"מגיל אפס חינכתי את חביב לרוץ למרחקים קצרים", מספר מוטי אוחיון אבא של השוער חביב אוחיון. "תמיד עם הרבה סבלנות וזה למרות שחביב עשה קפיצות מטורפות והגיע בגיל 15 להתאמן בבוגרים של מכבי תל אביב עם פאולו סוזה. אבל בבית מגיל קטן תמיד הדרכתי אותו לחשוב על יעדים קרובים וזה מה שאנחנו עוברים עכשיו מהרגע שהגענו לתל השומר לשיקום. חושבים על הטווח הקרוב ועל המשימה הבאה".
7 באוקטובר, לפני כמעט חודש וחצי, היה היום הקשה בחייהם של השניים. באותו בוקר נפל אוחיון במדרגות בחוף הים וספג חבטה קטלנית בגב ובעורף. הוא הובהל בהמשך לבית החולים לניתוח ממושך והחל במסע של חייו.
"אני חושב שמעולם לא נפרדנו", אומר מוטי. "גם כשחביב טס בגיל 18 ללונדון לחתום בווטפורד הייתי שם כל הזמן לידו, חולק איתו חדר קטן בבית מלון וישן באותה המיטה. עכשיו אנחנו במסע הזה יחד. ביקשתי מאשתי לחזור לחיים ולהתחיל קצת לעבוד שוב. גם מהבת שלי, אחות של חביב שלא משה ממיטתו, ביקשתי לנסות לחזור לשגרה. אנחנו לפני דרך מאוד ארוכה שמצפה לנו אבל כמו שכיוונתי אותו תמיד להשיג את המטרה הקרובה כך אנחנו עכשיו מנסים להחזיר לו את הזזת הרגליים ואחרי זה בעזרת השם הוא יעמוד ואחרי זה יבוא השלב שהוא יצעד ואני מאמין שיבוא היום שהוא גם יקפוץ. אני מאמין בילד שלי ואני משוכנע שהסוף יהיה טוב".
אתה בטח זוכר את רגע הבשורה הנורא.
"הייתי בבית באותו יום שני והשעה היתה 16.00. חביב הזהיר את החברים שלו לא להודיע לי שהוא נפצע, אבל ברגע שהם הבינו שהוא הולך להיכנס לניתוח, הם החליטו על דעת עצמם להתקשר אליי. מה שאמרו לי בטלפון הראשון זה שהוא נמצא בטיפול נמרץ באסף הרופא. לא ידעו להגיד לי כלום על מצבו. הכל עבר לי בראש. חשבתי בהתחלה שהוא עבר תאונת דרכים. אפילו על התקף לב חשבתי. מה אתה יכול לחשוב כשהבן שלך שוכב בטיפול נמרץ? למזלי האוטו שלי אוטומטי כי את הדרך מפתח תקווה לאסף הרופא עשיתי בלי להרגיש שאני בכלל נוהג. הראש שלי לא היה על הכביש. חיפשתי מישהו לדבר איתו בדרך לבית החולים כדי שירגיע אותי. יש שני אנשים שהם הכי קרובים אליי בעולם, אחותי הגדולה ודורון ישראל הסקאוט של מכבי תל אביב. אני מתקשר לשניהם ואף אחד משניהם לא עונה ואין מצב שהם לא עונים לי. הרגשתי הכי בודד בעולם באותה נסיעה.
"התפללתי שזה אולי מכה ברגל. לא ידעתי כבר מה לחשוב. ואז הגעתי לבית החולים ואמרו לי שהוא עומד להיכנס לניתוח בעמוד השדרה ושזה סיפור קשה מאוד. הייתי בהלם. ראיתי את חביב שוכב. הבטתי בו מרחוק. כשהוא ראה אותי הוא פרץ בבכי. אמרתי לו: 'חביב, זה קרה. אין מה לעשות. אני מאחוריך. תיכנס לניתוח ונמשיך מפה'".
כמעט חודש וחצי עברו. אתה מרגיש שאתה כבר מעכל את הסרט הרע הזה?
