אקסטרים מייקאובר: אחרי המהפך התדמיתי, מה התקרה של ברוקלין?

באו: קווין דוראנט (סיין אנד טרייד, גולדן סטייט), קיירי אירווינג (שחקן חופשי, בוסטון), דיאנדרה ג'ורדן (שחקן חופשי, ניקס), ווילסון צ'נדלר, גארט טמפל (שחקן חופשי, קליפרס), דייויד נואבה (שחקן חופשי, קליבלנד), טוריאן פרינס (טרייד, אטלנטה), הנרי אלנסון (שחקן חופשי, ניקס, חוזה דו כיווני), ניקולס קלקסטון (דראפט).

הלכו: דיאנג'לו ראסל (סיין אנד טרייד, גולדן סטייט), אלן קראב (טרייד, אטלנטה), דמארה קארול (סיין אנד טרייד, ספרס), רונדה הוליס ג'פרסון (שחקן חופשי, טורונטו), ג'ארד דאדלי (שחקן חופשי, לייקרס), אד דייויס (שחקן חופשי, יוטה), שבאז נאפייר (טרייד, גולדן סטייט).

ביחד עם הקליפרס, הנטס היו בעונה שעברה הקבוצה עם הווייב הכי טוב בליגה. קבוצה צעירה ומרעננת שניצלה את החולשה של המזרח כדי להתברג לפלייאוף ואפילו לשלוח את דיאנג'לו ראסל לאולסטאר. הם סיימו את העונה עם מאזן 40:42, הפעם הראשונה שהם עוברים את ה-50% הצלחה מאז 2014, וגם ההדחה היחסית זריזה בפלייאוף מול פילדלפיה בסיבוב הראשון לא הצליחה למסמס את המסר המרכזי שיצא מהעונה של הנטס - הם התאוששו לחלוטין מהטרייד הנורא ההוא עם בוסטון ב-2013.

ההתאוששות הזו כללה גם התאוששות מקצועית וגם, לא פחות חשוב, התאוששות תדמיתית. אחרי שנים ארוכות שבהן הנטס נתפסו כאחות החורגת והמשעממת של הניקס, בקיץ הזה הם לקחו את כל הקופה והחתימו את קווין דוראנט וקיירי אירווינג, שניים מהשחקנים החופשיים הכי גדולים של הקיץ, שהיו משויכים במשך תקופה ארוכה לניקס. להצליח לתפור מהלך שכזה מבלי לוותר יותר מדי על העתיד (דיאנג'לו ראסל ו-2 בחירות דראפט לא גבוהות במיוחד) זו הצלחה מסחררת.

חוץ מדוראנט וקיירי, הם נאלצו לבלוע גם את דיאנדרה ג'ורדן, שיקח כנראה דקות שלא בצדק מג'ארט אלן והביאו רול-פליירס ראויים כמו גארט טמפל וטוריאן פרינס. השאלה הגדולה היא איך הסגל הזה יתחבר יחדיו מסביב לקיירי, ומה יקרה כשדוראנט יחזור אל הפרקט.

ציון לקיץ: 8.5. דוראנט וקיירי זה ניצחון ענק, עד שנזכרים שאחד מהם נפצע פציעה שאף שחקן לא חזר ממנה אותו דבר והשני הוא ווירדו אמיתי ששרף גשרים בשני המקומות האחרונים בהם שיחק. זהו ניצחון שיווקי לנטס הרבה יותר מאשר ניצחון מקצועי. עם זאת, יש להם את התשתית כדי להפוך את זה גם לניצחון מקצועי בעתיד, אבל זה לא יהיה פשוט.

חמישייה: קיירי ארווינג, ג'ו האריס, כריס לוורט, רודיונס קורוקס, דיאנדרה ג'ורדן.

ספסל: ספנסר דינווידי, טוריאן פרינס, ג'ארט אלן, גארט טמפל, דז'נן מוסה, ת'יאו פינסון, קווין דוראנט (פצוע), ווילסון צ'נדלר (מורחק ל-25 משחקים בגלל שימוש בסמי מרץ), דייויד נואבה, הנרי אלנסון, ניקולס קלקסטון.

