"כן, היתה להם עונה פנטסטית. כן, הם נראו הכי טובים ב-NBA בפער עצום. כן, יש להם כישרון וכימיה קבוצתית. אבל משהו עדיין חסר שם, וזה הולך להתגלות בפלייאוף. לא סתם הם נכשלו בפלייאוף בשנים קודמות. עם השיטה הזאת ועם חומר השחקנים הזה, כנראה שהם לא יזכו באליפות לעולם".
התאריך: אפריל 2015. הדובר: צ'ארלס בארקלי. מושא העלבון: האלופה בשלוש מתוך ארבע השנים הבאות, אחת הקבוצות המהפכניות, הדומיננטיות והחזקות של התקופה, שושלת.
כמעט חמש שנים עברו, והרינונים שליוו את מסע ההכתרה הראשון של גולדן סטייט דומים להפליא לזמירות שנשמעות באולפנים בארצות הברית בכל פעם שמילווקי באקס עולה לדיון. כן, יש לה עונה פנטסטית. כן, היא נראית הכי טובה ב-NBA בפער, ויש לה כישרון וכימיה וקבוצתיות.
אבל גם עכשיו, כשחצי עונה מאחורינו והניצחונות ממשיכים להיערם בקצב היסטורי ועם מספרים היסטוריים, ב-NBA עדיין לא יודעים איך לפענח את הקבוצה הכי מתעתעת שנראתה זה שנים.
"אני מדבר עם בכירים ב-NBA ושומע אמירות משתי הקצוות של הסקאלה. חלק לא ממש מודאגים מהבאקס ובטוחים שיהיה יחסית קל לעצור אותם בפלייאוף. אחרים מאמינים שנבנית מתחת לאף שלנו גולדן סטייט חדשה, שזו הקבוצה שתשלוט בליגה בשנים הקרובות", סיפר השבוע בריאן ווינדהורסט מ-ESPN.
איפה נמצאת האמת? לא בטוח שבאמצע.
על פניו, מילווקי לא נותנת סיבה לחשוד. היא בעלת המאזן הטוב בליגה, מובילה את המזרח בפער עצום (מיאמי השנייה נמצאת במרחק שבעה משחקים) וכבר עברה בהצלחה את המבחן הראשון מול הלייקרס, היריבה המסתמנת במערב. אחרי חצי עונה, היא בקצב הנכון כדי לחצות את רף 70 הניצחונות, הישג ששמור רק לשתי קבוצות היסטוריות - שיקגו המיתולוגית של 1995/96, וגולדן סטייט העוצמתית של 2016/17.
גם המספרים מגבים את הדומיננטיות שלה: יש לה את ההתקפה השלישית הכי יעילה בליגה, את ההגנה הטובה ביותר, ונט רייטינג בקנה מידה היסטורי, שגם הוא מפלרטט עם הבולס והווריירס בעונות הכי גדולות של השושלות.
מה שלא פחות מרשים הוא הקלות שבה יאניס וחבריו מטילים אימה על הליגה. הם מנצחים בהפרש ממוצע של 12.6 נקודות - הפרש שהיה הופך אותם לקבוצה הדומיננטית בתולדות ה-NBA אם העונה הייתה מסתיימת היום. מוד הדריסה היומיומי של הבאקס מאפשר להם חלוקת עומסים מסוג אחר לזה שהורגלנו: במקום מנוחות יזומות סטייל קוואי לאונרד, הבאקס פשוט מכסחים כל יריבה תוך שלושה רבעים ונחים בשאר הזמן על הספסל. אנטטוקומפו משחק 32.6 דקות בממוצע לערב - מספר נמוך משמעותית מכוכבים אחרים בקנה המידה שלו. חבריו לחמישייה מקבלים גם הם מספר דקות מועט יחסית, ואף אחד מהם לא חוצה את רף 30 הדקות בממוצע למשחק. בקרת השיוט הזו נותנת לבאקס פריבילגיה שאין לכל קבוצה: בזמן שכוכבים אחרים מעבירים להילוך שישי רק לפרקי זמן קצרים, אלו של מילווקי נמצאים שם תמידית. או כמו שיאניס אנטטוקומפו קורא לזה: ציידים של כדורסל.
"בסופו של יום, אנחנו חייבים להיות הציידים בכל משחק. אנחנו מנסים לצוד את היריבות, זו המנטליות שלנו השנה", הוא אומר, ומיישם על הפרקט בכל מהלך.
