בווידאו: חודש נובמבר המדהים של יאניס אנטטוקומפו
הרבע הראשון של עונת ה-NBA כלל כל כך הרבה סיפורים חדשים וחיבורים מסקרנים, שהקבוצה הטובה בליגה בינתיים וה-MVP המכהן עוברים הרבה מתחת לרדאר. מילווקי, שהשיגה הלילה את הניצחון ה-14 ברציפות שלה, ממשיכה בדיוק מהיכן שהפסיקה בעונה שעברה, אז כדאי להזכיר מה היא עשתה בעונה שעברה: 60 ניצחונות ומאזן 1:10 ב-11 המשחקים הראשונים של הפלייאוף, רובם בהפרש גבוה מאוד, עד שטורונטו מצאה דרך להתמודד עם יאניס אנטטוקומפו. המשחק השלישי בגמר המזרח, ביתרון 0:2 לבאקס, הסתיים בניצחון של טורונטו בשתי הארכות. אם מילווקי הייתה מנצחת את המשחק הזה, היא כנראה הייתה מנצחת את הסדרה וסביר שהייתה זוכה גם באליפות.
ההתעלמות היחסית ממילווקי לא נובעת רק מהחיבה לחידושים, אלא גם מאכזבה מהקיץ של הבאקס. הוויתור על מלקולם ברוגדון, שלפרקים נראה כמו השחקן השני באיכותו בקבוצה בעונה שעברה, היה מעצבן בזמן אמת ונראה קטסטרופלי לאור פתיחת העונה הנפלאה של ברוגדון באינדיאנה. כאשר קבוצה רצה לאליפות, כאשר יש לה תופעה כמו יאניס בשיא הקריירה, זה בדיוק הזמן בו מצופה מהבעלים המיליארדרים לחרוג מתקרת המס כדי להבטיח שסביב הגריק פריק תהיה הקבוצה הטובה ביותר. גם הג'נרל מנג'ר ג'ון הורסט, שעשה עבודה נפלאה בבניית הקבוצה, ספג ביקורת על ההחלטה להחתים את אריק בלדסו על חוזה ארוך טווח רגע לפני פלייאוף נוראי שלו, מה שהוביל לוויתור על ברוגדון.
אבל הציפייה שמילווקי תיקח צעד אחורה לא התממשה. להיפך, פתיחת העונה הנוכחית שלה מצליחה להיות מרשימה יותר מהעונה הקודמת. ההתקפה שלה מדורגת שנייה בליגה, ההגנה ראשונה, נט רייטינג של 12.9 הוא הגבוה בליגה בפער ענק. המאזן של 3:20 אפילו קצת מרמה לרעה. שני ההפסדים הראשונים, לבוסטון ולמיאמי, היו במשחקים בהם מילווקי הובילה ב-19 וב-21 הפרש בהתאמה ונרדמה במחצית השנייה, משהו שקורה לפעמים לקבוצות שמרגישות שקל להן מדי. רק יוטה הצליחה לפתוח פער על הבאקס, וגם במשחק הזה החבורה של מייק בודנהולזר חזרה לעניינים והפסידה רק לבאזר ביטר של בויאן בוגדנוביץ'.
מה מאפשר לבאקס להיות אפילו טובים יותר השנה למרות הוויתור על אחד משחקני המפתח שלהם? קודם כל, שנה של נסיון מצטבר. קל לשכוח עכשיו, אבל זו בסך הכל העונה השנייה של בודנהולזר ושל הסגנון הייחודי שלו במילווקי. לפני שנתיים זו עדיין הייתה קבוצה בינונית שמנסה להסתדר בכאוס של ג'ייסון קיד. ניכר שהשחקנים הבכירים של הקבוצה לומדים לשחק ביחד ולקחת חלק בקבוצה מנצחת. החיבור בין יאניס לכריס מידלטון נראה טוב מתמיד, גם בין בלדסו לברוק לופז יש דינמיקה מוצלחת של חסימות עם ובלי הכדור.
בנוסף לכך, הגישה של כמות במקום איכות מוכיחה את עצמה. הורסט מילא את הסגל בשחקנים ראויים שמתאימים לשיטה של קואוץ' באד. בקיץ הוא צרף את ווס מתיוז כמומחה שלשות והגנה לחמישייה, את קייל קורבר שהקליעה שלו מפחידה הגנות גם בגיל 38 ואת רובין לופז שהגיע כדי לעשות בדיוק את מה שאחיו התאום עושה. כל השלושה מעל גיל 30 והם מצטרפים לברוק לופז, ג'ורג' היל וארסן איליאסובה כדי ליצור חבורת שועלי קרבות וותיקים שמרגישים בנוח בתפקיד שלהם ויודעים לעשות את הדברים הקטנים שמנצחים משחקים.
