הקבוצה הוויראלית: המחלה המדבקת האמיתית שעוצרת את הפועל תל אביב

בדקה ה-29 התייצב ענן ענק מעל האיטדיון, ראה מה קורה מתחתיו וברח. זה היה יום זיפט מבחינת מזג אוויר אבל ברוב דקות המשחק בין הפועל תל אביב לאשדוד רק האוהדים סבלו מתחת לגג הדמיוני של האיצטדיון המודרני, הצעקה הראשונה. לשחקנים לא היו תירוצים. כלומר, כאילו לא היו. המאמן האורח הסביר את המשחק הרע של שחקניו בגיל ובעייפות, מתקבל על הדעת איכשהו, ואז המאמן המארח הגיע לעמדה ושפך אור על ממדי המגפה. רק ארבעה מחליפים על הספסל, כולל החייל ששוחרר במיוחד למשחק. המאמן סיפר שישב בחדר ההלבשה מול 13 שחקנים בלבד. שחקן הדביק שחקן, הרופא אמר. הם לא היו מחוסנים, המאמן התלונן, וציין - אני כן. עכשיו היה ברור גם למה ברח הענן הענק. פחד להידבק בעצמו, המסכן.

אתם בטח חושבים על שפעת אבל ברור שהפועל תל אביב סובלת ממגפה אחרת, חמורה לא פחות, תלוי את מי אתם שואלים. כי אפילו המאמן, שכשרק הגיע חשב שזה וירוס מינורי, מזל רע, אמר אחרי הדרבי 'נעבוד על זה', אתמול כבר הגדיר את זה כבעיה ביכולת, אפילו "שלומיאליות". זה לא רק וירוס מינורי. זה לא מזל רע. זו אפילו לא שלומיאליות. הפועל תל אביב סובלת מגוליסיטיס, מגפת הרחבה.

ב"על העיוורון" מספרים על נהג שבאמצע הנסיעה איבד את ראייתו, רק לבן בעיניים. איש אדיב הסיע אותו לביתו, וגנב לו את האוטו, ונדבק בעצמו. הוא הולך לרופא ומדביק את הרופא, והרופא מדביק מטופלים אחרים, כל מי שמסתכל בעיניו של נגוע הופך לנגוע בעצמו, ומכניסים את כל העיוורים לתוך מוסד סגור, עם צבא של שומרים ועם נסיונות בריחה והריגות ואונס וזוועות ומה לא, ולאט לאט כל העולם נדבק בעיוורון הלבן - חוץ מאשת הרופא. זה ספר מצוין בו אין כמעט סימני פיסוק ולא מוזכרים אנשים בשמותיהם, חלק מהרצון של הסופר להשאיר את הקוראים בעיוורון.

גם הפועל עיוורת כמו בספר המצליח רק שהסימפטומים שונים: הם פשוט לא רואים את השער. כשהם נכנסים לרחבה הקורות נעלמות וגם המשקוף וגם הרשת. אתמול רוב החבר'ה כבר היו במוסד הסגור - המגן הימני והחלוץ הבכיר לשעבר, השחקן שחזר מיוון והזר שרצו לשחרר ואפילו השוער שהושאל מאשדוד. אבל האדומים בחובבנותם הרשו לזר הצעיר והמוכשר והנגוע לבלות על הספסל. בחימום הוא הדביק את החלוץ הפותח שבדקה ה-28 היה במצב מצוין מול השער אותו לא ראה והחוצה.

הצפון-מקדוני בא לנחם ונדבק בעצמו כי בדקה ה-32 בעט מעל המשקוף ובדקה ה-57 בעט מסובב ויפה אבל החוצה ושתי דקות לסיום משבעה מטר שלח את הכדור בסמוך לקורה אותה לא ראה. בתחילת המחצית שוגר כדור לעבר השוער היריב שאולי נדבק גם הוא ויציאת גובה שפספס מצאה את מספר 5 לבד מול השער. אבל הוא נדבק מהקשר האחורי הצעיר עוד קודם, והחמיץ מקרוב. וכך גם קבוצה מחוררת, ההגנה השלישית בגריעותה בליגה שרק לפני כמה ימים בגביע ספגה רביעייה, שומרת על שער נקי בפעם השנייה בלבד העונה.

הכדורגל של האדומים היה יחסית ראוי, עד הרחבה, זו הרי המגפה. ובכלל העונה הם במקום 7 באיומים לשער ומקום 5 בשליטה בכדור ומקום 6 בקרנות ומקום 4 במאבקי אוויר מוצלחים והם בסדר בעוד כמה קטגוריות. אבל בגולים הם במקום 14 ואחרון. מה הפלא - הם לא רואים את השערים. כדורגל בלי גולים, איזו מגפה נוראית - אתמול אפילו נדבקו כל שחקני הקבוצה היריבה.

היום בצהריים היתה אמורה להתקיים מסיבת עיתונאים אבל היא בוטלה, מה הפלא, גם העיתונאים מפחדים, הם רוצים להמשיך לראות גולים, אם לא באיצטדיון אז לפחות בטלוויזיה. לא נגלה לכם איך הראייה חוזרת לגיבורי הספר כי אולי אין סיבה אמיתית והיא פשוט חזרה, אבל היא חזרה באותו הסדר, ואחד הדביק את השני במאור עיניים. המאמן קונן על בעיה בביטחון וסיפר שעובדים על הסיומת בכל אימון ואולי פתאום באחד המשחקים הקרובים ככה זה יהיה: החלוץ ידביק את הקשר שידביק את המגן שידביק את הקפטן ופתאום אפילו הענן הענק יחזור וירטיב את האיצטדיון במבול של גולים. מקווה שבקבוצה יספיקו להתעורר מהחלום - במחזור הקרוב מחכה נס ציונה לקרב בין שתי ההגנות הרעות בליגה, ועוד יותר חשוב, קרב בין שתי ההתקפות הרעות בליגה. ואתם, הקוראים, בטח מתמוגגים עכשיו: לכם יש עיניים, תודה לאל, אתם תוכלו ליהנות מכל הטוב הזה. נתראה.

orenjos@walla.co.il