קרויפיסט טהור

"האם יכול להיות לך DNA של ברצלונה אם מעולם לא היית במועדון?", נשאל פעם קיקה סטיין. "ברור. לרוב השחקנים יש DNA כזה, למרות שהם לא מודעים לכך. כי כשהם היו ילדים ושיחקו בחצר, כולם רצו את הכדור ברגליים. אף אחד לא התחיל לשחק רק כדי לרוץ בלי הכדור", הוא השיב.

לעתים, לגורל יש דרך מיוחדת לצחוק על כולם ולהביא לתוצאות לא צפויות. זו ההנהלה המושחתת והשנואה ביותר בתולדות ברצלונה, והימים האחרונים היו שחורים במיוחד, אבל בשורה התחתונה, כמעט בלית ברירה, קיבלו הנשיא ג'וספ מריה ברתומאו והנהלתו את ההחלטה להביא למועדון את המאמן הטהור ביותר. סטיין הוא רומנטיקן במלוא מובן המילה, הוא רואה בכדורגל דרך חיים ושמחת חיים, הוא סולד מההתמסחרות של הענף שאיבד את היופי הבתולי שלו, ועכשיו הוא מקבל לידיו קבוצה שעברה התעללות סגנונית בתקופתו של ארנסטו ואלוורדה על מנת להחזיר אותה לימי יוהאן קרויף. כי סטיין הוא קרויפיסט מושלם, אולי המעריץ הכי מושבע והכי אובססיבי של קרויף שנשאר על הפלנטה - יותר מפפ גווארדיולה, אפילו יותר מג'ורדי קרויף עצמו. הוא חי ונושם ברצלונה כל חייו, על אף שהגעתו למועדון מתרחשת רק בגיל 61.

סטיין גדל על קרויף. כילד, בשכונה ענייה למדי בעיר הנמל הצפונית סנטאנדר, הוא צפה בטלוויזיית שחור-לבן בביצועי הגאון עם המספר 14 על הגב במדי אייאקס ונבחרת הולנד. הגעתו לקאמפ נואו הציתה את הדמיון שלו עוד יותר. כאשר קודם לסגל הראשון של ראסינג סנטאנדר בעונת 1977/78, כנער בן 19, החלום האולטימטיבי שלו היה לפגוש את המאסטרו הדגול על הדשא. לצערו הרב, זה לא קרה. בסיבוב הראשון, בקאמפ נואו, המאמן לא כלל אותו בסגל. בסיבוב השני, כאשר התארחה בארסה באיצטדיון סרדינרו הצנוע, דווקא קרויף קיבל מנוחה. יומיים לאחר מכן, התמודדו הקטלאנים מול אסטון וילה ברבע גמר גביע אופ"א, ורינוס מיכלס העדיף לשמור על כוחותיו של הכוכב.

לאחר מכן, נסע קרויף לארצות הברית, קפץ להרפתקה קצרה בלבנטה בליגה השניה, ואז שב למולדתו כדי לפאר שוב את אייאקס, לתלות את הנעליים בפיינורד, ולהתחיל קריירה כמאמן באמסטרדם. לכולם היה ברור שהוא יחזור כמאמן גם לבארסה, וסטיין חיכה לכך. כשחקן מוכשר מאוד, הוא אפילו שמר בליבו תקווה ללבוש את מדי הבלאוגרנה. "הייתי מוכן לחתוך אצבע כדי לשחק עבור קרויף", הוא אמר. הוא אף סיפר על הערצתו בשיחה לבבית ופתוחה שהתקיימה ביניהם ב-1988 בחתונתו של אוזביו סקריסטן, חבר טוב של סטיין ששיתף איתו פעולה באתלטיקו מדריד.

הבעת ההערכה לא סייעה לו. דווקא אוזביו חתם ב-1988 בבארסה, ובאותו קיץ הצטרף לקאמפ נואו, באופן סמלי למדי כאשר מתבוננים בכך בדיעבד, גם ארנסטו ואלוורדה. סטיין זכה רק לשחק מול הקבוצה של קרויף, אך גם זה הספיק על מנת להעמיק את אמונתו בחשיבות השליטה במתרחש על הדשא. "בכל המשחקים מול בארסה רק רדפנו אחרי הכדור. פתאום ראיתי את הכדורגל טוב יותר. הבנתי המון", הוא סיפר. את התורה הזו הוא מיישם כמאמן בכל מגרש ומול כל יריבה. דגשים טקטיים נקודתיים עשויים להשתנות, אבל המטרה העיקרית ברורה כשמש. הכדור צריך להיות ברגלי חניכיו של סטיין, וזו לא החזקת כדור למען החזקת כדור. היא אמורה להביא למספר רב ככל הניתן של הזדמנויות הבקעה, ולגרום לדרך להנאה עבור הקהל.

