מי החור? איטס מיגל: על הקריסה של מיגל ויטור

בשנים האחרונות היו להפועל באר שבע כמה שחקנים שסומנו כעמודי תווך בשושלת, כל אחד מהם בצדק. טוני וואקמה היה האיש המפחיד בהתקפה, ג'ון אוגו היה בעל הבית בקישור וכמובן, אליניב ברדה, שהפרישה שלו היא שסימנה עבור רבים את סוף העידן. וכמובן, מיגל ויטור. אלה לא רק מספרי הספיגה הנמוכים משמעותית (כל 129 דקות עם ויטור על המגרש, כל 99 דקות בלעדיו, ותודה ליוסי מדינה, איש שמספרי כדורגל הם הדלק לחייו) - זו המנהיגות, הביטחון והשקט מאחור, התרומה ההתקפית הלא מובנת מאליה.

אבל לפני שנחזור לוויטור, בואו נדבר על זיו אדלר, שופט הכדורגל הטוב בארץ. בבאר שבע זוכרים לו אדומים ששלף נגד מכבי תל אביב (וול, דהה), במכבי תל אביב לא מעטים סימנו אותו כמנחוס ויש כאלה שעדיין לא סולחים על הצהוב החמישי ההוא לבן חיים. העובדות והסטטיסטיקה לא ממש מתיישרות עם המציאות. בשורה התחתונה, אין בישראל שופט שעולה עליו היום, ומקרה ה-VAR שבו החליט לא לשלוף אדום לוויטור הוכיח את זה.

אדלר לא ראה בזמן אמת את הפגיעה בקרסול של יונתן כהן ולכן לא שרק לעבירה. אוראל גרינפלד בניידת השידור ראה גם ראה, אבל עשה בסופו של דבר מה שהיה צריך לעשות - להשאיר לשופט המשחק את שיקול הדעת. לו הייתה לאדלר אפשרות, הוא היה מוציא לבלם את הצהוב השני שהגיע לו, אבל VAR מאפשר החלטה רק על אדום ישיר, ומה לעשות? אדום ישיר זה לא היה. אז אדלר קיבל את ההחלטה הנכונה - לתת למשחק להמשיך ב-11 על 11 ולחכות לצהוב הבא של ויטור. כפי שזה נראה עד לאותו רגע, הוא יגיע.

אחת התכונות של כל בעל מקצוע טוב, גם של שופט כדורגל, היא מזל. אדלר לא היה צריך לחפש את ויטור על הרדאר, עשר דקות אחרי הבדיקה הבלם הופיע לו בענק מול הפרצוף, ממש מתחנן להרחקה. היה היגיון מקצועי במשיכת החולצה של צ'יקו אופואדו שהיה נשאר לבד מול שוער, ועדיין, שחקן עם צהוב פעיל ועוד צהוב פוטנציאלי ששניהם יכלו להפוך עוד לפני כן לאדום ישיר היה צריך לעזוב את החולצה. זה לא שאופואדו הוא החלוץ הכי טכני בישראל, זה לא שלמכבי תל אביב יש אחד על אחד קטלני מול שוער. הריזיקה הייתה שווה את זה, אבל ויטור תפס, חטף ועל זה אף אחד בבאר שבע לא חשב אפילו להתווכח.

אז מה קרה לו אתמול? איך ומדוע הבלם הכי טוב בישראל עולה כל כך לא מפוקס? אפשר לקשור את זה לרעה החולה של הפועל באר שבע מול מכבי תל אביב - 10 אדומים ב-19 משחקים מאז 2013/14, אבל זו תהיה הסרת אחריות מהשחקן. הטיעון היחידי שעובד פה הוא קריסה אישית, meltdown. איכשהו ויטור המנוסה, האיש שלא פוחד משום דבר, גם מרצועות קרועות, לא הגיע במוד הנכון לבלומפילד. לעדינות הפיזית שלו אנחנו מודעים, אבל עד אתמול הכרנו ממנו שני מצבי צבירה בלבד: פצוע או מצוין. פתאום גילינו שהוא יכול להיות גם שביר מנטאלית.

