלו, בסוף יהיה בסדר. הוא היה הקלאץ' מול מכבי ברבע, כשראשון לציון צמצמה ל-56:52 בחצי הגמר הוא פתח וסיים ריצה של 2:14, ואתמול, גם ברבע השני וגם בשלישי, כשבראון רצה, ירושלים רצה. ואם קטש לא מוציא אותו ברבע השני במצב של 26:37, אז מקניל לא גומר את המשחק על הרצפה, גמור, מבואס מהזריקה שיצאה החוצה. הפער היה גדול וזה לא היה משנה. אבל בראון יצא לנוח והמשחק חזר לחיים.
הוא חוגג היום 30 חורפים, ג'ייקובן, פעם שנייה ברציפות שגמר הגביע ויום האהבה ויום ההולדת מתערבבים לכדי זכייה, וכמה שקטש והאחרים ניסו לשכנע 'זה לא רק הוא', זה היה הוא. פלדין צלף בסוף ובלאט מסר 5 אסיסטים אבל בראון משפיע על המשחק, בעיקר כשזה חשוב, רמה מעל לכל היתר. הוא היחיד שמשאיר שומרים מיואשים לחלוטין, חסרי אונים - איך יידעו מה הוא הולך לעשות כשהוא לא יודע? הוא זורם עם הסיטואציה, והיא, מבינה מה טוב לה, זורמת איתו בחזרה.
המשחק שלו מלוכלך, לא נקי, לרוב לא נעים לעין. זה לא כדורסל אלגנטי, אבל איך אמר קטש, הוא פשוט טוב בכדורסל. בראון מזכיר - עזבו יכולת, באיך שהוא זז - את פול פירס. אתה רואה אותם ולא מבין למה הם טובים. הם נראים מרושלים כמו בחור שבא למשרד יוקרתי עם חולצה קרועה וכפכפים, אבל הברק שלהם מאפיל על החליפות של הקולגות. הם פשוט טובים. יש בבראון ניצוצות גאונות, וכנראה כמו שהראש מבולגן, כך הודה בעצמו בראיון בערוץ הספורט, ככה המשחק שלו. הוא לא קלאסי, הוא מודרני, הוא שיר שלא מתחרז. כמו המספר שלו, הבחור הרי הפוך, השמש עולה ואתה לא באמת יודע מה תקבל. הוא מגיע לאימון ויכול לספק הצגה ובאותה מידה יכול לטעון שהוא בכלל לא יכול ללכת - ולך תצא מזה עכשיו.
עוד בוואלה!
אבל שוב, גם קטש מודה, הוא פשוט סומך עליו. כולם סומכים. כשזה חשוב, כשהמשחק עומד לנזול מהידיים, בראון יסדר. בראיון ההוא סיפר איך היה שותה הרבה אלכוהול ואיך זה השפיע ולמה הפסיק, וסיפר גם על ההוריקן שהרס את השכונה, 17 ימים היה תקוע בשיטפון, לטענתו פספס את היורוליג בגלל המצב. נוזלים היו מוטיב מרכזי בחייו וכשהכדור אצלו הוא נוזל לסל, מחליט מה לעשות רק כשהוא באוויר, ואתמול לצד 26 נקודות גם חילק 5 אסיסטים שנראה מאולתרים אבל הם כנראה לא, רובם תורגמו לשלשות חשובות של חבריו. ג'ייקובן נוזל של מאני טיים, זמן כסף, אז אין ברירה אלא להגדירו ככספית. המתכת היחידה היציבה שמצב הצבירה שלה הוא נוזל - בחיי שזה מתאים לו.
הכול הסריח משמפניה מהולה בזיעה במסדרונות יד אליהו, וה-MVP נכנס לחדר מסיבות העיתונאים כשבטלפון אמא מאחלת. רגע, אמא, אני עם התקשורת, אמר, והניח את הטלפון על שולחן. בסוף האירוע, כ-10 דקות אחרי שהתיישב וענה לשאלות של כולם, הוא קם והראה שהטלפון עדיין דלוק ואמא עדיין על הקו. "עכשיו בטח יגיעו השאלות הקשות", צחקתי, ובטח גברת בראון תשאל: ילד שלי, אני גאה בך, אבל אתה כבר בן 30, איך לעזאזל אתה לא ביורוליג?
אמא בראון, את צודקת, השאלה במקום: איך, באמת?!
orenjos@walla.co.il