דייגו אלבס שוער פלמנגו. רויטרס
צילום: רויטרס

משמין מנחת

בילדות לעגו לו כי היה שמן, בספרד חשש ללכת להסתפר לבד ובברזיל האיש שהרחיק אותו משער הנבחרת חזר לאיים עליו שוב. אבל דייגו אלבס התגבר על כל המכשולים, קוצר פירות בגיל 34 עם פלמנגו וכעת רוצה לנצח גם את החבר אליסון ("פלה של השוערים"). ואם אפשר, אז בפנדלים

"תמיד חלמתי להיות שוער. כן, אתם קוראים נכון: ילד ברזילאי שרצה להיות שוער. מבחירה. אהבתי לראות את טפארל וזטי, הם היו המודלים שלי. אהבתי את הפרספקטיבה, את היכולת לראות את כל המגרש. אהבתי את זה שאני מנהיג ההגנה והרגשתי טוב בשער של רגטאס, אבל אנשים לא סמכו עליי. הם לא חשבו שאני יכול למלא את התפקיד הזה. כי הייתה לי בעיה אחת:

"הייתי שמן".

תמיד המשיך לשחק. דייגו אלבס עם שחקני פלמנגו בהנפת גביע הברזילראו (צילום: רויטרס)

את הדברים הללו כתב השוער דייגו אלבס במכתב אישי הממוען לאוהדי קבוצתו פלמנגו, באמצעות האתר "פליירס טריביון". הטקסט פורסם בחודש שעבר, יום לפני גמר גביע ליברטדורס שבו פלמנגו ניצחה את ריבר פלייט והפכה לאלופת דרום אמריקה לקבוצות, לראשונה מאז 1981. השוער ביקש מהאוהדים להאמין והוסיף: "באחד המשחקים, אבא של ילד מהקבוצה צחק עליי כשאמרתי שאני השוער של רגטאס. אין בעיה. באותו משחק עצרתי פנדל ולאחר מכן הוא כבר בא לברך אותי. את השמן. תמיד, למרות הכול, פשוט המשכתי לשחק".

אז אלבס המשיך בכל הכוח. הוא השלים עשור בכדורגל הספרדי, חזר לברזיל, שרד משבר בפלמנגו וכעת מגיע אחרי שלושה תארים למפגש עם החבר שעקף אותו בנבחרת וקיבל ממנו את הכינוי: "פלה של השוערים".

עוד בוואלה!

יורגן קלופ: "לא פגשתי יריבה מברזיל? גם פלמנגו מעולם לא פגשה יריבה כמו ליברפול"

לכתבה המלאה
הלם תרבות בתחילת הדרך בספרד. דייגו אלבס בשערה של אלמריה (צילום: רויטרס)

בילדותו, דייגו אלבס סבל מזיהום באוזן שאילץ אותו להשתמש בקורטיקואיד, הורמון שהשמנה היא אחת מתופעות הלוואי שלו. היו ילדים (וכאמור, גם הורים) שלעגו למשקל שלו בנעוריו, אבל הוא הדף אותם בדיוק כמו שהוא עוצר פנדלים. הקבוצה המקצוענית הראשונה שלו הייתה אתלטיקו מיניירו, איתה ירד ליגה בברזיל ומיד חזר, לפני שיצא ב-2007 לספרד כדי לחתום בשורות העולה החדשה אלמריה. הוא הגיע לספרד בגיל 22, כשוער משנה אלמוני של קבוצה זניחה. כולם הכירו שם את רונאלדו, רונאלדיניו, רוביניו וקאקה, אבל תהו באוזניו: יש בכלל שוערים טובים בברזיל? אז אלבס היה צריך להוכיח, תוך כדי שהוא גם מנסה להתאקלם. "הייתי בהלם תרבות, לא הרגשתי מספיק בטוח אפילו כדי ללכת להסתפר לבד", סיפר.

על המגרש זה בא לו בקלות, כשהפך במהרה לשוער הברזילאי הראשון בלה ליגה וסיפק הופעות מרשימות בדרך להשגת המקום השמיני עם קבוצתו הצנועה. אחרי ארבע שנים בהן ביסס את מעמדו בלה ליגה, אלמריה ירדה ב-2011, וזו הייתה הזדמנות פז עבור קבוצה גדולה יותר לקחת שוער במחיר מציאה. ולנסיה לא היססה, שילמה 3 מיליון יורו וקיבלה מומחה פנדלים אמיתי שתפס את המקום בהרכב אחרי פציעתו של ויסנטה גואיטה והשלים שש עונות במועדון (175 משחקים בכל המסגרות).

במאי 2015 השווה אלבס את שיא עצירות הפנדלים של אנדוני סוביסארטה מול בעיטה של כריסטיאנו רונאלדו, ועד שעזב את ולנסיה שיפר את השיא עד ל-23 הדיפות של כדורים מהנקודה הלבנה. "כשאני עומד על קו השער מול הבועט, הכול רץ לי בראש", כתב על הנשק הפסיכולוגי שלו בפנדלים. "האבא הזה שצחק עליי, ההשפעה של טפארל וזטי, הדרך שבה אבי תמך בי בלי ללחוץ יותר מדי. כל זה עיצב את האישיות שלי. כל זה גם הביא אותי להגן על השער של המועדון הגדול בעולם".