שאר שחקני הרוטציה הם שחקני כנף סולידיים. פט קונאטון וסטרלינג בראון מתנפלים על כל דקה שהם מקבלים, אך הבשורה הטובה ביותר בגזרה הזאת השנה מגיעה מכיוונו של שחקן השנה השנייה דונטה דיווינצ'נזו. הגארד הג'ינג'י, שכיכב בגמר טורניר המכללות לפני שנתיים, ביצע קפיצת מדרגה השנה ונותן ערך מוסף ביחס לקונאטון ובראון. הקליעה שלו טובה ונקייה יותר, הוא יודע להוביל כדור והוא מספק הרבה מאוד האסל בהגנה (2.7 חטיפות ו-4.5 דיפלקשנים ל-36 דקות, מקום רביעי ושביעי בליגה בהתאמה).
בודנהולזר מאוד נהנה להשתמש ברוטציה הרחבה. פרט ליאניס שמשחק 31 דקות (בגלל ריבוי הבלו-אאוטים), יש 11 שחקנים שמשחקים באופן קבוע ומקבלים בין 14.4 ל-27.2 דקות למשחק, ולרשימה ניתן להוסיף את שחקן הפנים די ג'יי ווילסון שמקבל יותר קרדיט לאחרונה. כך בודנהולזר יכול להתגבר בקלות על היעדרות של מידלטון ועל כושר קליעה רע של בלדסו ולופז בפתיחת העונה. אין כמעט היררכיה בסגל ובכל יום נתון שחקנים אחרים יכולים למצוא את עצמם משחקים במאני טיים. הנתון המדהים ביותר לגבי רוטציית 13 השחקנים של מילווקי הוא שכולם כולל כולם זורקים שלשות. רובין לופז זורק 1.7 שלשות ב-14.4 דקות משחק, אף אחד אחר לא זורק פחות מ-2.5 שלשות למשחק.
אל תפספס
השאלה היא עד כמה כל זה יהיה רלוונטי בפלייאוף, כאשר הרוטציות מתקצרות וההסתמכות על הכוכבים גוברת. בדרך כלל קבוצות שמתבססות על סגל רחב מאוד לא מצליחות בפלייאוף, אך יש לסגל כזה יתרונות שיכולים להיות רלוונטיים. אם קואוץ' באד ישתמש במחצית הראשונה כדי לזהות את השחקנים החמים שלו למחצית השנייה אולי הוא יצליח למצוא עבור כל משחק את הרוטציה הנכונה. הוא יוכל גם להתיש יריבות שמשתמשות ב-7-8 שחקנים בפלייאוף.
אם מחפשים סיבה נוספת לשיפור השנה, ניתן למצוא אותה ביאניס אנטטוקומפו עצמו. קשה לטעון שהוא טוב יותר מהעונה שעברה, מכיוון שהגמר האיזורי היה השלב הראשון של העונה בו הוא נראה עציר. אך השנה הוא מצליח לעשות אפילו יותר: הוא זורק יותר מהשדה ומהעונשין ובהתאם הוא עלה מ-27.7 ל-30.8 נקודות למשחק ואחוז השימוש שלו זינק מ-31.4 ל-36.7. עיקר התוספת היא של זריקות משלוש. בשנה שעברה הוא זרק 2.8 שלשות למשחק וקלע אותן ב-25.6 אחוזים, השנה המספרים קפצו ל-5 שלשות ב-31.6 אחוזים. ואם זה לא מספיק מפחיד, לאחר שלא פגע במשחקים הראשונים הוא נכנס לקצב טוב של קליעה וב-16 משחקים האחרונים קולע שתי שלשות למשחק מ-5.7 זריקות, שהן 35.2 אחוזים. באופן משונה, השיפור בקליעה משלוש מגיע במקביל לצניחה חדה באחוזי עונשין (מ-72.9 ל-59.3), אם הם יתיישרו בחזרה אלמנט ההרתעה ימשיך לגדול.
כל השיפורים הקטנים האלה מצטברים והופכים את מילווקי לקבוצת עונה רגילה מושלמת. יש לה תדמית של קבוצת התקפה שבלונית, כזו שמבוססת על חדירות של יאניס כשהוא מוקף בארבעה קלעים, אבל זה רחוק מלהיות מדויק. משחק ההתקפה של הבאקס מתנהל בסנכרון שבשיאו נראה מרהיב. בכל רגע יש על הפרקט מספר שחקנים עם יכולת ליצור, והשילוב בין ריווח, ניסיון וחוכמת משחק יוצר קבוצה שכמעט תמיד מקבלת החלטות נכונות ויודעת לזהות את המסירה או התנועה הנוספת כדי להגיע לזריקה טובה.