את ההזדמנות בליגה הבכירה קיבל סטיין רק לפני קצת יותר מארבע שנים, בהיותו בן 57, אבל הקדנציות שלו בלאס פלמאס ובבטיס גרמו לחובבי הכדורגל הנייטרלים להתרגש ולהתפעל. אלה היו קבוצות כייפיות מאוד לצפיה, וסטיין נותר נאמן לדרכו בכל מצב ובכל תנאי. על ספסל לאס פלמאס, הוא התכבד להיות הבוס של חואן קרלוס ואלרון האגדי - האיש שגרם לו לבכות מאושר באמצעות מסירותיו האסתטיות - בעונתו האחרונה, והאוהדים התאהבו בו. עם בטיס, הוא ניצח את ריאל מדריד בסנטיאגו ברנבאו פעמיים ברציפות, ממש בלי להסתגר בבונקר, וגם הכניע את ברצלונה בקאמפ נואו עם 3:4 מהפנט בנובמבר 2018. זו היתה הרביעיה הביתית הראשונה שספגה המארחת מאז 2003. על הדרך, הפך סטיין למאמן הראשון מאז 2002 שהשיג נצחונות חוץ אל בארסה וריאל באותה עונה, ואיכות ההצגה גרמה לאוהדי ברצלונה להצטער מאוד על כך ש-ואלוורדה הועדף בזמנו על פני סטיין.

כי הרי שמו עלה ברשימת המועמדים להחליף את לואיס אנריקה לקראת קיץ 2017. הוא צף שוב אחרי הפיאסקו של ואלוורדה מול רומא ברבע גמר ליגת האלופות ב-2018, והשמועות על האפשרות למינויו של סטיין חזרו ביתר שאת גם אחרי ההתפרקות מול ליברפול בחצי גמר ליגת האלופות בעונה שעברה. הנכונות תמיד היתה שם, כמובן, אך סטיין הקפיד לדווח כי לא נעשו אליו פניות רשמיות. שחקני ברצלונה דווקא ניסו לרמוז בדרכם על כך שהרעיון מוצא חן בעיניהם. סרג'יו בוסקטס, למשל, העניק לסטיין חולצת ברצלונה עם הקדשה מיוחדת: "עם הערכה והערצה על הדרך בה אתה רואה כדורגל". העדות החשובה מכולן הגיעה מצידו של מארק בארטרה, בלם בוגר לה מאסיה ששיחק בהדרכתו בירוק-לבן. "יש חוט שמקשר בין גווארדיולה לסטיין. בבטיס הנוכחית אני חווה שיטות אימון שהיו לי עם פפ ולואיס אנריקה", הוא טען.

סטיין, מצידו, תמיד דאג להדגיש את הקרבה הנפשית שלו לברצלונה המסורתית. "המחמאה הגדולה ביותר שאפשר לתת לי תהיה אם יגידו שיוהאן קרויף היה נהנה לראות את המשחק שלי", הוא אמר במסיבת עיתונאים בקאמפ נואו. "פרישת צ'אבי היתה כמו הסרת כליה, אבל כאשר ליאו מסי יפרוש לא אפסיק לבכות אף פעם", הצהיר בהזדמנות אחרת. למרות ההתאמה הסגנונית הברורה, מועמדותו נתפסה במהלך השנים כשולית בשל חוסר ניסיונו. על שיקולי ההנהלה עדיף לא להרחיב את הדיבור, אבל גם אוהדיו המושבעים ביותר של סטיין הביעו חשש. כיצד יוכל מישהו שמעולם לא אימן מועדון צמרת, שלא לדבר על השתתפות בליגת האלופות, להיאבק על תארים בכל הזירות ולנהל חדר הלבשה עם כמויות לא מבוטלות של אגו?

הדאגה הזו ניכרת גם עכשיו, ולכן חשוב להדגיש כי סטיין אמנם לא התנסה ברמה הגבוהה ביותר כמאמן, אך בהחלט טעם אוויר פסגות כשחקן. הוא התחנך אצל לואיס אראגונס באתלטיקו מדריד, והיה קשר יצירתי דומיננטי שאף נכלל בסגל ספרד למונדיאל ב-1986, גם אם לא קיבל שניה על הדשא במכסיקו. הוא היה ידוע כמרדן שתמיד אמר את אשר על ליבו, ולא היסס להתעמת עם הבעלים השעורייתי חסוס חיל. באפריל 1988, אחרי שהנשיא השתלטן פיטר מאמן אחד יותר מדי לטעמו, יצא סטיין במתקפה חזיתית עליו בתקשורת. "המצב עצוב מאוד, וזה לא יכול לקרות במועדון רציני. רוב השחקנים היו מעדיפים לעזוב עכשיו", הכריז סטיין, ונזרק מיידית על ידי חיל. "היה לקיקה אומץ לומר את מה שכולנו חשים וחושבים", אמר חברו לקבוצה, החלוץ חוליו סאלינס, אשר הגיע לימים לקבוצת החלומות של קרויף.