"ממש לא. קשה לי לעכל את זה כי אתה חי בהמולה של האורחים והמבקרים וגלי האהבה ואתה לא מבין עדיין מה קורה באמת. אמא שלי נפטרה ורק אחרי חודשיים עיכלתי. ייקח לי עוד זמן לעכל, אבל אני אופטימי שייקח לחביב עוד זמן, אבל הסוף יהיה טוב".
מכבי תל אביב כבר עשרה משחקים ללא ספיגת שער. דניאל טננבאום אוטוטו שובר שיא בלתי נשכח של גיורא אנטמן. זה בטוח מתסכל שחביב היה יכול להיות שם בסיטואציה הזו ובמקום זה הוא שוכב בבית החולים.
"המון אנשים שבאים לכאן לבית החולים מדברים על זה, ומזכירים שטננבאום היה שוער שלישי לחביב בעונה שעברה עד שחביב יצא בהשאלה. אומרים לי: 'תראה איזה עולם ואיזה פספוס. איזו טרגדיה ספורטיבית שהוא לא נמצא עכשיו במכבי תל אביב כשוער הראשון'. אני אומר לכולם שזה בחיים לא היה קורה לחביב אם הוא היה נשאר במכבי תל אביב".
מה הכוונה?
"אם חביב היה נשאר במכבי תל אביב כשוער שני, יאניוטיס לא היה נפצע. מעולם שוער ראשון ליד חביב לא קיבל אפילו שפעת. תשאל אותי למה? משום שחביב הוא צדיק. אני כל כך מאמין בזה ולכן אני מתוסכל ולא מתוסכל".
למה זה שהוא צדיק אומר שזה שיהיה שוער ראשון לידו לא יקבל אפילו שפעת?
"הוא תמיד האמין ביכולת שלו לשחק ולא עניין אותו השוער ששיחק לפניו. פעם נסעתי איתו הביתה מאימון ודיברתי מילה לא יפה על איזה שוער. הוא אמר לי: 'אבא, עוד מילה אחת רעה שאתה אומר על השוער, אני יורד מהאוטו. זו פעם אחרונה'. לכן אני מתעקש ואומר שאם חביב היה עכשיו במכבי תל אביב, היווני לא היה נפצע".
אז זה לא צובט לך בלב.
"ברור שזה צובט. ברור שאני מתוסכל, אבל אני מתוסכל ולא מתוסכל כי יש בי אמונה גדולה ששום שוער לא היה נפצע ליד חביב. אני אתן לך רשימת שוערים שחביב שיחק לידם. וירוס לא היה להם. לא ברק לוי, לא חואן פאבלו, לא ראייקוביץ'. פעם שוער הורחק והוא כבר היה צריך להיכנס אז ביצעו שלושה חילופים וטל בן חיים נכנס לשער".
שוערי ליגת העל מחבקים את חביב אוחיון
אוחיון נפצע במהלך אימון אישי בחוף הים, ומאושפז כבר שבועיים בשיקום נוירולוגית בתל השומר אחרי שעבר את הניתוח בבית החולים אסף הרופא ושכב במחלקה האורתופדית שם במשך כשלושה שבועות. השבוע העלה את מספר השעות שהוא יכול לשבת בכיסא גלגלים אחרי שבשבועות האחרונים שכב כל הזמן במיטה. במצבו יש שיפור קל בלבד. "על כיסא הגלגלים הוא יכול לשבת כבר כמה שעות וזה כבר שיפור", מספר מוטי אוחיון. "אני מאמין שכאשר הוא יתחזק, יהיה פחות עייף והגוף שלו יתגבר על טראומת הניתוח הקשה שהוא עבר, הוא ישתה את השיקום ויוכל למשקולות שמחכות לו. הבעיה שכרגע הגוף שלו חלש מאוד בגלל מה שהוא עבר. אני מרגיש שזה יבוא. אין לי בכלל ספק בכך. אני מאמין שהילד הזה יעמוד על הרגליים ויחזור לתפקד. אבל קודם צריך להתאושש כי הגוף עוד בהלם מהניתוח. אני פחדתי לאבד אותו בניתוח כי זה היה ניתוח מאוד קשה".
אז יש שיפור מהשבועות הראשונים.