את העונה שעברה פתח ז'איר אמאדור עם פציעה שהשביתה אותו למשך יותר מחודש. ההתעלות הלא צפויה של שחר פיבן דחקה אותו לספסל. בקיץ פורסמו בתקשורת הספרדית לא מעט ידיעות על כך שהוא מבוקש בלה ליגה. מכבי תל אביב סירבה לדון באפשרות הזאת. כנראה שוולאדן איביץ' ידע בדיוק מדוע.

רבות כבר נכתב, גם היום, על ההגנה של הצהובים, שלא ספגו במשך שמונה מחזורים שלמים, על העובדה שטיבי ואמאדור, אחד מספר 3 ברוטציה והשני לחלוטין מחוצה לה בעונה שעברה, הפכו לעמודי תווך. הפורטוגלי של מכבי תל אביב נראה אתמול כמו שנראה הפורטוגלי של הפועל באר שבע בכל משחק מלבד אתמול: חד, ממוקד, מכסה את כל הרחבה וחף מטעויות. אף כדור נייח של האורחים לא עבר את הראש שלו, ואם אתם גם מחפשים סמליות, הרי שאת הכדור הארוך לאופואדו שהוביל לאדום של ויטור הוא היה זה שמסר.

אפשר לטעון שזו השיטה ושזה איביץ', אבל את זה אפשר לומר על כל קבוצה ועל כל מאמן. אמרו על הקיץ של מכבי תל אביב שהוא היה גרוע, שהיא לא הביאה חיזוק משמעותי. אמת, אבל להשאיר את השחקנים הנכונים לא פחות חשוב מלהביא אותם.

לא בטוח שהסיבה שבגינה איביץ' ירד לחדר ההלבשה נסער בסיום הייתה יכולת לא מספקת של השחקנים שלו. יכול להיות שהוא התרגז על משהו או על מישהו לפני כן, ייתכן שהלחץ תיעל את עצמו לכיוון הזה, הוא נראה מאוד עצבני מספר שניות לפני השער של שכטר. את הראיון עם שירי אלג'ם לערוץ הספורט לאחר המשחק הוא הזדרז לסיים, נראה היה שבעיניו מתחילות להיקוות דמעות.

לדבר אחד אי אפשר להתכחש: זה לא משחק שהיה צריך להיחתם עם הבאזר. מכבי תל אביב הגיעה ל-20 מצבים מול השער. בשנה שעברה כמות כזאת מספיקה לשלושה או ארבעה שערים, אתמול עד שכטר היא הספיקה לאחד, עצמי. את הקהות הזאת בהתקפה הצהובים הרוויחו ביושר. בקיץ הם כיוונו בכל הכוח לאדריאן דלמאו, אבל לא הסכימו להעלות את הסכום הראשוני שעליו סוכם, לכאורה, ובהיעדר אופציה ב' הפך צ'יקו אופואדו לחלוץ הבכיר. אופואדו מהיר, שאפתן ואולי הלוחץ הכי אגרסיבי בין חלוצי הליגה, אבל עם שליטה אפסית בכדור ויכולת הבקעה מוגבלת, לא הוא הגולר שאיביץ' רצה לבנות עליו.

כרגע, לפחות, זה מספיק. כל עוד אתה לא סופג, אתה צריך רק שער אחד כדי להבקיע. מכבי תל אביב כבשה 11 שערים בשמונה מחזורים. בלי הרביעייה בטדי זה יוצא שער למשחק. עם מכבי חיפה הרעבה, באר שבע האיתנה (למרות אתמול) ובית"ר ירושלים המתעוררת, הדרך של הצהובים לאליפות תהיה פחות קלה השנה, באיזשהו שלב הם יצטרכו להבקיע יותר. בחורף שעבר מכבי תל אביב הביאה את אורוש ניקוליץ'. השנה, עם מכסת זרים מלאה, זה לא יהיה פשוט, אבל מהלך של מכירה/השאלה לא מופרך. מכבי תל אביב צריכה שוב חלוץ, רצוי אחד שגם יהיה בריא.