הוסיף עצירות פנדלים לרזומה גם במדי פלמנגו. דייגו אלבס הודף פנדל מול אמלק (צילום: GettyImages)

"המועדון הגדול בעולם", למקרה שתהיתם, זה פלמנגו. הקבוצה הכי אהודה בברזיל רכשה את דייגו אלבס בקיץ 2017 תמורת 300 אלף יורו בלבד, ואחרי שהשוער העדיף לחזור הביתה ולא להמשיך לשחק באירופה. הצעות לא חסרו לו, כולל אחת מרומא כדי להוות גיבוי לאליסון, אבל פלמנגו הייתה היעד המועדף. ההתחלה לא הייתה פשוטה, כשב-23 בנובמבר, כארבעה חודשים אחרי החתימה, שבר את עצם הבריח במשחק חצי גמר גביע סודאמריקנה מול ג'וניור מקולומביה במרקאנה, והושבת לכמעט שלושה חודשים.

מי שחזר בינתיים למועדון נעוריו אחרי 13 שנים היה ז'וליו סזאר, לשעבר שוער אינטר ונבחרת ברזיל שהונחת לעונת פרישה, וגם אלבס עצמו הרגיש שהוא מתקרב לסוף דרכו בפלמנגו. רוחות העבר מהנבחרת נשבו, והוא שב לחסות בצלו של השוער הוותיק. הרי בנבחרת כבר השתלט על עמדת השוער הראשון אצל מאנו מנזס, לפני שבא לואיז פליפה סקולארי והחזיר את סזאר אל בין הקורות. אלא שפה פלמנגו בחרה אחרת. סזאר הסתפק בהופעה אחת לפני הפרישה ואלבס ניצל את 2018 כדי לקבע את מעמדו. ב-2019 כבר החל לזלול תארים וגם הוסיף עוד עצירות פנדלים לרזומה.

דייגו אלבס קורא לו "פלה של השוערים". אליסון (צילום: רויטרס)

ב-23 בנובמבר 2019, בדיוק שנתיים אחרי הפציעה הקשה מול ג'וניור, אלבס בן ה-34 חגג עם פלמנגו זכייה שנייה בהיסטוריה בגביע ליברטדורס, אחרי מהפך דרמטי בתוספת הזמן מול ריבר פלייט. יום לאחר מכן גם אליפות ברזיל הובטחה, וכך השוער שמעולם לא זכה בתואר רציני (היו באמתחתו אליפות מחוז ואליפות ליגת המשנה בלבד) התכבד בהנפה כפולה, כאחד הקפטנים של הקבוצה. לקינוח, גם נבחר לשוער השנה בברזיל.

עכשיו הוא רוצה לתרגל הנפה גם על אדמת קטאר. בזכות יכולת מצוינת שלו במחצית הראשונה מל אל הילאל הסעודית, פלמנגו העפילה לגמר גביע העולם לקבוצות, שם ממתינה לה ליברפול - בדיוק כמו לפני 38 שנה, ועם שוער ברזילאי משלה. אתגר כפול עבור אלבס. כאשר עוד היה בוולנסיה וחזר למגרשים בינואר 2016 אחרי קרע ברצועה הצולבת, הוא גילה שעל עמדת השוער הראשון של נבחרת ברזיל השתלט אליסון. כל שנותר לו הוא לתפוס מקום כאחד משני השוערים המחליפים בקופה סנטנריו 2016 ואת הופעתו ה-10 והאחרונה עד כה במדי הסלסאו ערך ביוני 2017 במלבורן (0:4 על אוסטרליה). מאז אלבס מביט מהצד בהשתאות ולא מפסיק לפרגן לשוער ליברפול על היותו פורץ דרך ונושא הדגל של השוערים הברזילאים.

השוער הברזילאי שעצר את צ'לסי בגמר 2012. קאסיו (צילום: רויטרס)

אז, בגמר הבין-יבשתי ב-1981, זיקו להטט ופלמנגו הביסה את אלופת אירופה 0:3, ביום הכי גדול בתולדות המועדון. עולם הכדורגל השתנה מאז, וכדי למנוע זכייה של הנציגה האירופית נדרשת התעלות בין הקורות. רק שני שוערים נבחרו עד היום לשחקנים המצטיינים של המפעל הזה, ושניהם היו ברזילאים: רוג'ריו סני שעצר את ליברפול במדי סאו פאולו ב-2005 וקאסיו שתסכל את צ'לסי בשערה של קורינתיאנס ב-2012. אלבס יילך בדרכם?

יביא עוד תואר ל"מועדון הגדול בעולם"? דייגו אלבס (צילום: GettyImages)
  • דייגו אלבס
  • פלמנגו

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully