גרג פופוביץ' הוא להטוטן של מילים, וואן ליינר שמחכה לקרות, והפעם הוא גייס את מיטב כישוריו כדי להודיע על הקאמבק של טים דאנקן בצורה הכי טים דאנקנית שיש: שתי שורות קצרות, אף מילה על האליפויות והשיאים האישיים, עם ציטוט מעצים של האב הרוחני. מינימום מלל, מקסימום באזז.
"סן אנטוניו מודיעה על הצטרפותו של טים דאנקן כעוזר מאמן. דאנקן, בוגר ווייק פורסט, שיחק 19 שנים בספרס לפני שפרש בקיץ 2016", בישרה ההודעה העבשה והמצטנעת לעיתונות שכאילו שוגרה מהמקלדת של דאנקן בכבודו ובעצמו, בצירוף משפט מחץ של פופוביץ'.
"טבעי שאחרי 19 שנים ששימשתי כעוזר שלו, עכשיו הוא יחזיר לי טובה".
ההצהרה היתה מינימליסטית כמעט כמו רפרטואר הקללות של המושא שלה, אבל מסתתרת מאחוריה משמעות רבה. בעיקר צפות שאלות הרות גורל: האם דאנקן מתכנן להפוך למאמן הראשי של סן אנטוניו ביום מן הימים? מדוע שחקן מעוטר ועתיר זכויות שכמותו בוחר באחת המשרות הכי תובעניות ב-NBA - דבר שאף כוכב בקליבר שלו לא עשה בעבר? כיצד הסלידה שלו מחליפות תתיישב עם קוד הלבוש על הקווים? ובכלל, מאיפה זה בא, לעזאזל?
הרבה שאלות, ולכולן, כך נראה, תשובה אחת: גרג פופוביץ'.
עוד בנושא:
הדיון החם בארצות הברית: האם ב-NBA ממעיטים בערכו של לברון ג'יימס?
ראסל ווסטברוק הוצג ביוסטון: "לי ולהארדן יש מטרה אחת ויחידה - אליפות"
אחרי 9 שנים: אשתו של שחקן ה-NBA לורנזן רייט הודתה במעורבות ברצח שלו
המהלך של דאנקן תפס את ה-NBA מופתעת בראש ובראשונה בגלל העבר: מעטים השחקנים בסדר הגודל שלו שהפכו מאמנים, ומעטים עוד יותר אלה שלא סידרו לעצמם קיצור דרך. לארי בירד, מג'יק ג'ונסון, ביל ראסל ואייזאה תומאס הם הדוגמאות הבולטות לכוכבי עבר שהפכו מאמנים ראשיים דרך המסלול המקוצר, מבלי ללמוד את רזי המקצוע בדרך הקשה, ובמרבית המקרים זה הסתיים במפח נפש; בצד השני של הסקאלה אפשר למצוא את ג'ייסון קיד שהפך לעוזר רק אחרי שכשל כמאמן ראשי ואת פטריק יואינג, שהמתין לקידום ב-NBA מאז מונה לעוזר מאמן וושינגטון ב-2002, עד שמאס בהמתנה ועבר לאמן את ג'ורג'טאון 15 שנה לאחר מכן; המסקנה המתבקשת עבור כל כוכב עבר ב-NBA היא שיש להתרחק מהלוח המחיק כמו מאש - אבל לא אצל דאנקן.
המהלך שלו מפתיע גם בגלל הנסיבות: הלא דאנקן הוא בדיוק מסוג הכוכבים שלא אמורים להתפתות לחזור ל-NBA לסיבוב שני - עוד בעודו שחקן סלד מאור הזרקורים ומהחשיפה התקשורתית שטומנת בחובה קריירה בליגה, ובשנים האחרונות בסן אנטוניו הזכיר שוב ושוב את התחביבים הרבים שהיה שמח לפתח ביום שאחרי.
"הוא חכם מדי מכדי להפוך למאמן", הצהיר פופוביץ' אחרי הפרישה, וגם דאנקן עצמו אמר במהלך השנים ש"פופ ניסה להלהיב אותי על הרעיון הזה, אבל לא ממש הצליח".
גם השבוע, אחרי שהמינוי כבר הוכרז, תמהו אפילו במעגל הקרוב אליו. "זה תפס אותנו לא מוכנים כי טימי תמיד אמר - 'בחיים לא אוכל לאמן את החבר'ה שמשחקים היום ב-NBA'. ובנוסף, הוא ממש אהב את החיים שלו אחרי הפרישה", אמר השבוע חבר קרוב של דאנקן ל"סן אנטוניו אקספרס ניוז" .
היה בארצות הברית מי שהעלה השבוע את הסברה שדאנקן - אולי הסופרסטאר הכי קבוצתי אי פעם ב-NBA - בסך הכל פעל ממניעים אלטרואיסטים. על פי מארק סטיין מ"ניו יורק טיימס" המשרה הוצעה מלכתחילה למאנו ג'ינובילי, ורק אחרי שהאחרון סירב והמשבצת נותרה ריקה, דאנקן התנדב באינסטינקט של רגע. בהתחשב בדרישות התפקיד שדאנקן לקח על עצמו, בעבודה הסיזיפית שהג'וב טומן בחובו ובנסיעות המפרכות ברחבי ארצות הברית - הרשו לנו לפקפק בתיאוריה שדאנקן קפץ על הרימון הזה ללא כוונה תחילה.
