טבארס, טבארס! צעק אוהד מכבי תל אביב כשהענק עשה את דרכו לאוטובוס של ריאל מדריד. מה הוא רצה? מה כל אוהד רוצה מכל ספורטאי מוכר? סלפי. אבל טבארס הוא לא כל ספורטאי, ויכולתם לראות בלייב איך גלגלי השיניים מתגלגלים בראשו של האוהד - אין שום זווית הגיונית שתאפשר לו את הדבר הזה.
בלי להתבלבל הוא לקח שני צעדים אחורה ופשוט צילם - כמו פעם - את גולית של ריאל מדריד, 2.21 מטר מהרצפה, השחקן הכי גבוה ביורוליג, גיהנום לסלפיז עלי אדמות. ובאמת, עמדנו שם, לידו, ולבני תמותה אכן אין דרך לעשות איתו סלפי ראוי. בטח לא כשהתמותה הוא שלוקח את התמונה. תחשבו על זה - כמה גדול בן-אדם צריך להיות כדי שלא תוכלו לעשות איתו סלפי? אז ככה גדול טבארס.
הוא שחה באגם האוהדים, החזה שלו מעל הראשים שלהם, והאמת, לא נעים לומר, כך זה גם נראה על הפרקט אתמול בערב. ריאל מדריד לא סתם עמוקה, היא גבוהה - וזה עוד בלי 217 סנטימטר תוצרת טוניסיה שבחרו להישאר מאחור. טבארס 2.21, רנדולף הנ-ה-ד-ר 2.11, תומפקינס 2.08 ואפילו ה-2.03 של מיקי ג'ורדן הספיקו לשני גגות. זה היה מיס מצ' מארץ המיס מצ'ים, ומעל כולם, ליטרלי, אדי טבארס.
לא יכולתי להפסיק להסתכל לו על הרגליים.
חדר ההלבשה של ריאל, טבארס יחף. הוא יושב, אני משחק-אותה רוכן לעברו למרות שבדוגרי הוא כמעט בגובה שלי גם ככה. נעליים מידה 54. הוא נולד בכף ורדה וכאחד שלאמא שלו קוראים ורדה, אני יכול להעיד שכל כף רגל שלו היתה בגודל של אמא שלי. כל אצבע נראית כמו זרוע - נשבע לכם שלקמיצה שלו יש מרפק.
כמה דקות קודם סיים משחק שיא ביורוליג מבחינת דקות (31:48, שבירה) וחסימות (5, השוואה), והוסיף 11 נקודות ו-10 ריבאונדים. למעשה, המשחק הזה כנראה היה צמוד יותר משהרגיש רק בגלל שברבע השני אדי ירד לנוח. ברבע השלישי, כשחזר, הוא חסם פעמיים את האנטר (2.03) ופעם אחת את ריינולדס (2.07). בכך, אחרי שחילק ברבע הראשון גגות לכהן (2.10) ואחד מעליב לריינולדס, הגיע ל-5. "לא ידעתי מה שיא היורוליג שלי", אמר לי, "השיא הכללי שלי הוא 14". ב-NBA הספיק לבלוק 6 פעמים את קליבלנד, בספרד השיא שלו עומד על 7, מאיפה לקח את ה-14? לכו תדעו, אבל נאמין. הבחור, מוטת ידיים 2.40 מטר (!!), חוסם כל כך טוב שהוא יכול להיות הגג שכל כך חסר לבלומפילד.
אל תפספס
אז למה זה נעצר ברבע הרביעי? בגלל ההרתעה, מכבי פשוט הפסיקה לזרוק. ראינו את בריאנט מוותר על לייאפ קל, קלויארו נכנס בשוונג רק כדי למסור, וברבע הרביעי כל שחקני מכבי תל אביב זרקו רק 4 פעמים ל-2, רק פעמיים נכנסו. כפי שהראה אהרל'ה ויסברג, בזמן שטבארס היה על הפרקט הצהובים פשוט העדיפו לזרוק מבחוץ. כשחדרו, הזריקות או שהושפעו או שנחסמו. את המשחק ניצח טבארס עם ריבאונד התקפה קריטי שנתן לקמפאסו צ'אנס לקבור את השלשה היחידה שלו במשחק - קבר. גם את המשחק. 74:67, ומה שקרה לאחר מכן היתה סתם הפרת סדר כיפית. ושיהיה ברור, עצם זה שמשחק כזה נגמר רק בהפסד בן ארבע נקודות, זו גם נקודת עידוד. ריאל פשוט גדולה יותר, כרגע בכל אספקט.
"מכבי קבוצה טובה, הרבה יותר מבעונה שעברה", החמיא לגבי המובן מאליו, והוסיף: "יהיה קשה לנצח אותם בשלבים המכריעים".
אתמול, לפחות, למכבי לא היה פתרון וכך הגיע הפסד הבית הראשון. טבארס פשוט חנה בצבע ושינה לטבלת הזריקות את הצורה. הצהובים לא הצליחו להוציא אותו, לאתגר אותו, לתקוף אותו. ספרופולוס לראשונה התלונן באופן אגרסיבי על השינויים התכופים והפצועים הרבים. על כך שיותר מדי שחקנים לא מכירים את כל התרגילים והטקטיקות. גם ווילבקין התלונן על הכימיה.
דווקא לצד כל התלונות, האובייקטיביות, על אי מציאת נוסחת הקסם - לדעתי אתמול היא היתה צריכה לכלול יותר את דני אבדיה. הוא עלה חד, לקח ריבאונדים קשוחים, סחט עבירה בלתי ספורטיבית, קלע שלשה, ובגדול - ברבע השעה שהוא היה על הפרקט התוצאה לרוב האירה פנים למכבי. במדד הפלוס/מינוס הוא היה על 16+, ובלעדיו הצהובים נראו קצת יותר קטנים. בעונה כזו, טרום דראפט, מרגיש לנו שכשאבדיה לא משחק מספיק זה בדרך כלל פוגע באבדיה. אתמול הרגיש שזה פגע במכבי תל אביב.
