כדי ללמוד על המחסור החמור של דיון ווייטרס בעכבות - זה שגרם לו לקחת השבוע בטיסה של מיאמי מנת יתר של סוכריות גומי מהולות ב-THC, להתעלף כשהמטוס נחת, לסבול מהתקף חרדה כשהתעורר, והכל בזמן שמנהלי ובעלי ההיט נמצאים במרחק יריקה - אפשר להרחיק עד ימי הקולג'.
השנה היא 2010, הלוקיישן מגרש האימונים של סירקיוז, וג'ים בוהיים, אגדת מכללות, פוער פה ועיניים אל מול פרשמן מחוצף.
"או שאני בחמישייה, או שאני עוזב. בחירה שלך", יאיים הגארד האלמוני על אחד המאמנים הכי ותיקים, מוערכים ומכובדים במכללות, מהסוג ששחקני שנה ראשונה בקושי מעזים להסתכל להם בעיניים.
"הילדון הזה, גם אם ברק אובמה יעמוד מולו, הוא עדיין יגיד כל מה שעובר לו בראש", ייזכר לימים מייק הופקינס, עוזר מאמן סירקיוז דאז. "מדבר איתו אחד המאמנים הכי אגדיים בכדורסל, מנסה להדריך וללמד אותו, ודיון מסתכל עליו כאילו אין לו מושג על מה הוא מדבר".
קו אחיד מחבר בין השיחה ההיא שנערכה לפני כמעט עשור לבין תקרית הסוכריות שהתפוצצה השבוע. ווייטרס היה ונשאר אדם שבז לסמכותיות מכל סוג, וכשם שלא מצמץ מול בוהיים, כך לא חשש להתגרות בגורל לנגד עיניהם של קברניטי ההיט.
פעם, כששיחק בקליבלנד, אמרו שהתחמק מלשיר את ההמנון האמריקאי מטעמי כבוד לאיסלאם. זה היה שקר, כמובן.
לדיון ווייטרס אין אלוהים. וגם אם כן, קוראים לו דיון ווייטרס.
שורשי ההערכה העצמית המופרזת, "בעל ביטחון עצמי משולל היגיון" הגדיר אותו אריק ספולסטרה, ניטעו בילדות. עבור ווייטרס, פוסטר של ילד שיצא מהסלאמס בזכות הכדור, האמונה ביכולותיו ככדורסלן היתה נשק סימבולי במקום שבו נשק אמיתי היה ברירת המחדל.
בגיל 8 היה עד לתקרית הירי הראשונה בחייו; כשהיה בן 12 פושע שהכיר הצמיד לו אקדח לראש בעיצומה של פשיטה של המשטרה; לפני יום הולדתו ה-15, בן דודו שהיה חברו הטוב נרצח; שנה לפני מכן, ב-2007, מת בתקרית ירי בן דוד נוסף, גם הוא חבר נפש; שלושה חודשים לאחר מכן ה-BFF נרצח במהלך עסקת סמים שהסתבכה; ב-2009 המוות שוב הגיח, והקורבן התורן היה בן דוד נוסף שנקטל בתאונת אופנוע; ב-2016 אחיו הצעיר נורה ונהרג; ואם לא די בכך, בתווך גם שני הוריו נפצעו בתקריות ירי שונות;
כדי לצאת ממעגל הדמים, ווייטרס היה חייב למצוא עיסוק אחר ולהאמין בכל מאודו שהוא הכי טוב בו.
"אני יודע מה אנשים חושבים עליי", הסביר ב-2017 ב"פליירס טריביון". 'הוא לא פגש זריקה שהוא לא אוהב'. 'יש לו אפס מודעות עצמית'. 'הוא חושב שהוא השחקן הכי טוב ב-NBA'.
"כן, זה נכון. אני מאמין בזה. אני חייב להאמין בזה. אתם חושבים שאפשר לשרוד את השכונה הקשה בפילדלפיה בלי ביטחון עצמי מופרז?
"לעולם לא תשמעו את דיון ווייטרס מוציא מהפה את המילים 'אני לא מסוגל'. אני מסוגל. אהיה מסוגל לכל. אני כבר מסוגל לכל".
