זה לא התחיל אתמול: מדוע אוהדי בני יהודה כועסים על יוסי אבוקסיס?

זה הפך בשנים האחרונות לריטואל קבוע בבני יהודה. האוהדים לא מרוצים מתפקוד הקבוצה ופורצים במחאה. לא רק לדן מורי מזכירה התקופה הזאת את ינואר שעבר ואת המחאות שאחרי מכירת ירדן שועה, כל מי שעוקב ולו במעט בשנים האחרונות מבין את המורכבות ביחסים בין בני יהודה לאוהדיה.

רבים לא מבינים מדוע הקהל של בני יהודה כועס על יוסי אבוקסיס. המחאות נגד ברק אברמוב טריוויאליות - הוא בעל המאה ולכן הוא בעל הדעה, אבל בלי אבוקסיס לא היה לבני יהודה גביע שני בשלוש עונות ולא היה פלייאוף עליון ולא היו הרבה מאוד רגעים של נחת ואושר. זרעי הכעס הזה טמונים באפיזודה הקודמת של אבוקסיס בבני יהודה. בסוף נובמבר 2015 נוצרה בין המאמן לבעלים דאז משה דמאיו מתיחות בגלל אי הכללתו של בן צעירי בסגל. אבוקסיס אמר מפורשות שההחלטה לא הייתה מקצועית ולא הגיעה ממנו. ב-8 בדצמבר, מעט יותר משבוע לאחר מכן, פוטר המאמן, כשהפרשייה הזאת הייתה הטריגר המרכזי לפרידה.

מה שהיה אז מת, זמנים השתנו, בעלויות התחלפו, גם השכר של אבוקסיס גבוה בהרבה, אבל מבחינת האוהדים אין הבדל בין אבוקסיס 2015 לאבוקסיס 2019. מילא שועה, מיצינו. האם המאמן היה מוותר בכזאת קלות גם בקדנציה אצל דמאיו על יובל אשכנזי ודולב חזיזה, והיה משלים בכניעה עם הדיבורים על מכירתו של איסמעילה סורו? ומצד שני, ראוי לשאול את האוהדים האם מאמן שהוא לא אבוקסיס היה נוהג אחרת בעידן שבו הבעלים הוא כל-יכול.

תמיד אפשר להשתמש בטיעון שלפיו זמנים משתנים והמציאות שונה, מה גם שאבוקסיס הפך להיות אחד ממאמני העילית של ליגת העל. השלם שלו תמיד גדול מסך חלקיו, אבל השאלה היא לא מה שווה הסגל, אלא מדוע זה הסגל של בני יהודה, האם זו שאלה שיש להפנות רק לאברמוב, או גם לאבוקסיס? יש לבני יהודה הרבה אוהדים שמשוכנעים שאפשרות 2 היא הנכונה.

יש משהו בבני יהודה של אבוקסיס שיוצר למחאת האוהדים מצג כמעט קומי. בכל פעם שקולם נשמע הקבוצה מתחילה לנצח. הרי היה הרבה יותר קל מבחינתם לו המשחק בנתניה מסתיים בהפסד, אבל הנה, הם ניצחו, הביסו וכך יוצא שהמחאה נבלעת. אם חוזרים שוב לשנה שעברה, את משבר מכירת שועה הם צלחו עם גביע. גם אם אף לא אחד מהאוהדים מצטער על רגע ההנפה, לא מעטים מהם חושבים בתוך תוכם שהתואר הזה הוא חרב פיפיות, מאחר שהוא נותן לגיטימציה לדרך של אברמוב, דרך שהאיש שנקשר אליה יותר מכל הוא אבוקסיס.

ביום רביעי, אחרי תיקו מאופס מזעזע בגשם, ניר קלינגר הגיע באיחור לעמדת הראיונות בבלומפילד. "יאללה, בואו נעשה את זה מהר", הפטיר בחוסר סבלנות. קשה להאשים את קלינגר, שראה את הקבוצה שלו (כאילו) יותר טובה ו(כאילו) מפספסת ניצחון. גם הוא ידע שאין יותר מדי עם מה לעבוד.

