פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        הורסים את הבריאות: עד לאן ווסטברוק והארדן מסוגלים לקחת את יוסטון?

        שנים אחרי ששיתפו פעולה בנסיבות אחרות, צמד הכוכבים יאחד כוחות וימשיך לעשות את מה שיוסטון עושה הכי טוב בשנים האחרונות: לשחק כדורסל חתרני, ולנצח באותו קצב שהיא מעלה טענות על הרס הענף. האם החיבור המחודש יציא מהם את המיטב?

        הורסים את הבריאות: עד לאן ווסטברוק והארדן מסוגלים לקחת את יוסטון?
        עריכת וידאו: מתן חדד

        מה עשינו בפגרה

        באו: ראסל ווסטברוק (בטרייד מאוקלהומה סיטי), טייסון צ'נדלר (חופשי, מהלייקרס), טאבו ספולושה (חופשי, מיוטה), בן מקלמור (חופשי, מסקרמנטו), ריאן אנדרסון (חופשי, ממיאמי), מייקל פרייזר, ג'רון בלוסומגיים, כריס קלמונס ושאמורי פונדס (חוזים לא מובטחים).

        עזבו: כריס פול (בטרייד לאוקלהומה סיטי), אימן שאמפרט וקנת' פאריד (ללא קבוצה), כריס קיוזה (חופשי, לוושינגטון).

        בעונה החולפת יוסטון לקחה את הסגנון מעורר המחלוקת שלה צעד וחצי קדימה. או, ליתר דיוק, אחורה. בעקבות פתיחת עונה חלשה, ג'יימס הארדן ומייק ד'אנטוני הגיעו למסקנה שאין ברירה אלא לתת למזוקן לעשות הכל לבד, ובעיקר לשחרר את נצרת השלשה בסטפ בק, מהלך כמעט בלתי עציר שהוא קלע באחוזים מספיק גבוהים כדי להפוך לבסיס של ההתקפית של הרוקטס. בפלייאוף, יוסטון שוב נראתה כמו הקבוצה היחידה שמסוגלת להקשות על הרכב מלא של גולדן סטייט. אבל דווקא לאחר הפציעה של קווין דוראנט, בעיצומו של משחק חמישי צמוד במצב של 2:2 בסדרה, החבורה של ד'אנטוני לא ידעה לנצל את ההזדמנות והפסידה את שני המשחקים.

        בקיץ הגיע ראסל ווסטברוק. רוב הקבוצות לא רצו לגעת בשחקן הבעייתי עם החוזה העצום, לכן החוזה העצום כמעט באותה מידה של כריס פול וכמה בחירות דראפט הספיקו כדי להביא אותו. דריל מורי סנדל את עצמו בבניית הסגל הנוכחי והדרך היחידה שלו להתחזק הייתה לבצע את ההימור הענק הזה. לפני שבע שנים הארדן עזב את OKC ואת ראס כדי לקבל קבוצה משלו, עכשיו ראס מגיע לקבוצה של הארדן ויצטרך להתאים את עצמו למצב. לא ברור האם ווסטברוק מסוגל לתפקד כמספר 2, לא ברור איך תיראה הכימיה בין צמד זוכי ה-MVP, לא ברור גם אם ראס עדיין עונה להגדרה של סופרסטאר אפקטיבי, לאחר עונה בה קלע ב-29 אחוזים משלוש ו-65.6 אחוזים מהעונשין. אבל ניתן לדמיין נוסחה מנצחת, ולד'אנטוני יש נטייה למצוא את הנוסחאות האלה. אם כל אחד ינצל את היתרון ההתחלתי שהשני יוצר וייקח פחות זריקות קשות יש כאן פוטנציאל עצום. ווסטברוק ישתלט על דקות המחליפים ומפחיד לחשוב מה הוא יעשה מול היחידות השניות של היריבות.

        המהלך החשוב ביותר בהמשך הקיץ של יוסטון היה הארכת החוזה לאריק גורדון, שחתום עכשיו לפחות לארבע שנים. את שאר הקיץ מורי העביר, כדרכו בקודש, בנסיון ללקט שחקני ספסל לגיטימיים בחוזי מינימום. טייסון צ'נדלר וטאבו ספולושה בשלהי הקריירה, אנדרסון חוזר לרוקטס לאחר שכבר כמעט נפלט מהליגה, מקלמור בזבז כל הזדמנות שקיבל לממש את הפוטנציאל שלו. מורי הגיע אפילו עד אנתוני בנט, אבל ניתוח שהוא ייאלץ לעבור ימנע מאיתנו את הניסוי הזה. הרשמים ממחנה האימונים הם...אין רשמים ממחנה האימונים, כולם עסוקים בלמידת לקח על הקשר בין חופש דיבור לכסף גדול.

        ציון הקיץ: 6. מרחב התמרון של מורי היה מינימלי, לכן ההימור על ווסטברוק היה הדרך היחידה שלו להוסיף כישרון משמעותי לסגל ולקוות שד'אנטוני יפתור את המשוואה רבת הנעלמים הזאת. הבעיה היא שעם הארכת החוזה לגורדון ובחירות הדראפט שהוא נתן בטרייד, מרחב התמרון הצטמצם עוד יותר. הארדן, ראס, גורדון וקלינט קאפלה חתומים לארבע שנים על חוזים שיסתמו את תקרת השכר, כאשר שלושת הראשונים כבר בני 30 והצלע החמישית והקריטית בחמישייה, פי ג'יי טאקר, כבר בן 34. סביר שעוד שנתיים זו כבר תהיה קבוצה בדעיכה, השאלה היא מה יקרה בשנתיים האלה.

