שגיא מוקי בראיון מיוחד: "הלכתי מחוץ לאולם והדמעות זלגו מהעיניים"

בווידאו: שגיא מוקי לאחר הזכייה במדליית הזהב בטוקיו

"אני אגלה לך סוד", יורה אלוף העולם הטרי שגיא מוקי. השעה כבר ארבע לפנות בוקר ובגלל האדרנלין והקפאין הוא לא מצליח להירדם בחדרו במלון בטוקיו. "היו כשעתיים להעביר לפני הקרב מול המצרי בחצי הגמר. אז נחתי קצת באחד החדרים באולם ואחרי זה יצאתי לסיבוב בחוץ. הלכתי לבד עם עצמי ליד האולם והתחלתי לשחזר את כל מה שעבר עלי בשלוש השנים האחרונות. את הפציעה הקשה ההיא בגב לפני ריו שאיימה בכלל לגמור לי את הקריירה. את כל האימונים והטיפולים שעשיתי כדי לחזור לעצמי ולעלות למשקל של 81 קילוגרם. חשבתי על אליפות אירופה בישראל שריגשתי מדינה שלמה ועל אליפות אירופה האחרונה שלא השתתפתי בה כדי להתכונן לאליפות העולם הזו. חשבתי על המשפחה, על אורן סמדג'ה, על עצמי ואז ירדו לי דמעות. הלכתי מחוץ לאולם והדמעות זלגו לפני הקרב מול המצרי גם כי ידעתי מה אני יכול להשיג ביום הזה בטוקיו. כל החיים חלמתי להיות אלוף עולם. להגיד: 'אני אלוף העולם'. זה משהו שחשבתי עליו מגיל מאוד צעיר והנה זה קרה. היום הזה הגיע".

מעכל?

"אני מתחיל לעכל, כן. שמע, אני רגיל לראות מה הצלחה עושה. זה קרה לי אחרי אליפות אירופה בישראל. אבל זו כבר אליפות העולם. זה שני יפנים ושני קוריאנים ושני גאורגים ושני רוסים. אני התחריתי מול 90 ספורטאים. זו התחרות הכי קשה שיש ואני זכיתי בה".

שמע, להיות אלוף עולם בג'ודו יותר קשה מלהיות אלוף אולימפי.

"מהרבה היבטים אתה צודק. במישור המקצועי נטו של התחרות, כשכל מדינה יכולה לשלוח שני נציגים ויש מתחרים כל כך טובים, אז אליפות עולם היא יותר קשה מאולימפיאדה. אבל אולימפיאדה נערכת פעם בארבע שנים וזה האלמנט המיוחד שלה. אולימפיאדה זה אתגר מנטלי יותר כבד כיוון שהיא נערכת אחת לארבע שנים ויש עליך לחץ אחר, אבל במישור המקצועי באולימפיאדה יש רק נציג אחד מכל מדינה ולכן באליפות העולם האתגר המקצועי הוא כל כך גדול".

לא יכול להיות שלאורך כל היום הזה לא חשבת על סיטואציה בה תצטרך לעלות לגמר מול האיראני סעיד מולאי אלוף העולם.

"הצלחתי לנתק את עצמי מהמחשבות האלה. אם הייתי שוקע לזה או אם הייתי אפילו מגניב מחשבה לעבר הגמר הצפוי מול האיראני, לא הייתי עובר אפילו סיבוב אחד. הייתי נטו מרוכז בכל קרב ולא חשבתי מעבר לזה על שום דבר אחר".

לפני הקרב מול המצרי בחצי הגמר היה הרבה זמן להעביר אחרי הסיבוב שעשית מחוץ לאולם והמחשבות האישיות.

"חזרתי לאולם ושקעתי לתוך האוזניות שלי. שמתי מוסיקה שמכניסה אותי לדרייב ולמוטיבציה. מוסיקה לועזית עם הרבה מוטיביים של קרבות ואקשן, וכך הכנתי את עצמי לקרב מולו".

האיראני הפסיד בכוונה במקביל?

"אני לא משוכנע בכך. אני דווקא חושב שהוא ניסה לנצח את הבלגי. הוא רותק על ידו בסוף. אני ראיתי את הקרב ולא ראיתי מישהו שבא להפסיד בכוונה. אחרי זה אם הוא הפסיד בכוונה כדי לא לזכות בארד ולא לעמוד על הפודיום, את זה אני כבר לא יודע כי הייתי מרוכז בגמר שציפה לי".

עצובה כל הסיטואציה הזו.

"שמע, אני כבר מחכה ליום שבו יוציאו את הפוליטיקה מהספורט. שינתקו אותה לגמרי מהספורט בכלל ומהג'ודו בפרט. אני מבין ללבו כי גם אני לא הייתי רוצה להגיע למצב שבו לא אוכל להתחרות בגלל שיקולים פוליטיים".

הבלגי שהפסיד בגמר ריגש אותך. ראו שהוא לוחש לך משהו באוזן מיד בסיום הקרב. הוא כנראה ידע אילו תעצומות נפש אתה צריך ביום כזה של מעורבות פוליטית. הרי הלחץ היה גם עליך.

"אתה צודק. הוא אמר לי משהו כמו: 'אתה ראוי למדליה הזו'. זה היה מאוד מכובד ויפה וזה באמת ריגש אותי. אני אחד שנותן לרגש לקחת אותו למקומות חיוביים. מצד אחד תראה אותי רציני לגמרי לפני הקרבות, אבל ראית שמיד אחרי הזכייה כל הרגשות פרצו החוצה. עברתי הרבה בשנים האחרונות ובאמת שהייתי יכול בכלל להיות מחוץ לספורט הזה אחרי פריצת הדיסק. ביום של תחרות אני קם חצי שעה לפני הזמן שאומרים לי לקום כדי לחמם את הגב, לעשות תרגילים כדי לתחזק את הגב. פריצת דיסק היא לא דבר שנעלם ואתה כל הזמן צריך להיות עם אצבע על הדופק".

הפלוס בלהיות אלוף עולם בשנה כזו הוא שאין לך אפשרות להוריד רגל מהגז. אתה כבר עם הפנים לאולימפיאדה בעוד 11 חודשים.

"בדיוק. אני אקח כמה ימי מנוחה אחרי התחרות הזו ואחזור לאימונים קשים כדי לחזור לכאן ביולי 2020 ולנסות לשחזר את ההישג הזה. זה יהיה יותר קשה עכשיו כשאני אלוף העולם וכל הזרקורים עלי, אבל אני מוכן לאתגר הזה".

בנתניה אומרים שפיצית אותם על זה שהם לא זכו בגביע המדינה לפני שלושה חודשים.

"אני מת על מכבי נתניה ומת שהם יזכו בתואר. קיבלתי כבר הרבה הודעות משחקנים שם ויותר מאוחר אחזור בוואטסאפ לכולם. גם לדודי תירם שאני שמח שהוא בסוף הסתדר עם מה שקרה ברומניה וחזר לארץ לחתום באשדוד".