כבר הוכח בעבר שחכמת משחק, מנהיגות ומוניטין מוכח - שלושה דברים שיש לדאנקן בשפע - לא בהכרח מספיקים כדי ליצור מאמן NBA טוב. אבל יש מספיק סיבות להאמין שלדאנקן יש את הערך המוסף החמקמק והבלתי מוגדר שהופך מוחות כדורסל מבריקים על המגרש למורים מצטיינים על הקווים. כדי להיווכח בכך די לשמוע את יקוב פולטל מסביר כמה למד ממנו בשנה האחרונה, במהלכה נשא באופן לא רשמי בתפקיד מאמן הגבוהים של הספרס. מספיק להיחשף לסיפורים של יריביו בעבר על השיעורים המאולתרים שהעניק להם בזמן משחק, עם טיפים מקצועיים שלא ישכחו לעולם.
ייתכן שדאנקן גילה לפתע שתחום האימון בוער בעצמותיו. כך או כך, אף אחד ב-NBA לא מנסה לנחש מהן כוונותיו או כמה רציני הוא בנוגע לטווח הארוך - זה פשוט יהיה יומרני מדי ביחס לכוכב שב-19 שנות קריירה הצליח להישאר אניגמה. אבל גם אם אין מאחורי המהלך תוכנית-על מדוקדקת, על דבר אחר אין עוררין: המרכיב האנושי שיחק תפקיד מכריע. במילים אחרות: הוא פשוט לא באמת רוצה לבלות עוד יום אחד הרחק מפופוביץ'.
החדשות הטובות הן שזה לגמרי הדדי. אי אפשר היה להפריד ביניהם כשדאנקן היה שחקן פעיל - בפעם היחידה שכמעט נפרדו דרכיהם, כשאורלנדו כמעט פיתתה את טימי בקיץ 2000, זה הסתיים בשיחת נפש שבה השניים "צעקו, רבו, בכו, התחבקו ובסוף התחייבו זה לזה לעד" על פי אר סי ביופורד - אבל הקשר המיוחד שרד גם את מבחן החיים שאחרי. דאנקן הופיע לעתים קרובות במתחם האימונים של הספרס, אבל הגעגועים - בעיקר מצידו של פופ - רק הלכו וגברו. מספרים שבשנה האחרונה, בעיקר מאז מות אשתו של פופוביץ' ארין, היחסים שוב התהדקו.
בטקס הפרידה של סן אנטוניו מדאנקן ב-2016, מלבד סיפורים מרגשים על עוגות גזר, מלונות ומה שביניהם הודה הביג פונדמנטל ש"פופ לא היה עבורי רק מאמן, הוא היה דמות אב". שניהם כמהו לקרבה מחודשת לאחר מכן: פופ הודה ש"יש לי חור בלב בלעדיו", טען ש"מאז שטים עזב אני בודד לפעמים", המשיל את היחסים ביניהם לזוג נשוי, וסיפר שההתכתבויות היומיומיות איתו כוללות מנה גדושה של אימוג'י לב ואימוג'י נשיקה. "אנחנו די מאוהבים", אמר.
פופוביץ' היה זקוק לשת"פ המחודש לא פחות מדאנקן. בתקופה האחרונה קיבל בעיקר דחייה: בזה אחר זה כוכבי הליגה דחו בנימוס את האפשרות לשחק תחתיו במדי ארצות הברית באליפות העולם, ופופ נאלץ להישאר עם שאריות. השיא הגיע כשמרכוס מוריס כבר סיכם בסן אנטוניו של פופ רק כדי להתחרט ולהעדיף את הניקס - לא פחות ולא יותר.
זה היה המשך ישיר למגמה בשנים האחרונות: סן אנטוניו שלו אמנם לא עושה מאמצים מיוחדים כדי להחתים שחקנים בכירים, אבל גם המעטים שכן נמצאים על הכוונת - מי יותר (כריס פול) ומי פחות (לברון ג'יימס) - לא רצים בזרועות פתוחות אל המאמן הטוב ב-NBA, בפער.
גם בעונה הקרובה פופוביץ' לא יתחרה על אליפות. במערב הצפוף והאיכותי, ייתכן שאפילו רצף 22 ההופעות בפלייאוף בסכנה. אחרי האקסטרים מייקאובר של ה-NBA בחודשיים האחרונים, קשה לדמיין את פופ עם טבעת נוספת עד הפרישה.
ועדיין, למרות כל ההקדמה המתבקשת - הצמד הכי מרגש ב-NBA בעונה הקרובה לא יהיה קוואי-ג'ורג', גם לא לברון-דייויס או הארדן-ווסטברוק. בליגה מלאה באינטריגות, מתחים, תנודות וחיבורים מלאכותיים בין כוכבים - הצוות פופוביץ'-דאנקן הם תזכורת שגם בשנת 2019 אפשר למצוא ב-NBA חיבור אנושי אמיתי.
בשנת 2022 - השנה בה פופוביץ' אמור לסיים את חוזהו החדש ולפרוש סופית, יציינו הוא ונפשו התאומה את חתונת הכסף. אם כבר לרכב לעבר השקיעה, אז שיהיה ככה.