רוב הזמן, המודעות העצמית האפסית נותרה בגדר תבלין חינני. לא נדרש הרבה כדי שדיון ווייטרס יהפוך לדמות קאלט ב-NBA. מיד כשנבחר רביעי בדראפט 2012 על ידי קליבלנד נודע הכינוי שהדביק לעצמו בימי סירקיוז: "קובי ווייד", דרש מחבריו לקולג' לכנות אותו, שם משולב של שני שחקנים שראה בהם את עצמו. אחר כך הוטבע בקרב חובבי הליגה גם מונח על שמו: "האי של ווייטרס" - מעין נקודה דמיונית על הגלובוס שבה ורק בה ווייטרס הצעיר הוא הכדורסלן הטוב בעולם.
אבל לעתים קרובות מדי נחצה הגבול. מאישיות צבעונית ומשעשעת, אתנחתא קומית, הופך ווייטרס לטראבלמייקר. בין שני הצדדים מפריד קו דק מאוד, דק מדי.
אל תפספס
- "דיון ווייטרס קיבל התקף חרדה במטוס בגלל מנת יתר של סוכריות גומי"
- פרשת הסוכריות: דיון ווייטרס, שמסרב "להלשין", הושעה ל-10 משחקים
- לוקה דונצ'יץ' מועמד ל-MVP? "הוא מסוגל להפוך לאירופאי הגדול אי פעם"
- צ'אנס אחרון בהחלט: כרמלו אנתוני חתם על חוזה לא מובטח בפורטלנד
- אל תתפשרו על מין לא מספק: כך תשפרו ביצועים - עם הנחה בלעדית
חציית הקו הראשונה היתה בקליבלנד, קבוצתו הראשונה ב-NBA. הביטחון העצמי המופרז היה זה שגרם לו להאמין שקיירי אירווינג לא באמת מוכשר ממנו, מה שהוביל למאבקי אגו. פעם אחת זה הסתיים בעימות עם אגרופים שלופים, שבסיומו אירווינג נשאר עם אף שבור ופנס בעין. בפעם אחרת, ב-2015, אחרי שהצהיר ש"אין לי אף חיסרון" וקיבל כתף קרה מדיוויד בלאט - "הוא לא צריך להוביל אותנו בזריקות", אמר המאמן, והבהיר שהוא מתכוון להמשיך להעלות אותו מהספסל - זה הסתיים בטרייד לאוקלהומה סיטי.
ווייטרס המשיך להציג עוד ועוד טיעונים מבית מדרשו של כרמלו אנתוני: הוא הצהיר ש"אני לא שחקן ספסל. אף פעם לא הייתי, אף פעם לא אהיה", ניסה לכפות דרכו לחמישייה של הת'אנדר, ולמרות שלבסוף התרצה וסיים את פלייאוף 2016 כשחקן ספסל מועיל, לא קיבל את הארכת החוזה שציפה לה.
במיאמי, התחנה הבאה, הוא כבר היה אמור למצוא בית: התרבות הארגונית של ההיט, במיוחד בשנים האחרונות, בנויה באופן מושלם כדי להכיל את שגיונותיו של ווייטרס. זהו אולי המקום היחיד שבו הרברבנות המפורסמת שלו מפורשת כשאפתנות ולא כשחצנות.
כדי להבין מדוע, די לחזור לפגישת ההיכרות של ווייטרס עם פט ריילי. הנשיא המיתולוגי סיפר ששם עליו עין כבר לפני כמה שנים, וקינח בשאלה שעבור ווייטרס היא הרבה יותר מהרמה להנחתה: משחק צמוד, ארבע דקות לסוף, אתה על המגרש - מה אתה עושה?
התשובה של ווייטרס - "אני יודע למה אני מסוגל, ויודע שעד עכשיו לא קיבלתי את ההזדמנות להראות את זה. אבל בבסיס שלי, נולדתי להשמיד את היריבות" - קנתה את ריילי.
ריילי וההיט נתנו בו אמון גם בהמשך, אחרי שהראה בעונת הבכורה שלו בפלורידה את כל מה שהפך אותו לכישרון מסקרן כל כך בצעירותו: אינסטינקטים של סקורר ששזורים ביכולת מסירה מעניינת והגנה חזקה, ומחוזקים בביטחון עצמי בלתי נדלה.
