רעשי משנה: התבוסה בברצלונה חשפה את הפער בין מכבי ת"א לטופ של היורוליג

כדי להבין את התבוסה של מכבי תל אביב בברצלונה, אין צורך להתעמק בכל מהלך במשחק אמש. אפשר להסתפק בתרגיל מחשבתי פשוט: אם לראשי הקבוצה הקטלאנית היה מתאפשר לבחור לקבוצתם כל שחקן שירצו מהיריבה הישראלית, בכמה שמות הם היו בוחרים? סביר להניח שהיו מסתפקים בסקוטי וילבקין, וגם זה רק בגלל הפציעות של תומא הרטל וקווין פאנגוס. אם למכבי הייתה ניתנת אפשרות דומה, היא הייתה מעמיסה מכל טוב, ממירוטיץ', דרך היגינס ועד דילייני. גם פאו ריבאס, שחקן רוטציה באלופת העולם ומישהו שבקושי דורך על המגרש בקבוצתו, לא היה מזיק לצהובים.

הרעיון ברור, לא? למכבי היו כמה שבועות נהדרים, היא הביסה יריבות מהדרג השני ביורוליג (ואת קבוצתו של זלימיר "פאק יו" אוברדוביץ'), אך למרות השאיפות המחודשות שלה והזמנת החבילות לפיינל פור של האוהדים האופטימיים, היא לא אמורה לנצח את ברצלונה בחוץ. הפערים הכלכליים והאיכותיים פשוט גבוהים מדי.

גם את המחצית הראשונה שבה מכבי הובילה אפשר לייחס לסגנון של סווטיסלב פשיץ'. הסרבי הוא טהרן כדורסל מהדור הישן, שמשחק תרגילים ארוכים, רוצה לשלוט בקצב וממעט יחסית להשתמש בפיק אנד רול. לפעמים נדמה שהוא לוחץ על הברקס של הקבוצה שלו, ולוקח לשחקנים הכשרוניים שלו זמן להיכנס לקצב. מעבר לזה, דקות המשחק בחצי הראשון חולקו על ידו באופן כמעט סוציאליסטי, כשניקולה מירוטיץ' נח למשך מרבית המחצית, השחקן החלש ברוטציה, רולנדס סמיתס, עולה כרגיל בחמישיה ואדם האנגה מנסה לסגור את החור בעומק בעמדת הרכז.

גם הפתרונות ההגנתיים של פשיץ', שהיו יותר אידיאולוגיים מטקטיים - למשל הלפ אנד ריקאבר שגובל בשמירה כפולה על וילבקין - סייעו למכבי ליצור יתרון מספרי בהתקפה העומדת ולהשיג סלים קלים. במחצית השנייה, כשההרכבים היו הגיוניים, מאוזנים וחזקים יותר וכשמירוטיץ' האיום כמעט לא ירד מהמגרש, ההבדלים העצומים בכישרון פשוט נחשפו.

בדרך, חשפה ברצלונה גם את הבעיות של מכבי תל אביב, שעמן היא תצטרך להתמודד בהמשך העונה, גם מול יריבות פחות כשרוניות. הראשונה, שמעידה על בעיות הגנתיות ומאפשרת ליריבות זריקות עם האחוזים הכי טובים בכדורסל, היא ריבוי עבירות: מכבי ביצעה 12 כאלו רק ברבע הראשון, ולמרות הנהי לשופטים אי אפשר להתעלם מכך שהקבוצה של יאניס ספרופולוס מובילה את היורוליג בקטגוריה הזאת. השניה, והחמורה בהרבה, היא תרומת שחקני המשנה, במיוחד בקטגוריית הקליעה. במחצית השנייה מכבי איבדה פעם אחר פעם כדורים בחדירות לצבע או במסירות תוך כדי חדירה, בדרך כלל כששחקן של ברצלונה הרשה לעצמו לתת עזרה במרחק עצום מהאיש שעליו שמר, פשוט כי לא חשש מהקליעה שלו. התוצאה היא ערב של 17 איבודים מול 12 אסיסטים, ומקום 14 ביורוליג בקטגוריה הלא מחמיאה הזאת.

אלא שכאמור הבעיה מתחילה במקום אחר - היעדר האיום בקליעה מבחוץ של חלקים גדולים בסגל. מכבי מדורגת במקום התשיעי והסביר ביורוליג באחוזים לשלוש נקודות, עם 37.9%, אבל יש בנתון הזה כמה דברים מטעים. ראשית, מכבי שיפרה עמדות בזכות הפגזה כבדה במשחקים מול אלבה ברלין, אולימפיאקוס ובאסקוניה; שנית, וחשוב פי כמה: מעט שחקנים קולעים באחוזים מעולים, בעוד חלק גדול מהקבוצה פשוט לא מסכן את הסל. לווילבקין 48 אחוזים עונתיים, אחרי ערב חלש של 2 מ-7 לשלוש; לדורסי 51 אחוזים ולדיברתולומיאו 47. מכאן העסק מתחיל להידרדר: בריאנט עם 35 אחוזים סבירים, וולטרס עם 30 סבילים והשאר מגיעים למחוזות מביכים. היעדר הקליעה של קווינסי אייסי בעמדה מספר 4 היא בעיה חמורה, בייחוד כל עוד עמרי כספי פצוע.

אתמול היו לאמריקאי 1 מ-11 מזעזעים מהשדה, והוא השכיל לשפר את אחוזי הקליעה העונתיים שלו משלוש מ-17 אחוזים ל-18. דני אבדיה דפק דאנק מהדהד, אבל משלוש הוא קולע ב-1 מ-5 לאורך כל העונה. הבעיה המרכזית היא יובל זוסמן, שהציפיות ממנו בהתקפה מסתכמות ב"תעמוד בפינה ותקלע שלשות". אחרי אתמול, עם עוד ערב של 0 מ-2 מהטווח הזה, הוא עומד על 3 מ-16. בכלל, הישראלי הצעיר גם נכשל השבוע בהגנה על סרחיו רודריגז וקורי היגינס, ורמת הייאוש של ספרופולוס ממנו כל כך גבוהה עד שהוא זרק למשחק את סנדי כהן הלא בשל

הבעיה בנתונים האלו היא שגם מאמני היריבות חשופים אליהם. ככל שתתקדם העונה, מכבי תיתקל בהגנות טקטיות יותר ואגרסיביות יותר על וילבקין ודורסי, אולי גם על דיברתולומיאו, ולקיחת הימורים על שאר השחקנים. התוצאה הבלתי נמנעת תהיה בעיות ריווח קשות, ובלי ריווח אי אפשר לנצח לאורך זמן ביורוליג. לברצלונה יש לוקסוס של ניצחון בלי שני רכזי על וויקטור קלבר, כי הצוות המסייע שלה גובל בשלמות. מכבי מסתפקת בלית ברירה בשחקני משנה מהדרג השני. יכולתם תכריע כמה רחוק היא תלך העונה.