לאחר המשחקים הראשונים היה חשש שמילווקי מתקשה להגיע לצבע השנה, זה נובע מכך שהיריבות למדו אותה והחליטו לצופף את הצבע מול החדירות של יאניס ולהמר על השלשות. בודנהולזר מסייע לכוכב שלו יותר השנה עם תרגילים בהם הוא מקבל חסימה כדי לתפוס עמדה טובה בפוסט או משמש כחוסם בפיק נ' רול, מה שמאפשר לו להגיע לטבעת גם מול צפיפות. כשמוסיפים לכך את משחק המעבר (מילווקי שנייה בקצב משחק ובנקודות ממתפרצות) מקבלים קבוצה שמדורגת שלישית בנקודות בצבע וראשונה באחוזים ב-restricted area, למרות שהיריבות עושות הכל כדי למנוע ממנה את זה. ההתקפה של הבאקס יוצרת גם 23 שלשות חופשיות לחלוטין במשחק, הכי הרבה בליגה, אך קולעת אותן באחוזים בינוניים שמרמזים על כך שיש לה עוד לאן להשתפר.
ההגנה ממשיכה לעשות את מה שעשתה בעונה שעברה: לאטום לחלוטין את הצבע ולשלוט בריבאונד בזכות לופז והגריק פריק, רק שהשנה יש פעמיים לופז. יאניס ושני התאומים מדורגים בין ששת השחקנים הטובים בליגה בהגנה על הטבעת מבין השחקנים שזרקו מולם לפחות 50 זריקות עד כה. בהתאם, מילווקי מדורגת בין שלוש הראשונות בליגה בהגבלת כמות הזריקות מתחת לסל של היריבות, אחוזי הקליעה בזריקות האלה, יחס בין זריקות שדה לזריקות עונשין, נקודות בצבע של היריבות וריבאונד הגנה. יאניס מרהיב בהגנה לא פחות מאשר בהתקפה עם היכולת להיות בכמה מקומות בו זמנית, אין עוד שחקן בליגה שמשלב באופן כזה בין הגנה על הטבעת לנטרול שחקני חוץ, ובדרך כלל הוא עושה את שני הדברים במקביל.
כהרגלה בקודש, הקבוצה של בודנהולזר מאפשרת הרבה שלשות (שהשנה גם נקלעות באחוזים סבירים) וממעטת לכפות איבודים, אך איטום הצבע משאיר את ההגנה שלה הטובה בליגה. בשנה שעברה קואוץ' באד נאלץ לשנות סגנון בפלייאוף מול יריבות שהעמידו חמישה קלעי שלשות לגיטימיים, השנה בכלל לא בטוח שמילווקי תיאלץ להתמודד עם קבוצה כזאת בפלייאוף (מבין הגדולות, דנבר היא היחידה פרט לבאקס שמשחקת עם חמישה קלעי שלשות אמיתיים באופן עקבי). יכול להיות שהגרוש שהיה חסר ללירה בשנה שעברה יימצא במאץ'-אפים נוחים יותר עבור ההגנה הנפלאה הזו מאשר טורונטו.
הניצחון ה-14 ברציפות שהושג הלילה דורש מאיתנו לדבר קצת גם על רצפים היסטוריים. רק 15 קבוצות לאורך ההיסטוריה השיגו לפחות 18 ניצחונות רצופים, מתוכן 10 השיגו לפחות 19 ניצחונות ושש השיגו לפחות 20 ניצחונות. 20 זה גם השיא של מילווקי, מעונת 70/71 עם קארים עבדול ג'באר, שאז עוד נקרא לו אלסינדור, זו גם עונת האליפות היחידה של הבאקס.
לוח המשחקים של הבאקס די נוח בתקופה הקרובה וכולל בעיקר משחקי בית. כשלוקחים בחשבון את הקלות בה מילווקי מנצחת, כולל קבוצות איכותיות, הסיכוי לרצף שייכנס לדפי ההיסטוריה נראה גבוה. ארבעת המשחקים הקרובים יהיו קלים על הנייר וניצחונות בהם יביאו את הרצף הנוכחי לגבהים היסטוריים. לאחר מכן יהיו משחקי בית מול דאלאס והלייקרס (בו אולי תהיה הזדמנות להשוות את רצף השיא), אך הלייקרס יגיעו בסיומו של מסע חוץ ארוך, וזה בדרך כלל השלב בו קבוצות שופכות לאגר.
אם מילווקי תעבור את המשוכה הכפולה הזו, היא תוכל להגיע למפגש הכריסמס בפילדלפיה עם 22 ניצחונות, שווה ערך לרצף המפורסם של יוסטון מהעשור הקודם, הרביעי הכי ארוך כרגע, מה שיהפוך את המפגש הזה לעוד יותר מסקרן. אני מקדים מאוד את המאוחר, אבל מילווקי נראית כל כך טובה ונינוחה כרגע שקשה לעמוד בפיתוי.
