ב-6 בינואר, כשיונתן כהן הבקיע את שער הניצחון ב-3:4 העצום בסמי עופר, הוא הגדיל את הפער ממכבי חיפה ל-6 נקודות. שבוע לאחר מכן הגיעה מכבי תל אביב לאותו אצטדיון, סיימה ב-0:0 עם בית"ר ירושלים וההפרש קטן ל-4. התיקו ההוא היה הראשון של האלופה מתוך שלושה בשישה מחזורים. כל השלושה נרשמו מחוץ לבלומפילד (אם כי יש לציין שבית"ר הייתה משחק בית). לפני כן מכבי תל אביב לא איבדה נקודות כששיחקה מחוץ לביתה.
ואחרי כל זה, אחרי חודש בינוני של האלופה, ההפרש בינה לבין מכבי חיפה חזר ל-6 נקודות.
את הכישלונות של מכבי חיפה בצמצום הפער תולות הפרשנויות, גם בתוך המועדון במקשה אחת, במכנה משותף שמתבטא בשלוש מילים: "לא עומדים בלחץ". לטעמי זה לא מדויק משום שהמשחק אתמול שייך לקטגוריה אחרת. התיקו מול רעננה וההפסד הביתי לכפר סבא הם סיפור אחד, ההפסד לבית"ר ירושלים הוא עניין אחר. מכבי חיפה הגיעה למגרש קשה מול יריבה שלמרות נחיתותה האיכותית, לפחות על הנייר, עדיין נמצאת במקום השלישי ונישאה על גלי ההתלהבות של חלון ההעברות. לא בושה להפסיד לבית"ר ירושלים בלי קשר לפער בטבלה. זה לא עניין של אי עמידה בלחץ, לפחות לא רק.
הבעיה של מכבי חיפה היא ששעון החול הולך ואוזל. היא רואה שמכבי תל אביב לא טובה, היא רואה שהאליפות, מושג שבכלל לא היה בקנה בתחילת השנה, בהישג יד, ועדיין - ככל שעוברים המחזורים הפער לא קטן. המרדף של הירוקים אחרי המוליכה נראה כמו משחק כדורסל בדקה האחרונה. לכל אורך הרבע הרביעי היית בפיגור מינימלי של בין 2 ל-4 נקודות, אבל עכשיו, כשלבאזר נותרו 50 שניות והיריבה קלעה והגדילה שוב מ-2 ל-4, החזרה כבר מתחילה להיראות בלתי אפשרית. כשסכנה של רדיוס במשחק מול הפועל באר שבע מרחפת מעל (ד"ש מבלומפילד), מכבי חיפה במצב עדין שבו כל הגדלה נוספת של הפער מאיימת לחסל סופית את הסיכוי שלה - עוד לפני הפלייאוף העליון.
עוד בוואלה!
בית"ר ירושלים הייתה בטדי כל מה שראינו ממנה העונה - קפריזית, לא צפויה, טובה ורעה, כובשת ומחמיצה. אם הפנדל של צ'רי נכנס, יש מצב שהמשחק הזה מסתיים ב-1:3 למכבי חיפה. אם שלומי אזולאי לא מחמיץ בסיטונות ופרדי פלומן מגלה את השורש מ.ס.ר, יש מצב שהמשחק הזה נגמר ב-0:7 לבית"ר. זו הקבוצה, לטוב ולרע. הכי השיטה הבית"רית, הכי לא הסדר של רוני לוי.
לוי קיבל בצדק הרבה מחמאות אחרי ה-0:0 ההוא מול מכבי תל אביב וגרף, שוב בצדק, שבחים גם אחרי הניצחון אמש. ועדיין, עם כל האופוריה, צריך לזכור שהניצחון הזה לא מייצג יותר מדי אם לא תהיה לו המשכיות. לוי עדיין על תנאי בגזרת האוהדים ותוצאה לא טובה מול הפועל תל אביב, חדרה או אשדוד תקים עליו בחזרה את היציעים. אחרי שני הפסדים, הגיע הזמן ליצור שוב מומנטום.
