התבוסה שאולי תחזיר את השפיות

בוידאו: רוני לוי לאחר התבוסה למכבי תל אביב

"יכול להיות שזה משחק שישנה מומנטום".

הדובר הוא רוני לוי, הזמן הוא שלישי בערב, רגע אחרי הניצחון של בית"ר ירושלים על מכבי תל אביב בגביע הטוטו. פאסט פורוורד לא ארוך, 96 שעות בדיוק, 4:0 ביתי לאותה מכבי תל אביב.

מאניה-דיפרסיה היא תופעה מוכרת בכדורגל הישראלי. לוי עצמו חווה את זה מהכיוון ההפוך, עם ניצחון בגמר גביע המדינה על מכבי תל אביב שלושה ימים בלבד אחרי שחטף ממנה שישייה. העניין הוא שבבית"ר ירושלים הכול קורה מהר מדי. הקיצוניות הייתה שם לא רק לפני הניצחון בגביע הטוטו ואחרי ההשפלה בליגה, היא קפצה לבקר אפילו בחלון הקצר שבין שני המשחקים. הנה יומן אירועים מתומצת.

17/9: חוגג זועם אחרי ההפסד להפועל חיפה, רוני לוי "לא מכבד חוסר מחויבות".

20/9: חוגג מבהיר לבניון ורוני לוי: "מעמדכם לא על הפרק".

21/9: בית"ר מנצחת 0:2 בקרית שמונה.

21/9: אוהדים מלה פמיליה תוקפים מילולית את חוגג ורעייתו במסעדה.

22/9: אלי אוחנה יוצא לתקשורת ותוקף בחריפות את האוהדים בעקבות אירועי המסעדה.

24/9: סולחה בין חוגג לאוהדים.

24/9: בית"ר זוכה בגביע הטוטו ורוני לוי מדבר על שינוי מומנטום.

26/9: חוגג מספר בהרמת כוסית שהוא חולם לשמוע את המנון ליגת האלופות בטדי.

28/9: צ'יקו אופואדו נוגח לרשת בזמן הפציעות של המחצית הראשונה. 18 דקות אחר כך, כשהתוצאה 0:4, הקהל נוטש את היציעים.

28/9: האוהדים קוראים לרוני לוי להתפטר, חוגג שוב מדגיש שמעמדו של המאמן לא על הפרק.

המשך, כמובן, יבוא.

בהתנהלות של רוני לוי יש הרבה בעייתיות. מעבר לכך שבאופן טריוויאלי למאמן, לכל מאמן, יש אחריות ישירה למאזן של שלושה הפסדים בחמישה משחקים, לוי פשוט לא נראה כרגע כמי שמצליח לאחות את הקרעים. בית"ר לא מחוברת, פלומן יכול לבעוט לשער מדויק או חזק, אף פעם לא את שניהם ביחד, קונטה מחפש לפוצץ משחקים, פברגאס-מוחמד נעלם וההתעקשות על ייבוש וארן, האיש שרק ביום שלישי עלה מהספסל והביא תואר, פשוט לא מובנת.

ועדיין, לוי הוא לא האחראי הראשי לקריסה של בית"ר ולחוסר השקט במועדון. התשובות הקבועות שלו ("צריכים להתחזק בינואר") יכולות להטריף כל בר דעת, צפייה במסיבות עיתונאים או בראיונות איתו אחרי משחקים היא חוויה שגורמת למוח להתנוון, אבל באקלים שנוצר סביבו לוי נראה ונשמע כמו האדם הכי הגיוני במועדון. הנמכת הציפיות הקבועה אולי מעצבנת אבל נכונה. לא הוא סימן את בית"ר ירושלים כמועמדת להיאבק על התואר, לא הוא דיבר על המנון ליגת האלופות בטדי. הוא כן זיהה את הבעיות המקצועיות ואת העובדה שהסגל שיש לו יספיק, במקרה הטוב, לפלייאוף העליון. הצרה היא שלא משנה מאיזו סיבה, ויש הרבה כאלה, מחוץ ומתוך המועדון אין מי שיקשיב.

הסברה סביב מועדונים היא שהם ינפחו ציפיות כדי למכור מינויים. בית"ר ירושלים לא מגיעה מהמקום הזה. רכבת ההרים המטורללת של בית וגן מונעת משני כוחות: מועדון קפריזי ובעלים קפריזי. הכוונות של משה חוגג טובות (אני באמת מאמין שהוא בעלים ראוי), אבל אין לו מנגנון השהיה. הוא מאוהב בחשיפה התקשורתית ובייצור כותרות, מבחינתו זה חלק מהביזנס, רק שהתוצאות הרסניות. המאזן של רוני לוי אחרי חמישה משחקים זהה למאזן של גיא לוזון: ניצחון, תיקו ושלושה הפסדים. אפשר להתווכח על יכולות האימון של לוזון ולוי, אבל בדמיון בין ההישגים של שניהם יש הרבה יותר מזה.

התבוסה עושה חסד עם בית"ר. 1:0 קטן היה מייצר מצג שווא של "היינו יותר טובים, לא הגיע לנו להפסיד". היא תכריח את כל המועדון להסתכל במראה, להבין שההתפרקות הזאת לא מקרית ושביציאה מפרופורציות אין ברכה. בית"ר פשוט חייבת להבין שהיריבות שלה הן אלה שייאבקו בבטן הטבלה. דבר אחד בטוח: על המנון ליגת האלופות בטדי לא נשמע בזמן הקרוב.