בווידאו: ביצועיו של ארון ג'קסון בסין אשתקד
"אני רוצה לשכוח את היום הזה", אמר במספר ראיונות - אך את מה שקרה ב-17 בספטמבר 2006, הוא לעולם לא ישכח. אז, ב-2:15 בלילה, הרכז בן ה-20 וחבריו למכללת דוקיין יצאו ממסיבת ריקודים בקמפוס ונתקלו בגבר שחור נמוך קומה, לבוש חולצה לבנה, שהחל להתעמת עימם. הכדורסלנים ניסו להרגיעו, אך לפתע, הגבר הצעיר שלף אקדח וירה. מספר שחקנים שמעו את הנעשה ומיהרו למקום - וגם הם נורו, בין היתר על ידי תוקף נוסף. וויליאמס בי הולמס ודרק סקוט לי בני ה-18 סחטו את ההדק 12 פעמים, היממו מכללה שלמה ופצעו חמישה כדורסלנים.
אחד מהם הוא ארון ג'קסון, שחתם אמש במכבי תל אביב, ועדיין לא מסוגל לשכוח את אותו לילה מחריד. "נדמה היה שהקליעים לא יעצרו לרגע", אמר ל-ESPN.
ג'קסון הצטרף למכללה בקיץ שלפני כן, במהלך התקופה הגרועה בתולדותיה. בעונתו הראשונה ניצח שלוש פעמים בלבד לצד 24 הפסדים, אבל זה היה כלום ושום דבר לעומת מה שאירע בסיומה. "זה היה סיוט", סיפר. "אני לא מצליח להבין איך דבר כזה קרה. זה זעזע את כל הקמפוס והעיר". מספר ימים לאחר מכן, הוא וכולם הבינו איך הדבר הזה באמת קרה: הולמס הטמין אקדח באולם הריקודים בלילה שלפני המסיבה, והשתמש בו כנקמה על כך שזוגתו פלירטטה עם אחד הכדורסלנים.
הרכז, אז בן 20, הוא לא נציג מכבי תל אביב היחיד שנכח באותו אירוע. אחד מחמשת הנפגעים הנוספים היה שחקן הצהובים לשעבר שון ג'יימס, שסיפר על השתשלשות האירועים: "לא היה שום ויכוח. יצאנו ממסיבה, היתה בחורה אחת שאהבה מישהו מהקבוצה, אז היא התחילה לדבר איתו. חבר שלה הגיע והם התווכחו. הוא התחיל להגיד לנו דברים, אמרנו לו שאין לנו זמן לזה, וברגע שהסתובבנו שני אנשים החלו לירות".
ג'יימס נורה ברגלו הימנית. ג'קסון נפצע ביד השמאלית, בצורה קלה יחסית, ועל כן החליט לעזור לחבריו שנפגעו בצורה קשה יותר. בלי לחשוב פעמיים, הרים ונשא על גבו את סטויארד בלדונדו, פורוורד ששקל אז 112 ק"ג, סחב אותו לרכבו ומיהר לבית החולים - שם יוצב מצבו. "הוא היה ממש כבד", אמר ג'קסון ל-ESPN. "הוא הבנאדם הכי חזק שאי פעם פגשתי, אבל כשהוא התעלף במכונית שלי, זה היה קשה... פשוט עזרתי לחבר שלי, אני לא גיבור".
אל תפספס
אחרי שיקום ארוך שוחרר בלדונדו מבית החולים, נעצר תוך שנה על סחר בסמים ולא שב עוד לשחק כדורסל, אף שנחשב אז לכישרון הגדול ביותר של דוקיין. מי שנפצע בצורה הקשה ביותר בתקרית היה סם אשאלו, בן דודו של האקים אולג'וואן, שפונה לבית החולים במצב קריטי, עם קליע שחדר לראשו. לבסוף, הצליחו הרופאים להציל את חייו.
ג'קסון, מצידו, התאושש במהרה והתמודד עם אתגר כפול בעונה שלאחר מכן: שיקום הקבוצה אחרי הטרגדיה הקשה - גם מחוץ לפרקט, וכמובן שגם בתוכו. "מצב הרוח שפוך מאוד, אבל גילינו שאנחנו מאוד אוהבים אחד את השני", אמר הרכז שנותר במכללה במשך ארבע שנים והפך לאחד השחקנים הגדולים בתולדותיה. בעונה שלאחר הירי הוליך את מכללתו ל-10 ניצחונות, בשלישית ל-17 וברביעית והאחרונה ל-21, תוך שהוא מעמיד ממוצעים של 19.3 נקודות, 5.5 ריבאונדים ו-5.7 אסיסטים למשחק. היתה זו העונה הטובה ביותר של דוקיין מאז 1971 - וזה קרה בעיקר בזכות ג'קסון, השחקן היחיד מתקרית הירי שעוד נותר במכללה.
"היה קשה מאוד גם לשחקנים וגם לצוות המקצועי", הודה מאמן המכללה רון אבהארט. "מה שארון עשה היה לקבל על עצמו את כל הקושי הזה, ולקחת אותו איתו למגרש. דיברתי איתו הרבה על הירי. היו הרבה לילות שנשארתי באולם עד מאוחר בלילה, כי לא יכולתי לישון. הוא כל הזמן עזר לחברים לקבוצה, דאג לאנשים. הוא השחקן הקבוצתי האולטימטיבי, ובגלל זה תמיד היה מנהיג מושלם. זו תכונה שלא מוצאים אצל הרבה שחקנים".
וויליאמס בי הולמס נשלח לכלא ל-40 שנה על חלקו בירי. על שותפו לפשע דרק סקוט לי נגזר עונש מאסר של 18 שנה. ג'קסון עזב את דוקיין, לא ממש הצליח להגשים את חלום ה-NBA והסתפק בקריירת יורוליג מפוארת. כעת הוא מגיע לתל אביב, יודע מה חשוב ולא חשוב בחיים. "אני לא אוהב לדבר על זה", אמר ב-2012. "אני בר מזל להיות בחיים, אבל עברתי את זה. זה הביא אותי לאן שאני נמצא היום".
