בווידאו: התגובות אחרי ה-0:0 בדרבי החיפאי
"שלום לכולם - אני אורן ואני מאופס".
"היי, אורן".
"אני מאופס כבר שלושה משחקים ברציפות, והאמת, זו פעם ראשונה שלי במפגש כזה".
"פשוט תספר את הסיפור שלך", אמר המנחה. "כולנו כאן מאופסים, בצורה זו או אחרת".
אז סיפרתי. על הנסיעה לירושלים, לסיפתח הגדול של העונה. האמת, הכול קרה כל כך מהר, רק שלושה ימים לפני כן חזרתי מהולנד ורגע לפני הטיסה עוד הספקתי לראות בטלוויזיה את אייאקס בניקוסיה. בתכל'ס, נגמר גם שם 0:0, אולי זה היה סימן. עלינו לירושלים והתנועה היתה בסדר, סוף סוף לא היו פקקים. כלומר, חוץ מקאריו ושטקוס. נגמר 0:0.
למחרת, ברגע האחרון, הייתי חייב לראות את בלומפילד החדש. יום לפני כן נערך שם משחק בין איגוד השופטים לאיזי שרצקי, אבל היינו בטדי. הדרך לבלומפילד היתה כל מה שאפשר לבקש ממשחק כדורגל - קרוב, נוח, הקורקינט מעצים את הבריזה. היתה חוויה פשוט אדירה. כלומר, עד שהתחיל המשחק בין הפועל לנתניה. נגמר 0:0, בדקה ה-87 כבר הזמנתי את הקורקינט חזרה.
אחרי פעמיים אפס-אפס אתה כבר מתחיל לחשוב שבחיים לא תראה יותר גול, אמרתי להם. היו שתי אופציות - הדרבי החיפאי או מכבי תל אביב חונכת את בלומפילד נגד בני יהודה. אופציה 1 נפסלה על אילוצים ובדוגרי, אופציה 2 בטוח תהיה אש. הגעגועים לאיצטדיון הביתי, המשחק האחרון של מכבי שם היה 0:6 נגד מכבי חיפה. עבור המכביסטים, אתמול (ראשון) היה מן צ'אנס להשלמת חגיגות אליפות בדיליי, כמו חייל שסיים שלוש שנות צבא וסוף סוף יכול להתפרק. איזו אווירה, איזה סאונד, אפילו אוסקר גרסיה היה ביציע וכולם זוכרים איך לוגסי תקע את הטיל, 2:3 בדקה 98. מזל שלא הלכתי לדרבי החיפאי, כי נגמר 0:0. הלכתי למכבי נגד בני יהודה.
נגמר 0:0.
מישהי צרחה "אני לא יכולה יותר" ועזבה את החדר. "נפגעת חרדה של מאורעות ספטמבר-אוקטובר 2018", לחש לי המנחה. כשהפועל עשתה 0:0 ארבעה משחקים ברציפות, זכרתי. כמה חבר'ה הזילו דמעה, הרחמים צעקו להם מתוך העיניים. עזבו אותי, אמרתי, ושאלתי - אתם קולטים שארבעת המשחקים הכי מושכי קהל עד כה העונה הסתיימו ב-0:0? ביחד, המשכתי, 87,181 אנשים עזבו הכול, פינו זמן, יצאו מוקדם מהעבודה, לא עזרו עם הילדים וברחו, הילדים באו איתם והלכו לישון מאוחר מדי, הוציאו מלא כסף, כרטיסים, נסיעה, אוטובוס, חניה, משהו לשתות, פיצה, גרג בקניון מלחה, פופקורן, יש ילדים שמבקשים חולצה.
ולא ראו כלום.
טוב, נו, כמה צ'אנסים של ליוואי גרסיה, כרטיס אדום של גיא מלמד, שתי הצלות יפות של בוריץ' ודרמת VAR של ריינשרייבר. ואפס גולים. בשש שעות של כדורגל. עזבו את הרמה, הכול מובן, גולים אפשר? אפשר שאם כולנו מפנים זמן, כסף ומחשבות - נקבל את התמורה לשמה נתכנסנו? בטח בארבעת משחקים מושכי קהל, בהם שמונה הגדולות של הליגה שותפות.
אני מנסה לצאת מזה ולא מצליח, שיתפתי אותם, נראה לי שלעולם לא אראה גול, לא אשמע קהל צועק כשהכדור פוגש ברשת. ועוד יש פגרת נבחרת. אולי כבר נשלים עם מר גורלנו ונלך על ההפך - אולי שווה בכלל להגדיל את הרצף, לנסות להתחקות אחר ה-0:0 הבא, לנסות לבחון את הגבולות האנושיים, כמו שקריימר רצה לנסוע עד שנגמר הדלק, עד שהמחוג נשבר, רק שאנחנו ננסה לשבור את שיא גינס של 0:0 רצופים מצד צופים. אחרי הפגרה יש הפועל-נס ציונה, חומר טוב.
לפני שמצבי יחמיר באמת, ולפי המלים שנכתבו עד כה אפשר לתהות האם אולי באמת כבר איחרנו את הרכבת - להלן דרך לתקן. אם תרצו, תחליף לסעיף הכי הגיוני - 0:0 בלי נקודות - למקרה שהצעד קיצוני מדי. ובכלל, לא מרגיש לכם ששני ישראלים תמיד מעדיפים להפסיד ביחד מאשר האפשרות להפסיד לבד? אז הנה, דרדור האמצעים לקביעת המנצח במשחק כדורגל. אם באגרוף הולכים על ניקוד והחלטות שופט, אם בג'ודו אפשר לקחת מדליה בזכות עונש, אז יאללה, גם בענף הזה, כי אם זה ימשיך ככה, כולנו נלבש חלוקים.
