הוצאת כדור חוץ, ברגל או ביד, היא הפעולה הכי טריוויאלית בכדורגל. פה ושם נתקלים בתופעות כמו רוברטו קרלוס, שהפך את הפעולה לאמנות בזכות זרועות אקספלוסיביות, אבל בדרך כלל זריקות חוץ לא מתקבעות בתודעה. קבוצת כדורגל מקבלת במשחק כמה עשרות כדורי חוץ, כמה מהם אתם זוכרים?
בהפועל באר שבע זוכרים גם זוכרים מעכשיו. אתמול במושבה, אחרי סיום המשחק מול הפועל רעננה ורגע לפני העלייה לאוטובוס, עבר אחד השחקנים של הקבוצה והפטיר: "אין ביטחון. קיבלנו גולים משתי הוצאות חוץ שלנו". שלנו. יוסי אבוקסיס, שאמר לפני כן דברים דומים, לא הצליח להבין את זה. כל כך לא הצליח, שאפילו לא יכול או רצה להתלונן על שער השוויון שנפסל (לטעמי, בניגוד לשער בנתניה, לא בצדק, אבל קטונתי). שתי הוצאות חוץ שהפכו מצבים של אפס סיכון לשערי הפסד.
כמעט בכל משחק של הפועל באר שבע השנה ניתן למצוא איזשהו מוטיב שמסמל את מצב הקבוצה. הפעם היו אלה זריקות אאוט, פעולה כל כך בסיסית בכדורגל. אז כן, גם אבוקסיס מבין הבוקר שאחרי כל סערת מליקסון ובכר, בבאר שבע פשוט שכחו את יסודות המשחק, כמו איך לשמור על הכדור אחרי הוצאת חוץ. העניין הוא שאין לו יותר מדי זמן. ביום חמישי הוא מגיע לנתניה, המגרש שבו קיים בכר את משחקו האחרון בקבוצה (סמליות לא חסרה שם, כבר אמרנו). עכשיו הוא באמת יצטרך להתחיל הכול מחדש, כי בניגוד לליגה האבודה, הגביע הוא צ'אנס אחרון שלו להוציא משהו מהעונה הזאת.
במכבי חיפה אמרו לאחר המשחק בנתניה ש"זה הניצחון הכי חשוב שלנו העונה". זה נכון, עם תיקון קטן: זה לא הניצחון הכי חשוב שלהם העונה, זה הניצחון הכי חשוב של ליגת העל העונה, כמו כל משחק של מכבי חיפה שיבוא מעכשיו ועד מאי. אחרי ההפסד הכואב למכבי תל אביב עדיין נותר פער של 6 נקודות בין השתיים. זה לא מעט, אבל גם לא בלתי סגיר. תיקו ומטה של מכבי חיפה אתמול היה מגדיל את ההפרש, עם ניצחון צהוב נוסף ביום שני, ל-8 נקודות. זה כבר פער הרבה יותר רציני, כזה שלא מאפשר יותר לחלום.
את הקרינה מהיכולת של מכבי חיפה סופגת גם מכבי תל אביב. אפשר היה לראות את זה ביום שני. במשחק הראשון שבו ספגו שלישייה, הצהובים הגיבו ברביעייה. זה לא שמכבי חיפה הייתה שותפה להצגת הכדורגל הזאת, זה הרבה יותר מכך - היא הייתה הכוח המניע שלה והיא עשויה להיות הדינמו של מכבי תל אביב גם בהמשך הדרך. איביץ' תמיד הבין שאין מקום לבינוניות, עכשיו גם השחקנים שלו אולי מבינים.
מכבי תל אביב קבוצה יותר שלמה ועמוקה ממכבי חיפה, כזאת היא הייתה גם משחק העונה, אבל החבר'ה של מרקו בלבול הם חסרי פשרות, גם הם היו כאלה במשחק העונה. מכבי תל אביב אולי תזכה שוב בתואר, אבל היא לא תדווש לאליפות בעצלתיים והרווח הוא של כולנו. קבוצה אחרת שקיבלה ממנה רביעייה תתייצב מולה מחר באצטדיון בחיפה. הדגש הוא על קבוצה אחרת, כי בית"ר ירושלים של עכשיו היא לא בית"ר של סוף ספטמבר וגם עם סגל קצר היא יכולה לאיים על מכבי תל אביב.