        ראסל ווסטברוק, יוסטון רוקטס (AP)
        מפחיד לחשוב מה הוא מסוגל לעשות מול החמישיות השניות של היריבה. ווסטברוק (צילום: AP)

        מי מו

        חמישייה: ראסל ווסטברוק, ג'יימס הארדן, אריק גורדון, פי ג'יי טאקר, קלינט קאפלה.

        ספסל: אוסטין ריברס, ג'ראלד גרין (פצוע, עשוי להחמיץ את העונה כולה), בן מקלמור, טאבו ספולושה, דנואל האוס, גארי קלארק, ריאן אנדרסון, טייסון צ'נדלר, ננה, אייזאה הארטנשטיין.

        מאמן: מייק ד'אנטוני (עונה 16 בליגה ורביעית ביוסטון, מאזן קריירה 499:628).

        הכוכב: ג'יימס הארדן קלע בעונה שעברה 36.1 נקודות למשחק ב-61.6 אחוזי קליעה משוקללים, אחת העונות ההתקפיות הגדולות אי פעם של שחקן בודד. האופן בו הוא עשה את זה, עם הבידודים, הסטפ בק וסחיטת העבירות בחדירות ובזריקות משלוש, גרר ויכוחים בלתי פוסקים. אפשר לראות בהארדן כשחקן שהורס את הכדורסל כפי שהכרנו אותו, אפשר גם לחשוב עליו כמי שמבצע את הצעד ההגיוני הבא וממקסם את הכישרון הייחודי שלו באופן הנכון ביותר.

        התגובה של שאר הליגה הגיעה כבר במהלך העונה, ההגנות למדו אותו ובפלייאוף יוטה וגולדן סטייט אפשרו לו לקלוע 31.6 נקודות ב-56.7 אחוזי קליעה משוקללים, לא רע אבל כבר הרבה יותר עציר. ככל שהמשחקים התקדמו הוא נשאר עם פחות אוויר, מה שהוביל לתהייה אם ניתן להסתמך על שחקן אחד באופן כזה בפלייאוף או שזה סגנון שאפקטיבי רק לעונה הרגילה. בינתיים הארדן ממשיך לפתח את תחום הזריקות הבלתי אפשריות ולעונה הנוכחית הגיע עם שלשה על רגל אחת תוך כדי תנועה הצידה. אבל הפעם מדובר רק בגימיק ולא במהלך שהוא יוכל לקלוע עם הזמן באחוזים סבירים, נכון? נכון??

        האקס פקטור: בתקווה שדריל מורי ישרוד את הסחרור הסיני (ואם לא זה עלול להיות אקס פקטור שלילי), אמשיך את הקו של יובל עוז משנה שעברה ואבחר במהלכים שהוא יבצע במהלך העונה, עם דגש על היכולת לחזק את הספסל. מורי מוכן להפוך כל אבן כדי למצוא עוד שחקן לגיטימי, בשנה שעברה הוא ניסה הכל מהכל עד שמשהו תפס ואוסטין ריברס התברר כמחליף ראוי. גם השנה הבציר של הקיץ זו רק ההתחלה, יש השנה פוטנציאל לשוק ביי-אאוט מעניין במיוחד וניתן לסמוך על מורי שיתנפל על כל מה שיצוץ. אם הוא יוסיף לריברס שני מחליפים שמסוגלים לספק 15-20 דקות אפקטיביות בסדרה קשה, זה יכול להיות ההבדל בין צליחת המערב לעוד פלייאוף מאכזב.

        ג'יימס הארדן שחקן יוסטון רוקטס (GettyImages)
        הורס את הכדורסל, או ממקסם את הכישרון באופן הנכון ביותר? ג'יימס הארדן (צילום: GettyImages)

        ולכדור הבדולח

        תחזית נועזת: יוסטון תזנק לפחות עשרה מקומות בתחום ריבאונד ההגנה. אפשר לצחוק כמה שרוצים על האופן בו ווסטברוק גונב ריבאונדים לחברים לקבוצה כדי לנפח סטטיסטיקות, אבל כששחקן של 9.6 ריבאונדים בהגנה למשחק (חמישי בליגה בעונה שעברה) מגיע לקבוצה שדורגה 29 בתחום בעונה שעברה, מדובר בנכס עצום. שאר שחקני החוץ לא ממש תורמים למאמץ הריבאונד, לכן תשומת הלב החריגה של ווסטברוק לתחום תוכל לבדה להקפיץ את הרוקטס בקטגוריה. אולי זו עוד תתברר כתרומה החשובה ביותר של ראס ליוסטון.

        גזר הדין: שאלת הכימיה בין הארדן לווסטברוק זו אחת משאלות המפתח של העונה, ובמבט ראשון קשה לדמיין את השניים האלה ממקסמים את היכולות שלהם ביחד. כשמוסיפים את סימני השאלה של שניהם בקלאץ', את הספסל הדליל ואת העובדה שהקבוצה הזו נבנתה בעיקר כדי לנצח את גולדן סטייט והשנה תפגוש יריבות שהיא בנויה הרבה פחות טוב להתמודד איתן (עם דגש על הקליפרס), מקבלים קבוצה שדי בטוח שתהיה טובה אך תתקשה מאוד לנצח שלוש סדרות במערב הצפוף והמגוון. 53 ניצחונות, מקום 3-5, הפסד בסיבוב ראשון או שני בהתאם ליריבה.