עוד בוואלה!
* גולים. כן, מי שכבשה יותר, ניצחה וזכתה בשלוש נקודות. תיקו עם שערים יזכה כל קבוצה בנקודה (בדוגרי, אני נגד תיקו באופן גורף, אבל כדי לא לעורר יותר מדי אנטגוניזם, נעדן). תיקו בלי שערים יפעיל את אחת האופציות הבאות, לפי בחירתכם. ככה זה, אנחנו רוצים מנצחת ומפסידה.
1. איומים. אם אף קבוצה לא כבשה, תנצח הקבוצה שאיימה יותר למסגרת. איומים זה טוב, אבל אין הכוונה לעודד מטח שווא ממרחק אלא התקפות של ממש, לאלץ את השוער. למשל, במחזור הראשון בטדי, לפי חוק זה, בית"ר היתה מנצחת (2:6) את הפועל באר שבע.
2. משכורות שחקנים. מחברים את כל משכורות השחקנים שסיימו את המשחק (שחקן מורחק - משכורתו נספרת) והקבוצה הענייה יותר מנצחת. כן, מה לעשות, הפועל חיפה, מכבי נתניה ובני יהודה ניצחו. בית"ר ובאר שבע גם ככה מעורבבות מדי ולכן נשארות מאופסות. ממשיכים לשלב הבא.
3. כרטיסים. צהוב נספר כנקודה, אדום כשלוש. בסיום המשחק, מי שכיסחה פחות או התלוננה פחות, ניצחה. אתמול למשל, מכבי היתה מפסידה על כך, מובסת, תודות ל-4 נקודות של דור פרץ. אתם עלולים להציע, 'אולי אם קבוצה שמסיימת משחק ב-11 נגד 10 תיענש על כך', אבל הדבר יעודד הרחקות מכוונות לקראת סיום.
4. חילופים רעים. אם למשל אתה מוציא במחצית את שחקן העונה שלך, השחקן הבערך יחיד שיכול לבטל שחקני יריב בשניות - ובמיוחד במשחק בו הקבוצה שלך בחיסרון מספרי - זהו חילוף רע. בסיום 90 הדקות משקללים את ציוני החילופים של המאמנים. נקודות זכות יינתנו על חילופים התקפיים, נקודות שליליות על חילופים הגנתיים - כשבמקרה שחילוף התקפי לא בוצע עד הדקה ה-65, המשחק יופסק והניצחון יוענק ליריבה.
* שובר שוויון: הרכבים. באם יש שוויון בגזרת החילופים, נקודות יינתנו על בסיס אגרסיביות בהרכב. ככל שההרכב התקפי יותר, כך קבוצתך תקבל יותר נקודות (הדבר יחושב על ידי שמאי הרכבים נטול פניות). בונוס: באם מאמן הקבוצה החליט להשאיר מלך שערים מכהן על הספסל ובמקומו להעלות שחקן זר שכבר ברור לכולם במערכת שזה לא זה - הקבוצה השנייה מקבלת 10 נקודות.
5. ראיון סיום. אם בטעות מאמן הקבוצה נראה מעודד מדי אחרי אירוע בו כולנו סבלנו, קבוצתו מפסידה אוטומטית. משפטי מפתח לזיהוי מאמן מעודד מדי: "ביטלנו אותם", "לא זוכר אותם עוברים את החצי", "הפתיע לראות אותם מסתגרים", "גאה בשחקנים שלי", "הגענו להרבה מצבים", "בסוף זה ייכנס", "ראיתי הרבה דברים טובים". אתה לא תשמע סטנדאפיסט מרוצה אם הרגע סיים מופע של שעה במהלכו לא שמע איש אחד צוחק, נכון? אז די. אגב, המשפט "משחק רע לצופים אבל טוב למאמנים" יזכה את אומרו בחצי שנת הרחקה מהמסכים.
6. היסטוריה. במקרה זה הולכים אל הסטטיסטיקה, ובודקים איזו קבוצה רשמה פחות 0:0 בשנה הקלנדרית האחרונה. לצערה של הפועל תל אביב, היא ביתרון עצום מול כל יריבה.
7. פנדלים. תמיד כיף.
*** קטגוריות שנפסלו עקב מופרעות יתר: ספירת קרנות, UFC קפטנים, תחרות אכילת נקניקיות מאמני שוערים, מדד החזקה בכדור (לא אומר כלום ב-2019), הצבעת קהל בסמס (הולך לנו מספיק כסף על התחביב הזה), פנדלים-אוהדים, הטלת מטבע.
רק תחשבו על זה: לא משנה מה קרה, אתם ראיתם משהו עד שהגעתם הביתה. 0:0 לא אופציה - אם גולים לא ראינו, לפחות נקבל מתח, השלכה, מנצחת ומפסידה. הנה המסקנות, כבוד השרה, חסכתי לך ולעסקונה עוד ועדה.
נכון, ליגת הבורסה לניירות ערך היא חלק מארגון וקשוח עד בלתי אפשרי לשנות חד-צדדית את חוקת הכדורגל. אבל תראו כמה זה משתלם - במקרה הטוב, נגרום לשינוי חוקת הכדורגל בכל העולם ולעליית קרנה של ישראל. במקרה הרע, אם אופ"א לא יסכימו, נתנער מהם. מה יש להפסיד, ראיתם את הישראליות במפעלים האירופים בשנים האחרונות? יסלקו אותנו לאסיה? ראיתם מה קורה בג'ודו, זה רק ישפר את סיכויינו. בקיצור, ווין-ווין. עדיף מאפס-אפס.
תודה שהקשבתם. כן, גם את, שראית כבר עשרה שערים בשני משחקים של רעננה. זה לא מובן מאליו.
orenjos@walla.co.il