פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      • סיכום
      • טבלאות

      עונת הקונצרטים: הרוח הקבוצתית המיוחדת שמאחורי הרצף של מכבי תל אביב

      מכבי תל אביב חולה במחלה מדבקת מהסוג הטוב ביותר: כולם מוסרים, כולם קולעים, כולם שומרים, כולם מתלהבים. גם אם הנתון של 41 מ-79 לשלוש בשלושת המשחקים האחרונים לא יכול להימשך, חולשת היריבות במאבק על הטופ 8 מחזקת את התחושה שהקבוצה הזאת יכולה לעשות משהו מיוחד

      עונת הקונצרטים: הרוח הקבוצתית המיוחדת שמאחורי הרצף של מכבי תל אביב
      צילום וידאו: דני מרון עריכת וידאו: מתן חדד

      בווידאו: התגובות לניצחון מכבי תל אביב על אלבה ברלין

      פט ריילי הוא האיש שהגה את המושג "מחלת האני" (The Disease Of Me) - התפיסה לפיה שחקן יחיד שמאמין שהישגיו האישיים חשובים יותר מאלו של הקבוצה עלול לטרפד את הצלחתה. הניסיון מלמד ש"מחלת האני" מדבקת, וכששחקנים רואים שעמיתיהם נוהגים באנוכיות, סביר להניח שגם הם יחקו אותם, מתוך קנאה או כעס: יחשבו על הסטטיסטיקות האישיות, לא ימסרו, יקחו זריקות רעות, יפגינו שפת גוף שלילית. בקיצור, מכבי תל אביב של ארבעת העונות הקודמות - לפחות בחלקן הגדול.

      למרבה המזל, בכדורסל ובספורט קבוצתי בכלל קיימת גם תופעה הפוכה, גם היא מדבקת: מחלת האנחנו. שחקנים שמוסרים להם מוסרים בחזרה, בידיעה שהכדור ככל הנראה ישוב לידיהם, בהתקפה הזאת או בזו שאחריה; כששחקנים זוטרים מבחינים שכוכבי הקבוצה משקיעים את המקסימום בהגנה, גם הם יתאמצו יותר; כששפת הגוף על הספסל חיובית ונלהבת, גם אחרון המחליפים יעודד את השחקנים על המגרש. מאמנים יכולים להעביר קריירה שלמה של תסכולים, אכזבות וחרב פיטורים מעל לראשם רק בשביל התחושה הממסטלת והנדירה כל כך שבה הקבוצה שלהם עושה לפתע בדיוק מה שהם רוצים, שהוראותיהם מיושמות במלואן וכשכמעט כל התקפה נגמרת בסל - בדרך כלל אחרי אסיסט.

      זה בדיוק מה שיאניס ספרופולוס חווה בשבועות האחרונים, ובמיוחד נוכח ההתפוצצות אמש בויטוריה מול באסקוניה. זה התחיל בצעדי תינוק - ניצחון ביתי בשיניים על הכוכב האדום החלשה, עוד משחק נטול השראה מול ולנסיה, ואז ניצול המשבר של פנרבחצ'ה כדי לצבור ביטחון - ומאז מכבי כבר לא מסתכלת לאחור: 90 נקודות ו-25 הפרש בפיראוס, 104 נקודות ו-26 הפרש נגד אלבה בבית, 113 ו-30 הפרש מול באסקוניה בחוץ. יש דברים שלא צריך לפרש ולהתעמק בהם כדי שמשמעותם תובן, נניח 17 מ-29 לשלוש ו-28 מ-43 מ-2, או 16 מ-27 מחוץ לקשת של סקוטי ווילבקין בארבעת המשחקים האחרונים, או 33 נקודות (ב-6 מ-8 לשלוש) של ג'ון דיברתולומאו בשני המשחקים האחרונים - אחרי שבששת הראשונים קלע 37 במצטבר. אלייז'ה בריאנט, בוגר הפועל אילת אחד, נראה טוב בהרבה מפריאה הנרי, בוגר הפועל אילת אחר, אף שהאחרון כבר עבר ביורוקאפ. טיילר דורסי, בחירה 41 בדראפט, חד ויעיל יותר מניק סטאוסקאס, בחירה מספר 9. כספי לא משחק? קווינסי אייסי ממלא את מקומו באופן כמעט מושלם. טאריק בלאק בבעיית עבירות? אותלו האנטר מפלצתי מתחת לסלים.
      ואלו לא רק המספרים - זה גם הסגנון: רוב הסלים משלוש מושגים אחרי הנעת כדור, כתוצאה מניצול של כיסוי היריבה בפיק אנד רול או אחרי חדירה והוצאה או במסירות בתוך הצבע, תחום שבו יובל זוסמן הצטיין אתמול.