ההסבר המקורי שנתן חיל לביטול חוזהו של סטיין היה אחר - הוא האשים את הקשר באורח חיים ראוותני וברדיפת שמלות: "סטיין רווק, וזה מפריע לו להתרכז בכדורגל. הוא צריך להתחתן ולהתמסד". קיקה באמת עשה ככל העולה על רוחו, על המגרש ומחוצה לו. הוא לא תמיד הקפיד למלא הוראות טקטיות, ספג המון צרחות מאראגונס, אבל ידע כבר אז שהשמירה על הכדור חשובה לו. הרחקות סתמיות של שחקני הגנה עיצבנו אותו והרתיחו את דמו. ואולם, הוא לא חשב אז על קריירה על הקווים. כאדם אינטליגנטי, הוא ראה כיצד סבלו מאמנים עם שחקנים מסוגו, וגם את חוסר היציבות הקיצוני במקצוע. פעם הוא ניסה להיזכר בכל המאמנים שהדריכו אותו ולא הצליח. היו יותר מדי. התחלופה היתה בלתי פוסקת בכל מקום בו שיחק. מי רוצה ג'וב כזה?

אז סטיין התפנה לעיסוקים אחרים אחרי פרישתו. הוא למד מנהל עסקים ושיחק המון שחמט - תחביב שהולך איתו עוד מאז היותו שחקן. קיקה אפילו התמודד בחייו עם שניים מהשחמטאים הגדולים בהיסטוריה - גארי קספרוב ואנטולי קרפוב. כאשר בובי פישר האגדי הלך לעולמו, הוא פירסם מאמר לזכרו בעיתון "אל מונדו". בשעות הפנאי הרבות, הוא אהב להשתעשע בכדורגל חופים על שפת ימה של סנטאנדר. ואולם, בשלב מסוים הכדורגל שאב אותו בחזרה, והוא לא השיב בשלילה להצעה של ראסינג ב-2001.

גם אז לא רצה סטיין לאמן בעצמו, והפך במהרה למנהל ספורטיבי - בתפקיד זה הוא הביא לסנטאנדר את יוסי בניון ואת אילן בכר. אלא שאז השתלט על המועדון השרלטן דמיטרי פיטרמן והרס את הכל - וסטיין החל לנדוד. את מקומו הקבוע באמת הוא מצא ב-2009 בלוגו, קבוצה קטנטנה שבילתה אז בליגה השלישית. תאמינו או לא, הוא החליף בה מאמן בשם פונסי ואלוורדה. האם זהו סימן משמיים? תוך שנתיים, הוא העלה את לוגו כנגד כל הסיכויים לליגה השניה, ביסס אותה עם סגנון אטרקטיבי במיוחד, זכה לשבחים מכל עבר ונשאר במועדון במשך שש שנים. "אני כמו אלכס פרגוסון כאן", הוא התבדח אז.

האם יש לו סיכוי לשרוד שש שנים במקום העבודה החדש כמחליפו של ואלוורדה אחר? ימים יגידו, אבל נתוני הפתיחה הטהורים מעוררים התרגשות גדולה מאוד. סטיין לא כופה את עצמו על שחקנים אלא מעניק להם חופש פעולה. הוא מעודד אותם לחשוב. הוא מורה להם לשלוט במשחק ולא מעניש על טעויות. "מעריכים שחקן על הנכונות לנסות, ולא על הצלחה", הוא טוען. קבוצותיו לא מפגינות פחדנות אף פעם. הן רוצות לנצח תמיד. זו בדיוק הגישה שהיתה חסרה בעידן ואלוורדה. מסי ובוסקטס כלל לא צריכים מאמן בשלב זה של קריירה, אבל כשרונות צעירים כמו פרנקי דה יונג וארתור זקוקים ליד מכוונת של אדם מסוגו של סטיין, ולא להססנות של קודמו, כדי למצות את הפוטנציאל העצום שלהם.

וכך, מתוך כל המשבר המלאכותי פרי יצירתו של ברתומאו, נולדה התקווה. תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר, ועם קיקה סטיין בארסה ממתינה לשחר. האוהדים יהנו מכדורגל קרויפיסטי אמיתי בכל דקה ודקה. כי סטיין הוא קרויפיסט בנשמה, אולי הקרויפיסט האחרון, והוא רוצה שהגאון ההולנדי יהיה גאה בו כאשר יביט במתרחש מלמעלה.

עקבו אחרי יוכין בפייסבוק