"השבוע הראשון היה גיהנום. לחשוב על מה שעברנו בשבועות הראשונים באסף הרופא, זה לבכות. הבאתי את האוטו צמוד לטיפול נמרץ וישנו כמה שעות בכל לילה אני, אשתי והבת, אחותו של חביב. ישנו באוטו כי אי אפשר היה לישון לידו במחלקה. היינו מורידים אותו בשתיים בלילה עם המיטה החוצה כדי שייקח אוויר. זה ילד אנרגטי כל החיים. אי אפשר היה לעצור אותו. פתאום הילד הגדול והגבוה הזה עם האנרגיות הבלתי נגמרות שוכב כמו שק על המיטה ולא יכול לזוז. מה יש להגיד?".
אומרים שהוא היה בתקופה הכי טובה שלו כשזה קרה.
"בחודש שלפני המקרה אי אפשר היה לתת לו גול. לא באימונים של הפועל חדרה ולא באימוני הנבחרת הצעירה. אורי גוטמן שבא לבקר את חביב כמה פעמים בבית החולים, אמר שהיכולת הגבוהה של חביב היא זו שגרמה לאוסטין אג'ידה להיות יותר טוב. הוא באמת היה מצוין. התאמן בלי הפסקה. היה ממש חדור ביטחון, התלהבות ואמונה להפוך סוף סוף לשוער ראשון ולגיטימי בליגת העל. למצות את כל הפוטנציאל שלו".
כמות המבקרים והמתעניינים ממשיכה להיות גדולה?
"אין לי תלונות וזה באמת חשוב לנו שבאים. השחקנים של מכבי תל אביב והפועל חדרה באים כל הזמן. אבי נמני הסוכן שלנו כל הזמן כאן. אנשים שלא הכרתי כמעט כמו מנחם קורצקי כל הזמן מתעניינים ובאים. גיא חיימוב כל הזמן בקשר. גיא סולומון מאמן השוערים אולי עשר פעמים כבר היה. שינו זוארץ ביקש שנעדכן אותו בכל התפתחות. אתה יודע אלירן עטר היה כאן כשחביב הצליח להזיז קצת את אצבעות כף הרגל. לא הייתי איתם, אבל אמרו לי שירדו לו דמעות. מדברים על עטר שהוא אדם מדהים ברמה האישית. סיפרתי את זה לשחקני מכבי תל אביב והם אמרו לי שזה לא הפתיע אותם בכלל כי הוא עוזר הרבה לאנשים".
כמו שחביב היה עוזר להרבה אנשים.
"קח את דניאל טננבאום. אתה יודע כמה פעמים חביב היה בא ומוציא אותו לבלות איתו כשדניאל היה עולה חדש ומעט זמן כאן בישראל? אני באמת לא יודע למה זה קרה לו, אבל אני אופטימי. אמר לי פרופסור מירובסקי שניתח אותו: 'הילד שלך הוא גיבור'. כשחביב יתאושש גופנית, הוא ייתן ביס למשקמים. הוא יתחיל לנשוך את המשקולות. תן לו רק להתאושש גופנית".
מה סדר היום שלו?
"מקלחת של שעה וחצי בבוקר. אחרי זה ריפוי בעיסוק שעה, פיזיותרפיה שעה, פסיכולוגית שעה, מדריכה רוחנית שעה, הידרותרפיה שעדיין לא התחלנו. עד 18.00 היום שלו גדוש אבל הכל בהילוך איטי. אתמול בפעם הראשונה הוא היה בכיסא גלגלים בחדר הכושר שעה ברוטו".
אתם פוגשים עוד אנשים עם מקרים דומים?
"בוודאי, כל המחלקה של השיקום כך. נכי צה"ל בלי גפיים. חביב במחלקה הניורולוגית וכל מי שנפגע כמוהו בעמוד השדרה מאוד אופטימי לגביו. יש כאן כאלה שנפלו מאופניים, אנשים שנפלו באוטובוס ונחבטו. כולם מעריכים שהמצב של חביב ישתפר. גם הדיבור של חביב נפגע. יש לו קלינאית תקשורת. זה מסע ארוך. אני יודע שמחכה לנו מסע ארוך אבל אני אופטימי. חביב אומר שלפי התפילות שהוא קיבל, הוא יעוף בסוף. לא רק יילך, יעוף בזכות האהבה והתפילות הרבות".