      הספסל של מכבי תל אביב (אתר רשמי , האתר הרשמי של מכבי תל אביב)
      הספסל בטירוף, כולם בטירוף. מכבי תל אביב חוגגת אמש (צילום: מתוך האתר הרשמי של מכבי תל אביב)

      ההתקפה של ספרופולוס עדיין פשוטה, אבל השחקנים מבינים אותה ומזיזים את הכדור במהירות בלי כדררת מיותרת - שונה כל כך מאשר בעונה שעברה או בתחילת העונה הנוכחית. המאמן היווני שולף גם כלי נשק מתוחכמים יותר, כמו פיק אנד רול נמוך לנמוך - ווילבקין לוולטרס - שמסתיים בעוד פלואטר של הרכז הנהדר, שנותן כרגע עונה טובה יותר מזו של קוסטאס סלוקאס, השם הגדול שמכבי חלמה עליו בקיץ. בהזדמנות אחרת מסדרים לווילבקין שתי אופציות יציאה לקליעה, והוא בוחר לצאת על חסימה מדורגת וכמובן דופק עוד שלשה.

      ובניגוד מוחלט לכדורסל של ספרופולוס ביוון, מכבי רצה נהדר להתקפות מתפרצות, עדות לכך שהיווני גמיש ויודע להתאים את עצמו לסגל השחקנים. וכמובן, ההגנה: אגרסיבית, אקטיבית, מצופפת בצבע אבל גם חכמה בכיסוי (לדוגמה, דיברתולומאו לא נותן עזרה בחדירה כשהוא מופקד על סטאוסקס המסוכן), כשכמעט כל חדירה מסתיימת בדיפלקשן (נגיעה בכדור) במקרה הרע וחטיפה במקרה הטוב.

      סקוטי ווילבקין, מכבי תל אביב חוגג (אתר רשמי , מתוך האתר הרשמי של מכבי תל אביב)
      אחוזים שהם גולדן סטייט של קרי ותומפסון היו חולמים עליהם. סקוטי ווילבקין (צילום: מתוך האתר הרשמי של מכבי תל אביב)

      מובן שהיכולת הזאת לא תימשך לנצח. מכבי קולעת בשלושת המשחקים האחרונים ב-41 מ-79 מופרעים לשלוש, ואלו מספרים שגולדן סטייט של סטף קרי וקליי תומפסון בשיאם לא הכירה. לכן, היכולת הירודה של היריבות הפוטנציאליות של הצהובים - ואלו עדיין לא ריאל מדריד וברצלונה - מעודדת לא פחות מהיכולת המצוינת שלהם. באסקוניה, שהייתה שם בעונות הקודמות, היא קבוצת יורוקאפ מחוזקת בטורניקה שנגליה; שתי היווניות, אולימפיאקוס ופנאתינייקוס, הידרדרו; ועם הכל הכבוד לקסמים של שאראס, גם ז'לגיריס נחלשה. כרגע, הצהובים הם פייבוריטים להעפלה לטופ 8, משפט שהיה דמיוני בעונות הקודמות. ככה זה כשנדבקים במחלות טובות.

      יורוליג 2019/20

      קבוצה סלים
      1 אנאדולו אפס 28 24 4 2177-2443 52
      2 ריאל מדריד 28 22 6 2165-2371 50
      3 ברצלונה 28 22 6 2193-2357 50
      4 מכבי תל אביב 28 19 9 2166-2308 47
      5 צסק"א מוסקבה 28 19 9 2155-2334 47
      6 פנאתינייקוס אתונה 28 14 14 2432-2439 42
      7 חימקי מוסקבה 28 13 15 2393-2395 41
      8 פנרבחצ'ה/אולקר 28 13 15 2218-2186 41
      9 אולימפיאקוס פיראוס 28 12 16 2307-2267 40
      10 ז'לגיריס קובנה 28 12 16 2194-2257 40
      11 מילאנו 28 12 16 2266-2187 40
      12 ולנסיה 28 12 16 2305-2284 40
      13 באסקוניה 28 12 16 2155-2059 40
      14 הכוכב האדום 28 11 17 2149-2094 39
      15 וילרבאן 28 10 18 2291-2082 38
      16 אלבה ברלין 28 9 19 2481-2365 37
      17 באיירן מינכן 28 8 20 2285-2070 36
      18 זניט סנט פטרסבורג 28 8 20 2261-2095 36