בסופו של העונה ההיא קיבל את החוזה הגדול הראשון, 52 מיליון דולר לארבע שנים. הוא אמור היה להמשיך מהיכן שנעצר ולהפוך לכוכב שתמיד קיווה להיות. בפועל קרה בדיוק ההפך.
שנתיים אחרי האקזיט, ווייטרס הוא סמל של כל מה שמנהל ב-NBA חושש ממנו לפני שהוא שופך מיליונים על שחקן לא מאוד מוכח. החוזה הגדול הפך אותו לשבע, תרתי משמע, וההשלכות באו לידי ביטוי במעמד השקילה השבועי המונהג במיאמי. לפתע ווייטרס כבר לא עמד בסטנדרטים הפיזיים הנוקשים, לא הציג אחוזי שומן נמוכים דיו, ומכאן הבעיות הלכו ותפחו.
לא ברור מה קדם למה, אבל המשקל העודף הגיע בתוספת מעיקה של פציעות לעיתים תכופות יותר, שבסופו של דבר הכריחו אותו לעבור ניתוח. בזמן ההתאוששות, משקלו כבר הפך לנושא חם ברשתות החברתיות. אחת לזמן מה נשלפה תמונה של סנטר כפול או גופיה צמודה מדי, ולימים יספר ווייטרס שהלגלוגים גרמו לו לתחושות אישיות קשות, כולל דיכאון של ממש.
כך או כך, את תחושת העלבון הוא ניתב למגרש האימונים, ולקראת הקיץ האחרון נכנס למשטר אימונים קפדני. בסופו, חיכתה תמונת לפני ואחרי באינסטגרם שהמחישה היטב את המהפך: ממצב רופס הפך ווייטרס לחטוב ושרירי, טען שהשיל למעלה מ-10 ק"ג והצהיר שהוא נמצא בכושר הטוב בקריירה.
לצערו, המציאות לא התיישרה לפיו. מיאמי המשיכה הלאה וגילתה את הרוקיז המצוינים טיילר הירו וקנדריק נאן, ויחד הם השתלטו בהצלחה מסחררת על המשבצת שווייטרס אמור היה למלא. ווייטרס, למרות הרצון הטוב, נותר מאוחר.
וכשווייטרס נשאר מאחור, הוא לא משאיר שבויים. וכך, בטווח של כמה שבועות הוא עלב ברשתות החברתיות גם באריק ספולסטרה ("הוא זכה במשהו בקריירה רק בזכות ווייד ולברון") וגם בהירו ("הוא יותר טוב ממני? LOL"), והמשיך במחאה מופגנת על כך שלא שיחק מספיק לטעמו במשחק האחרון בקדם העונה. סטרייק וואן, השעיה הראשונה.
לא עברו כמה ימים, והגיע גם סטרייק שני, ושלישי, ורביעי. על פי גורמים במיאמי, תקרית הסוכריות היתה רק "הקש האחרון, הממש אחרון" אחרי שורה של עבירות משמעת שונות ומשונות. ההשעיה מ-10 משחקים, שבאה מיוזמה בלעדית של הקבוצה, היתה באוויר עוד לפני הסצנות הביזאריות במטוס.
בתקשורת האמריקאית כבר טענו לא אחת שווייטרס לא ילבש יותר את מדי ההיט אחרי התקרית האחרונה, או שלכל הפחות יצטרך להוכיח שעבר שינוי מהותי כדי לחזור לסגל. עד כה הוא לא רשם ולו משחק אחד העונה, ונראה שככל שעובר הזמן ההיט דוחפים יותר ויותר לטרייד שיעביר את התיק למישהו אחר. יש רק בעיה אחת: בחוזה הזה, בתנאים האלו, עם גיליון עבירות משמעת כזה, עם היסטוריית פציעות כזו, אין אף קופצת.
בגיל 28, בדיוק כשאמור היה להתחיל את שיא הקריירה, דיון ווייטרס עומד בפני צומת מכריע. אם לא ישתנה, גם מספרי הקריירה הטובים - 13.2 נקודות למשחק, רק עונה אחת עם ממוצע נקודות חד ספרתי - עלולים שלא להאריך את תוחלת חייו ב-NBA. הברירה השנייה היא להשלים עם מה שלא הסכים להעלות על דל שפתיו אף פעם: אני לא הכי מוכשר, לא הכי טוב, אני רק שחקן NBA שמנסה לשרוד בליגה הזאת.