אז כן, יהיה אש גם מחר בערב, והתודה על כך מגיעה גם למכבי חיפה.
אל תפספס
רגע לפני כניסת השבת הוציא משה חוגג הודעה: "בכוונתי לשבת במהלך השבוע הקרוב עם יוסי בניון ורוני לוי על מנת להמשיך את ההתקשרות בינינו גם בעונה הבאה". לכאורה, יש פה הצהרת אמון של הבעלים באנשי המקצוע במועדון. מעשית, יש פה בעייתיות. בשבוע הקרוב יש לבית"ר משחק מול מכבי תל אביב ביום שני ובני ריינה בחמישי. האם דווקא בשבוע עמוס כזה תתקיים ישיבה כל כך מכרעת? כעת עולה השאלה מה זה "בכוונתי". אם בית"ר תובס על ידי מכבי תל אביב, האם הכוונה תשתנה? ומה זה "לשבת"? האם ישיבה משמעותה להגיע להחלטות, או שיושבים כדי לפתוח מרתון של דיונים שמי יודע מתי יסתיים?
יש דברים שצריכים להיעשות במחשכים. אם חוגג בטוח שהוא רוצה שבניון ורוני לוי ימשיכו בבית"ר ירושלים, הוא צריך קודם לסגור ורק אחר כך להוציא הודעה רשמית לפיה השניים ממשיכים. "בכוונתי לשבת" היא הצהרה שנראית יותר כמו מד לבדיקת מצב הרוח בקרב אוהדי הקבוצה ופחות כמו התחייבות כלפי לוי ובניון.
את הדחיקה של דין דוד לרשת של הפועל חיפה אפשר עוד להבין, זה לא היה סתם אינסטיקט. עם שחקן הגנה לידו וכדור איטי מדי, דוד לא יכול היה להבין שהוא עושה ממילא את דרכו לרשת. לאקט של שובל גוזלן, לעומת זאת, קשה להתייחס בסלחנות. כן, ברור, הרצון של כל חלוץ הוא לשים את הכדור בפנים בעצמו, רק שבעידן הנוכחי אין מקום לטעויות כאלה. גוזלן יודע את זה. במחזור השלישי מול הפועל באר שבע הוא ידע מיד לאחר כיבוש שער "הניצחון" שהגול שהבקיע בסיוע היד לא יאושר. אתמול אפילו לא היה צריך VAR כדי לקבוע שהשער לא חוקי.
בכלל, השבת הזאת עמדה בסימן אופסייד סמוך לקו. במושבה, בנתניה ובחיפה נפסלו ארבעה שערים בנסיבות הללו. אי אפשר להגיד לחלוץ לא לבעוט לשער, כן אפשר להנחות אותו להיות ער לסיטואציה. בדיוק כמו שהוא מתרגל יציאה מנבדל הוא צריך לדעת מתי להשאיר את הכדור. חוסר הפרגון במקרה הזה לא היה רק אקט לא חברי, הוא עלה לאשדוד בנקודות.
שני שערים היו לכרם ארשיד העונה - אחד ב-2:2 מול הפועל תל אביב של ניסו אביטן בתחילת אוקטובר. השני, מול הפועל באר שבע אתמול, עזר להביא לאותו אביטן 3 נקודות ברעננה. ארשיד הניף רגל ממרחק של יותר מ-25 מטר, וגם אם לאוהד לויטה יש חלק בשער הזה, קשה לקחת מארשיד את הקרדיט. הוא היה אולי השחקן הטוב ביותר של רעננה על המגרש ובמחצית הראשונה הרגל העוצמתית שלו הוציאה כדור חד שמצא את הראש של יוג'ין אנסה.
לארשיד הייתה עונה טובה אחת - בליגה הלאומית בהפועל עפולה ב-2016/17. מאז הוא נע בין פציעות לרוטציה. כדי לשרוד בליגת העל רעננה תצטרך את האיומים שלו גם בהמשך, כשגם מבחינתו ההופעה הטובה אתמול צריכה להיות נקודת זינוק. בגיל 24, עם ניסיון לא מועט בליגת העל, הגיע הזמן לפרוץ.