הרווח הגדול של לוי מהמשחק אתמול, מעבר לניהול המשחק המצוין, הוא המקל שתקע בגלגלי ההתלהבות של הפועל באר שבע. המטרה של בית"ר היא להגיע לאירופה. המקום השלישי מקנה לה את זה, אם תסיים ברביעי היא תצטרך עזרה מהגביע. באר שבע השתוללה יותר מבית"ר בחלון האחרון והמשחק מול נס ציונה התניע אותה מחדש. בית"ר דאגה לצנן את ההתלהבות הזאת, לפחות בינתיים.
וכן, היה גם קהל. כמה שקהל גדול עושה טוב לבית"ר ירושלים.
אמש נסגר לו מעגל קטן אצל מכבי תל אביב. אחרי הטענות על בונקר של בית"ר ב-0:0 נגדה, הפעם היא נהנתה מהמשחק הפתוח של השוורצגלבן (נכון אהבתם את ההשאלה של המונח מדורטמונד? אל תענו לי). קשה לקנות את הקלישאה "אנחנו מסתכלים רק על עצמנו". אין צל של ספק שוולאדן איביץ' והשחקנים שלו חככו ידיים בסיום.
מכבי תל אביב מתנהגת כרגע על תקן חצי המשפט הידוע "רשע וטוב לו" (בספורט כל פייבוריט הוא רשע, תרגיעו שם בשער 11). גם כשהיא לא עושה את הדברים נכון, הקלפים מסתדרים. יש בכל זאת משהו אחד שברור שהיא עושה נכון: היא לא מפסידה. אנחנו בזים לתיקו, זו תוצאה מאוסה, אבל כשמכבי תל אביב סופגת בדקה ה-90 זה שער מצמק או משווה. כשמכבי חיפה סופגת בדקה ה-90 היא מפסידה. ואם חשוב לכם באמת לעשות את החיבור, קחו את שבעת המחזורים האחרונים, אלה שמתוכם מכבי תל אביב סיימה שלוש פעמים בתיקו. מכבי חיפה ספגה במחזורים הללו שלושה שערים בדקת הסיום, שניים הובילו להפסד ישיר ואחד היה מסמר אחרון.
למכבי תל אביב יש שבע תוצאות תיקו העונה, למכבי חיפה יש ארבע. שלוש נקודות קטנות שעושות הבדל גדול, וזה לפני שהכנסנו לחשבון את הגול של יונתן כהן במפגש הישיר בין השתיים.
כמה הגיגים לסיום
- היו לאיתמר ניצן כמה משחקים פחות טובים השנה, אבל בסך הכול מדובר באחד השוערים היציבים בליגה. אולי הוא לא צריך לפתוח מול סקוטלנד, כן יש מקום לשקול זימון שלו לסגל, ולו בקטע ההצהרתי. אם אתה כל כך טוב, מגיע לך להימנות עם הטובים ביותר.
- אחרי שבסיבוב הקודם מכבי חיפה ובית"ר ירושלים התכתשו כל הדרך לבית הדין בגין הנהמות לאנטואן קונטה, הפעם מיהרו החיפאים לקחת אחריות וגם פרסמו פוסט בעניין. נקודת זכות בערב אומלל. ומה הקטע של הנהמות? למה הדבר הזה עשה פתאום קאמבק?
- דו"ח המשקיף ציין גם איחור של ארבע דקות בשריקת הפתיחה. למה משחק מרכזי לא יכול פעם אחת להיפתח בזמן?
- גופים רשמיים אצלנו נוטים להיות רציניים, במיוחד כשזה קשור בספורט. במנהלת הליגות הביאו יציאה משעשעת בשבת. התגובה אתמול של אוהד מכבי תל אביב מיכאל לויט הייתה מצחיקה לא פחות.