להיכן שלא מסתכלים אפשר למצוא סטטיסטיקה שתומכת בקייס האליפות של הבאקס. קחו למשל את המספרים כשיאניס מחוץ לפרקט: בלי הכוכב הגדול, הבאקס נמצאים בפלוס/מינוס חיובי של כמעט שלוש נקודות. לשם השוואה, הלייקרס מפסידים בלי לברון (0.3-), הקליפרס מפסידים בלי קוואי (0.4-), הרוקטס מפסידים בלי הארדן (0.4-) והסיקסרס נמצאים בשוויון בלי אמביד.
אלו מספרים של קבוצה היסטורית. קבוצה שאמורה לכסח את הליגה, גם בעונה רגילה, גם בפלייאוף. וזה רחוק מלהיות מקרי בהתחשב בעונה שעברה, שגם אותה סיימה מילווקי עם המאזן הטוב בליגה ו-60 ניצחונות, יותר ממחצית מהם בהפרש דו ספרתי. העונה היא עשתה עוד לפחות צעד אחד קדימה, ועדיין התחושה באוויר היא שהסטאר פאוור של הלייקרס או הקליפרס יגבר על השיטתיות המוצלחת של מילווקי.
"מילווקי טובה, אבל לא מפחידה. עדיין לא", אמר השבוע סקוטי פיפן, והסביר: למילווקי יש כוכב על אחד בדמותו של יאניס אנטטוקומפו, וגם הוא עדיין טעון הוכחה בפלייאוף אחרי הכניעה לקוואי אשתקד. הכוכב השני בהיררכיה, כריס מידלטון, עדיין רחוק מאוד מהצלע השנייה שיש ללייקרס (אנתוני דייויס) או לקליפרס (פול ג'ורג') להציע. "בליגה הזאת אתה זקוק לשני כוכבי על. גולדן סטייט, השלישייה של מיאמי, אתה חייב שחקנים דומיננטים ויש להם שחקן אחד כזה. שני אולסטארים, אבל רק שחקן אחד דומיננטי. אם היו להם שני שחקנים דומיננטיים, הקבוצות האחרות בליגה לא היו יכולות לישון בשקט. אני מבין למה הם מרגישים שצריך לתת להם יותר כבוד, אבל עד שלא יוכח אחרת - אני לא חושב שהם באמת מפחידים את ה-NBA".
זו לא הסיבה היחידה שהבאקס מתעתעים. למייק בודנהולזר יש רקורד נפלא בעונה הרגילה אבל הרבה פחות מרשים בפוסט-סיזן; לאריק בלדסו יש רזומה של התרסקויות ברגעי האמת; וגולת הכותרת - ליאניס אנטטוקומפו יש בעיית קליעה שמהווה קוף על הגב. לא רק בשלשות, שם מראה הגריק פריק שיפור ניכר (אבל עדיין מדייק ב-33.2 אחוזים שמצדיקים אסטרטגיה של שמירת מרחק ממנו), אלא גם מקו העונשין שם אנטטוקומפו נמצא בירידה הדרגתית. מ-77 אחוזים מהעונשין בעונת 2016/17 צנח יאניס ל-62 אחוזים העונה, הנתון החלש בקריירת ה-NBA שלו. כשלוקחים בחשבון את האחוזים הנמוכים שלו בארבעת ההפסדים הרצופים לטורונטו בפלייאוף אשתקד - פחות מ-50 אחוזים - מקבלים בעיה אמיתית שיידרשו תשובות לגביה בפלייאוף.
מצד שלישי, על גולדן סטייט שמענו דברים ברוח דומה (גם אם תוכן הדברים היה שונה. לווריירס מעולם לא היתה בעיית קליעה, מן הסתם) רגע לפני שקיבלה חותמת והכרה. ויאניס, כמו סטף קרי בשעתו, נראה בדרך הבטוחה ל-MVP שני ברציפות - כך שיבוא במומנטום דומה לפלייאוף.
ככלל, הנטייה האנושית היא להתעלם ממהפכות שמתרחשות לנגד עינינו כל עוד לא שמים עליהן פלומבה. זו הסיבה שבארצות הברית לא העריכו נכונה את העוצמות של גולדן סטייט בזמנו, וזו גם הסיבה שרק אליפות של מילווקי תגרום ל-NBA להעריך את מה כל מה שעשתה ועוד תעשה בדרך לשם.
"בליגה שבה לוקה דונצ'יץ' שובר שיאים, לברון ג'יימס מנסה להוכיח נקודה וג'יימס הארדן קולע כמעט 40 נקודות למשחק באחוזים מדהימים, הסיפור הגדול של העונה הוא עדיין מילווקי. אנחנו חיים בעולם שיאניס שולט בו, אבל כנראה שאנחנו עדיין לא מודעים לכך", כתב זאק לואו.
עד שהמודעות הקולטיבית תיישר קו עם המציאות, הוא ומילווקי שלו ימשיכו להיות קבוצה אחת ויחידה. או, ליתר דיוק, אחת וחידה.