מייקל אואן יורה: בקהאם אכזב, שירר לא נאמן, קאפלו חרא

בווידאו: אלכסיס סאנצ'ס מוצג באינטר

יותר מ-21 שנים חלפו מאז אותו משחק מופלא בין אנגליה לארגנטינה במסגרת שמינית גמר המונדיאל שנערך בצרפת ב-1998. אותו משחק הסתיים בתיקו 2:2 והוכרע רק לאחר דו-קרב פנדלים מורט עצבים, אשר בסיומו עצר השוער הארגנטינאי קרלוס רואה את הבעיטה של דיוויד באטי, ובכך סתם את הגולל על חלומות העלייה של הנבחרת האנגלית לרבע הגמר.

שני רגעים זכורים במיוחד מאותו משחק, שגם כך היה רצוף אירועים ורגעים שנכנסו לפנתיאון. האחד, הוא שערו המדהים של מייקל אואן בן ה-18, שפשוט פרפר את הגנת האלביסלסטה כדי להעלות את האנגלים ליתרון זמני של 1:2 כבר אחרי 16 דקות. רגע נוסף, שעבור האנגלים הוא יותר טרגי מאשר גדול - הוא הרגע בו "בעט" דיוויד בקהאם השכוב על הרצפה ברגלו של דייגו סימאונה (שהודה שנים לאחר מכן שתגובתו היתה התחזות אחת גדולה) והורחק בכרטיס אדום.

לאחרונה פרסם אואן ספר אוטוביוגרפי ("Reboot - My Life, My Time") בו הוא שופך אור על לא מעט אירועים מרכזיים בהם היה נוכח במהלך קריירת המשחק שלו. בין השאר התייחס חלוץ העבר לאותה הרחקה, שכבר יותר משני עשורים מתקשים באי הבריטי להשתחרר ממנה. "דיוויד בקהאם אכזב כל אחד ואחד משחקני הנבחרת", נכתב.

"לדעתי בכלל לא אמור היה להיות כרטיס אדום, מאחר ודיוויד רק נגע בסימאונה", הקדים אואן. "אבל דווקא בגלל שמדובר רק בנגיעה, זה הופך את כל המהלך להרבה יותר ילדותי". שחקן העבר גם שלל גישה יותר סלחנית כלפי בקהאם. "אני מבין שחלק טוענים שמדובר בסך הכל בטעות, אבל כשרוצים לזכות בגביע העולם, אין מקום לטעויות. כשאני יושב לכתוב את שורות אלה אני מבין עוד יותר עד כמה בר מזל צריך להיות בשביל לשחק במונדיאל. לדעתי דיוויד אכזב את כולנו".

אואן, שהפך מאז אותו מונדיאל ליהלום של הכדורגל האנגלי וזכה לאהבה ויחס חם מהקהל באנפילד, האצטדיון בו גדל, לא חסך בדברים גם מניוקאסל, המועדון אליו שב בשנת 2005 מהאפיזודה בריאל מדריד. בין השאר טען השחקן שכלל לא רצה לחזור ל"מגפייז" וביקר את אוהדי הקבוצה שלטענתו חיים באשליות שיש להם מועדון גדול. מכאן החל עימות רשת מפואר בין אואן לאחד מגדולי השחקנים של ניוקאסל ומגדולי החלוצים בכדורגל האנגלי - אלן שירר.

השניים, שהיו חברים טובים בזמן ששיחקו בניוקאסל, הפכו את הטוויטר לזירת התגוששות. שירר לעג לטענותיו של אואן שהכריז כי הוא אינו חייב להצדיק את עצמו בפני "אוהדי ניוקאסל המזו***ים", והפנה את תשומת ליבם של הגולשים לשכר הגבוה שקיבל אואן בזמנו (120 אלף ליש"ט). אואן מצדו, טען ששירר לא היה כזה נאמן לניוקאסל כפי שהוא מצטייר, וטען כי האחרון רצה לעזוב את הקבוצה ברגע שסופסל.

חילופי הציוצים המשיכו, כששירר הציג את אואן כרודף כסף וטען שלא מגיעה לו כל הערכה מאנשי ואוהדי ניוקאסל. אואן מצידו טען ששירר מפיץ שקרים ולעג למאזן שלו כמאמן ("חמישה הפסדים, שתי תוצאות תיקו וניצחון אחד זו לא בדיוק סטיסטיקה אלוהית") ורמז ששירר רצה לעזוב את ניוקאסל לליברפול כאשר בובי רובסון השאיר אותו על הספסל.

כמו כן, בספר אואן תוקף את פאביו קאפלו, שאימן את אנגליה בין 2008 ל-2012 ולא ספר את החלוץ (ששיחק תחתו רק פעם אחת). הרגשתי כאילו הוא הגיע כמאמן חדש, ופאביו הרגיש שהוא חייב לשנות משהו, והמשהו הזה הפך להיות מייקל אואן", כתב, "מבחינתי זה הרגיש כמו הצהרה. זה לא יפתיע אתכם לגלות שכשאני מביט לאחור לתקופה שלו, אני עושה את זה במרירות. לא רק שהוא קטע לי קריירה בינלאומית בלי שום הסבר - הוא גם הפך להיות אחד המאמנים הכי פחות מצליחים אי פעם בנבחרת אנגליה. הוא היה פשוט חרא. מבחינתי פאביו קאפלו גרם נזק קטסטרופלי גם לקריירה שלי וגם לכדורגל האנגלי, וקיבל על זה המון כסף".