ארבעה ימים לאחר מכן, קלינגר כבר יצא עם שלוש נקודות ממפגש מפתח עם נס ציונה. הפסד אתמול היה מוריד אותו אל מתחת לקו האדום, וזה משהו שהוא לא יכול היה להרשות לעצמו. אז איאד אבו עביד סידר לעצמו קרן וגם הבקיע בסיומת לא אופיינית כדי להוציא מהעיסה הזאת שלוש נקודות.

כשקלינגר הגיע הוא ידע שהתקופה בהפועל תל אביב תהיה מאבק הישרדות, אישי וקבוצתי. קלינגר אמנם רק בן 53, אבל נער היה וגם זקן בליגת העל. הוא מבין שחלון ההזדמנויות שלו לא גדול, שאפילו אם יש לך רזומה מוצלח (למשל, אלישע לוי) אתה יכול למצוא את עצמך בלי קבוצה שנה, שנתיים או יותר. מלחמת ההישרדות של הפועל תל אביב היא גם מלחמת ההישרדות שלו, ולהפך, אז הוא עושה מה שעשה כשחקן: שורט, נלחם, מתבכיין - ומשיג את התוצאה שהוא רוצה.

קחו למשל את הסיפור עם סטפן ספירובסקי. כשהמאמן הוציא אותו בנתניה (מהלך שגם הוביל לקנס), כולנו ראינו בקשר שעיר לעזאזל. לטעמי, המהלך ובעיקר הטלת האשמה על הצפון מקדוני היו חסרי קלאס, אבל למרבה הפלא זה עבד. ספירובסקי הבקיע בגביע, היה פעיל מאוד מול אשדוד וגם אמש המשיך לגלות יכולת טובה, כשהעובדה שקמארה וקיירמה קיבלו הודעה שאינם בתוכניות של המועדון היא עדות די מוצקה לכך שהוא צפוי להישאר במועדון.

מכבי נתניה התחילה את העונה רע, התאוששה והגיעה לשיא עם 0:4 גדול על האדומים. כשהיא נישאת על המומנטום הגיעה הכאפה מנס ציונה ואז האגרוף הכואב בהרבה מבני יהודה. היה לנו טוב, נהיה לנו רע, חשבנו כבר לחזור חזרה, אז תגידו לי למה.

ובכן, יש תשובה ל"למה". לעשר הקבוצות שמתחת לרביעייה המובילה אין את היכולת ליצור המשכיות ארוכת טווח. הסגלים הקצרים גורמים לכך שאפשר לחבר שניים, אולי שלושה ניצחונות רצופים ולהישאב בחזרה אל הבינוניות. בני יהודה הייתה שם, גם קרית שמונה, הפועל חדרה, הפועל חיפה ועוד. כדי להתעלות מעל הסייקל הזה אתה צריך הרכב יציב ובעיקר זרים טובים, תחום שמכבי נתניה דווקא הצטיינה בו בעבר תחת דראפיץ' וברדה. לא בכדי היא סיימה במקום הרביעי אשתקד. כשיש לך 4-5 זרים קבועים בהרכב, רובם ככולם סבירים עד טובים, אתה צפוי להצליח.

ומה העונה? בצ'יראי נע בין מצבי צבירה של פצוע או שבע, מוחמד כבר לא שם, הזרים האחרים שנשארו לא פוגעים עד לא נספרים ורק טים הויבך, שכמעט בכל חלון מועמד להחלפה, הוא באנקר בהרכב. לא בכדי אמר דראפיץ' אחרי המשחק שהקבוצה לא נבנתה נכון. מכבי נתניה חייבת חיזוק, אבל בכלל לא בטוח ששיפוץ סביר יכול לשקם יסודות רעועים.