אל תתקשר אלינו, אנחנו לא נתקשר אליך: הצרות של ניסו אביטן

כמו בכל יום ראשון - נסכם את מחזור שבת באמצעות שלושה חלקים, שלוש מכסות מילים: בקטע המרכזי אסור לנו לעבור 500 מילה, בקטע המשני יש הגבלה של 100 מילים, והקטע האחרון-חביב: 10 מילים. לרפואה. חרגנו? דווחו עלינו.

דמיינו את ראיון העבודה המושלם: השיחה המקדימה בטלפון זורמת כמו פלירטוט, הבוס לשעבר המליץ, ישנתם טוב, השמש זורחת, השיער הסתדר פיקס, נכנסים למשרד של המראיין, לחיצת יד יציבה ושוטפת, שיחת חולין לפנתיאון, הוא מתחיל לשאול שאלות, אתם מדלגים מעל לכל מוקש - אתם לא כמו כל האידיוטים שמציינים "שאפתנות יתר" כשנשאלים מה החסרונות. אתם קולחים, אסרטיביים, אפילו מצחיקים בדיוק במידה שצריך, ובאיזשהו שלב זה נראה כאילו אתם מראיינים אותו ולא להפך. הוא מסכם את השיחה ב"נחזור אליכם" אבל אתם יודעים שכבר התקבלתם ושאם יכול היה, לא רק שהיה מודיע לכם במקום שאתם בפנים אלא אף היה מזמין אתכם אליו הביתה לשמוע כמה תקליטים. זה ראיון העבודה המושלם.

ניסו אביטן חווה אתמול את ההפך הגמור מראיון העבודה המושלם, והגיוני להניח שבזמן שאתם קוראים את הטקסט הזה, הוא גם ספג את ההשלכות. בניגוד למתראיין המושלם, שהתחיל חזק ולאט לאט הגביר, אביטן החל את העונה כמאמן הפועל תל אביב ושבוע אחר שבוע, לאט אבל בטוח, איבד עוד קצת ועוד קצת ממשרתו. סביר להניח שאילולא לאקונת כדורגל בשם טום שלח הוא היה מגיע לחיפה כשהוא על 0% משרה; סביר להניח עוד יותר שהמעט שנשאר בסוללה אזל אתמול.

הצרה של אביטן היא שגם הבוס הכי סבלני בייקום יתקשה להישאר אדיש נוכח ה-3:0 בחיפה. כאילו כדי להשוויץ עד כמה ההגנה וההתקפה של הפועל תל אביב נוראיות באותה המידה, הגיע מהלך בסיסי מאוד של הפועל חיפה - אמצע->ימינה->רחבה->רשת - גול שכל כך קל לכבוש מול הפועל הזו, גול שלא נראה שהפועל הזו מסוגלת לתת. כדי להגדיל את ההשפלה הגיע הכרטיס אדום של הפועל חיפה, שלא בדיוק הזיז לאף אחד, וכשגרופר הפגיז את דמארי קיבלנו גם את הלוגו לקדנציה הזו — בה הכינוי המקצועי הכי שכיח לקבוצה מתל אביב הוא 'לא מאומנת'.

וכל זה מול הפועל חיפה, שלא ניצחה בארבעת משחקיה האחרונים ועל הדרך, כדי להדהד עוד יותר את המכה, עדן בן בסט שבר בצורת בת שנה. אם זה באמת היה ראיון עבודה אביטן היה דורך על הבוס בזמן לחיצת היד, משחרר נפיחה ברגע הכי שקט של השיחה ולקינוח, כמובן שבטעות, מצית את החדר. אנחנו נתקשר אליך, ישקר הבוס בעודו מכבה את הז'קט עם אגרטל, ואביטן הכן יענה - עזוב, אדוני, לצערי אתה ואני זה לא זה.

סטטיסטיטית, הפועל תל אביב לא בתחתית בכמעט אף קטגוריה קבוצתית. בטבלה, האדומים עדיין במרחק משחק ושייבה מהפלייאוף העליון. אבל לאור מה שראינו עד כה בשידוך בין שני הצדדים - הזגזוגים, הניסויים וההתרסקויות, ובעיקר מבחן העין - קשה למצוא סיבות הגיוניות לחשוב שאיכשהו, מתישהו, יכול להיות אחרת.

ההנהלה מקרטעת, הרכישות רעות, הסגל לא מאוזן, השערוריות עם דגני ועאבד ודמארי בטח שלא עזרו, אבל לצערו של אביטן הוא ניצח את כל הנסיבות המקלות, אי אפשר לעשות פחות עם המעט שקיבל, אין מקום בעולם - כולל בספורט האמריקאי - שבמקרים דומים הסבלנות גוברת. הקדנציה הזו היתה בבחינת הסערה המושלמת, כל מה שהיה יכול להשתבש, השתבש, והכל כל כך מכוער עד שזה כמעט הרמוני. אבדן פרנסה של כל אדם זה מקרה מצער, אבל האמת חייבת להיכתב, ואם דוור היה נותן רבעון כמו של אביטן, הוא היה מאבד את משרתו. ואם טכנאי מעליות, גם. ואם פקיד בבנק, גם. ואם חבר כנסת, ג… אוקיי, כנראה שלא, אבל אביטן, לצערו, אינו חבר כנסת.

ההגעה של אלמוג כהן למכבי נתניה לא היתה אך ורק מהלך מקצועי אבל אין מה לעשות וכגודל הציפיות, גודל האכזבות, כי הליגיונר השב הוא לא עלי מוחמד אבל עד כה הוא גם לא חצי אלמוג כהן. אתמול זה נגמר בכרטיס אדום שהרס לנתניה את המשחק, אבל העונה כולה של כהן, עד כה, רעה ביותר. אין אלא לרוץ אחורה לקדנציה הקצרה והעגומה של כהן בהפועל תל אביב ולקוות עבורו שהפעם זה ייראה אחרת. אחרת, בליגה בה ספרנו כל כך הרבה ליגיונרים טובים שחזרו רע, אלמוג כהן יהפוך לחבר במועדון הרבה יותר מצומצם של לגיונרים חוזרים: מועדון הפלופ הכפול.

חיכיתי עם הקביעה. אפשר להפסיק: צ'ארון שרי - הכי טוב בליגה.