מאמן: קני אטקינסון (עונה רביעית כמאמן ראשי, מאזן 156:90)

הכוכב: קיירי. לפחות עד שדוראנט יחזור ברור לכולם שקיירי הוא הגו-טו-גאי של הנטס. יש לסיטואציה הזו יתרונות. קיירי הוא גאון כדורסל וכאשר הוא עם הכדור ביד זה מרגיש כמו ניימאר עם כדורגל או ביל בר עם מיקרופון. לא משנה כמה הוא פרובלמטי מחוץ למגרש, על המגרש הוא פשוט עילוי. הוא פשוט טוב יותר מכמעט כל אחד אחר בעולם במה שהוא עושה. לצורך העניין, יש רק שני שחקנים בעולם שקלעו בעונה שעברה לפחות 20 נק' עם יותר מ-40% מהשדה ומסרו לפחות 5 אסיסטים - סטף קרי וקיירי.

מצד שני, יש לכך גם חסרונות. כדורסל הוא ספורט קבוצתי, והכימיה של קיירי עם שאר חברי הקבוצה היא קריטית להצלחה של הנטס. בבוסטון זה היה מה שפירק את הקבוצה שסומנה כקונטנדרית הבכירה במזרח, והנטס יקוו שאצלם הדברים יראו אחרת.

יכול להיות שזה באמת יהיה אחרת כי קיירי בחר בנטס ובפעם הראשונה בקריירה שלו הוא משחק בקבוצה שהוא עצמו בחר ולא כזו שבחרה בו בדראפט או שהוא הועבר אליה בטרייד, אבל ההיסטוריה צריכה להדאיג את שון מרקס וקני אטקינסון. ועוד לא התחלנו לדבר על מלחמות האגו שעוד יגיעו כשדוראנט יחזור מהפציעה.

האקס פקטור: כריס לוורט. עידן הביג-3 מת ונכון להיום אין כמעט אף קבוצה בליגה עם יותר משני סופרסטארים בסגל. זה שם הרבה מאוד אחריות על שחקנים כמו קייל קוזמה או רודני הוד לעשות קפיצת מדרגה סטייל פסקל סיאקם שתקפיץ את הקבוצה שלהם מקומת הקרקע אל הפנטהאוז.

לוורט הוא השחקן הזה בברוקלין. בעונה שעברה הוא התחיל לפרוץ עד שנפצע באמצע נובמבר. הוא חזר בפברואר אבל לא בדיוק מצא את המקום שלו אחרי שראסל וספנסר דינדווידי השתלטו על הקבוצה. אם הוא יצליח לחזור ליכולת של לפני הפציעה יכול להיות שהוא יהיה הצלע השלישית של הנטס, לצד KD וקיירי. אם לא, אז משהו בתקרה של הנטס ייפגע.

תחזית נועזת: הנטס יסיימו לפחות במקום השלישי במזרח. התלבטתי אם ללכת על תואר השחקן השישי לספנסר דינווידי אבל זה לא מרגיש לי נועז מספיק בהתחשב בכך שכבר בעונה שעברה הוא סיים במקום הרביעי במירוץ. עם זאת, בשביל לסיים במקום השלישי הנטס יצטרכו שרק שתיים מבין מילווקי, פילדלפיה, טורונטו, בוסטון ואינדיאנה (ואל תישנו על מיאמי) יסיימו לפניהם.

בסגל מלא זו לא אמורה להיות משימה קשה מדי, אבל בהיעדרו של דוראנט ועם כוכב חדש ואניגמטי בדמות קיירי זה יכול להיות מאתגר מאוד. עם זאת, קני אטקינסון לא נתן לנו שום סיבה לפקפק בו כמאמן עונה רגילה מאז שהוא התמנה לתפקיד וגם ללא דוראנט יש לו מספיק כוח אש בשביל להתקדם לאזור ה-50 ניצחונות בעונה, ששווה בדרך כלל מקום שלישי במזרח.

גזר הדין: כפי שכבר הבנתם, אני די אופטימי לגבי הנטס. אמנם קיירי הוא הפכפך ודוראנט לא יהיה אף פעם אותו דוראנט שאנחנו מכירים, אבל יש להם את המרכיבים הדרושים להצלחה ב-NBA. יש להם כישרון, יש להם ניסיון בפלייאוף ויש להם הנהלה חכמה. הם יפלרטטו עם 50 ניצחונות ויהיה להם יתרון ביתיות בפלייאוף ואז הכל תלוי באם ואיך דוראנט יחזור מהפציעה. התסריט הריאלי לעונה הזו הוא הדחה מכובדת בחצי הגמר מול מילווקי או פילדלפיה. בעונה הבאה כבר יכול להיות שנדבר אחרת לגמרי.