קצת לפני חצות בלילה ירד משה פונטי מרכב ההסעות שלו ועלה לקומה ה-31 במלון בו הוא מתאכסן בטוקיו. "היה יום קשה מאוד", סיפר רגע לפני שהתרסק למיטה. "אני עייף מאוד. זה היה יום מלא בדרמות ובאמוציות. יום של קרבות אדירים של שגיא ושל ריכוז של כל הצוות והמשלחת, וזה היה היום הרביעי בתחרות אחרי שלושה ימים שעברנו. ויש לנו עוד שלושה ימים כאלה. אגיד לך את האמת, אפילו לא הכנסתי פירור לפה כל היום הזה".
בטח הייתם בלחץ גם כי בשלושת הימים הראשונים החבר'ה לא הצליחו.
"לא, אין קשר. באמת שאין קשר. אני חושב שגם בימים הקודמים היו הופעות מכובדות וכמו שהפסדנו יכולנו לנצח קרבות. יש לנו נבחרת מאוד חזקה ואני בטוח שעוד יראו את זה בעתיד".
היית מוכן לחתום לפני האליפות על מדליה אחת מארד?
"אני מוכן לחתום עכשיו על מדליה נוספת מזהב".
לא הבנת את השאלה.
"הבנתי מצוין. אתה לא הבנת את התשובה".
זאת אומרת שאתה לא מסתפק בזהב של מוקי.
"בדיוק. יש לנו עוד שלושה ימי קרבות כאן ואני מצפה גם בגברים וגם בנשים להביא עוד מדליה ואולי שתיים. אני מאוד מאמין בספורטאים שלנו, במאמנים שלהם ובצוות שהולך איתנו. אני לא מסתפק במדליה הזו של שגיא כי כך צריך לנהל את הדברים ולזה צריך לשאוף".
עוד בוואלה!
לא אמרת משהו ליו"ר איגוד הג'ודו העולמי מריוס ויזר נגד המצרי שלא לחץ יד לשגיא?
"שמע, לא חייבים ללחוץ יד ולכן אני לא יכול להגיד כלום. אבל אני ממש כעסתי. זו בושה גדולה בשבילו שהוא לא לחץ יד אחרי הקרב. מצרים בניגוד לאיראן לא אומרת לספורטאים שלה לא להתחרות מולנו. אין איסור מהשלטון, אז מה אתה לא לוחץ יד ליריב שלך אחרי הקרב? על זה בנוי כל הספורט הזה".
לא פגשת את יו"ר המשלחת שלהם או את יו"ר האיגוד המקביל אליך ממצרים?
"מי ראה אותם בכלל? אני הייתי מרוכז בעניינים שלי. לא חיפשתי אותם. אני הייתי מוכן לדבר עם האיראנים הרבה יותר כי הם מקבלים הנחיות מלמעלה ולא יכולים לעשות דבר כנגד זה. אבל המצרי יכול ללחוץ יד. לא היה קורה לו כלום".