מהי המילה שתגדיר הכי טוב את חצי הגמר בין רוג'ר פדרר לרפאל נדאל? קשה מאוד לבחור בין שלל שמות תואר, שיוכלו לתאר היטב את מה שראינו במגרש המרכזי. המילה שיושבת הכי חזק בראש היא דווקא "מוזר". כל מה שהיה מצופה שיקרה לא קרה או אולי קרה רק לצד ההפוך.
מאז שפדרר פגש לראשונה את רפאל נדאל, שהיה אז ילד צנום בן 17 וחצי, במיאמי 2004 (וחטף ממנו 6:3, 6:3), היה נדמה שהספרדי תמיד נכנס לראש של יריבו ולא להפך. פדרר תמיד היה זה ששחה נגד הזרם וחטף את הגלים בפרצוף כשהוא לא מוצא דרך להתמודד איתם. הגלים האלה - חבטות עמוקות, נקודות ארוכות, פורהנד מעצבן ומעיק לבקהנד והחזרה של כל כדור - כל אותם תסכולים והליכה עם הראש היישר לתוך הקיר, הכול הפעם הלך לכיוון ההפוך.
הפעם נדאל היה זה ששידר שפת גוף שלילית, ירד על עצמו ונראה מתוסכל, הפעם נדאל היה זה שלא מצא את עצמו, הפעם נדאל היה זה שחבט קצר מדי ובקושי עבר את קו האמצע של המגרש, הפעם נדאל היה זה שהבקהנד שלו נראה רע מאוד וחסר ביטחון. יותר מכל זה, הפעם פשוט הייתה את התחושה הזו שפדרר הוא זה שינצח בכל נקודה שבאמת קובעת.
נקודת המפתח מבחינת נדאל באופן מסורתי במפגשים מול פדרר הייתה להאריך את הנקודות. ככל שהנקודות מתארכות, פדרר נהיה חסר סבלנות, מתעייף ועושה טעויות. הפעם גם זה היה לגמרי הפוך. מי שנראה עצבני וחסר סבלנות מההתחלה, או לפחות מרגע שהמשחק הפך עמוק יותר מסתם שמירות קלות של משחקוני ההגשה בסוף המערכה הראשונה, היה נדאל. כמעט בכל נקודה ארוכה ומעייפת, הספרדי הוא זה שביצע את הטעות, את בחירת החבטה הלא נכונה והוא זה ששילם ביוקר. הנתון הזה מפתיע: בנקודות של 4 החזרות ומטה, נדאל סגר את המשחק עם 81:86 לזכותו בנקודות, בנקודות של 8-5 החזרות פדרר עם יתרון עצום של 21:35 (שלושה משחקונים וחצי אם מתרגמים לשפה כזו) ואפילו בנקודות של 9 חבטות ומעלה, פדרר הצליח לסיים ב-10:10 עם הצ'ילבה.
עוד בנושא:
רפאל נדאל מודה: "רוג'ר פדרר גורם לדברים הכי קשים להיראות קלים"
רוג'ר פדרר ניצח את רפאל נדאל ויפגוש את נובאק דג'וקוביץ' בגמר ווימבלדון
שבת בווימבלדון: סרינה וויליאמס תעשה היסטוריה ותשתווה למרגרט קורט?
היה נראה שטניסאי אחד הגיע למשחק עם מטרה והשני הגיע במטרה לעשות את מה שהוא תמיד עושה ונזרום משם. לפני חצי הגמר פדרר אמר: "אבוא לשחק את המשחק ההתקפי שלי ואני מקווה שזה יהיה מספיק טוב מולו". כך הוא אכן עשה, השוויצרי ניסה לתקוף בכל הזדמנות, הימר על חבטות שעלו לו גם בכמה טעויות כמו בתחילת המערכה השנייה, אבל בסופו של דבר המטרה שלו הושגה: המשחק התנהל לפי קצב ההכתבה של פדרר ולא של נדאל וכך קרה אפילו במערכה השנייה בה השוויצרי נראה רע.
11 שנה אחרי אותו גמר בלתי נשכח, בו נדאל ניצח 4:6, 4:6, 7:6 (5), 7:6 (8), 7:9, השניים שוב נפגשו בשלב גורלי בווימבלדון. פדרר קפץ על ההזדמנות והצליח לסגור מעגל. סגירת המעגל הזו כמובן לא תהיה שלמה בלי ניצחון מול נובאק דג'וקוביץ' ביום ראשון וזכייה בתואר, אבל כבר עכשיו אפשר לומר שניצחון ביום ראשון ישלים את אחד ההישגים הגדולים בקריירה של השוויצרי, שיחגוג בעוד פחות מחודש כבר 38.
אם לפני כחודש וחצי נדאל לא ממש התקשה לנצח את פדרר 3:6, 4:6, 2:6 בחצי גמר רולאן גארוס על חימר, הפעם זה היה סיפור אחר לחלוטין. פדרר הראה בגילו המתקדם שכאשר המשחק מתנהל בתנאים שלו, כלומר על דשא, יש לו עדיין הפתעות לשלוף מהשרוול כדי לנצח את היריב המיתולוגי, גם בגילו המופלג יחסית.
הניצחון הזה של פדרר יהווה כמובן טיעון חזק מאוד למעריציו בנראטיב המאבק מול נדאל על תואר הגדול בכל הזמנים. גם בגיל מבוגר כל כך הצליח פדרר להראות שהוא מסוגל לנצח את נדאל כשהכסף הגדול עדיין מונח על השולחן והטורניר הוא הכי גדול והכי חשוב שיש וכל זה כשהוא עושה את זה בדרך שלו.
זה חתיכת ציון דרך בקריירה של פדרר ובכלל הישג עצום של ספורטאי בכל קנה מידה שבגיל מבוגר כל כך הוא עדיין מצליח לשבור תקרות זכוכית שלו עצמו ולקבוע את חוקי המשחק ולא רק להיגרר אחרי הדור הצעיר.
שיח ששולט בחודשים ואפילו בשנים האחרונות בקרב תקשורת הטניס, אוהבי המשחק והטניסאים עצמם זה השיח בנוגע לחוסר היכולת של הצעירים לנשל את פדרר, נדאל ודג'וקוביץ' מהצמרת בטורנירי גרנד סלאם. אז פדרר הראה שזה לא שהצעירים לא מצליחים לנשל אותו, אלא הוא שלא נותן לאף אחד לנשל אותו ואת שאר יריביו הגדולים. זה רק מוכיח שהדור המתבגר הזה הוא באמת משהו חריג שלא היה וכנראה גם לא יהיה. אין ואקום וגם אחרי פדרר, נדאל ודג'וקוביץ' יגיעו טניסאים מעולים שיספקו סיפורים מרתקים, אבל הרמה והדומיננטיות שאנחנו עדים להן וחווינו ב-15 השנה האחרונות הן לא משהו שיחזור כנראה.
רוברטו באוטיסטה אגוט הפתיע בענק. הספרדי בן ה-31, ששיחק בפעם הראשונה שלו בחצי גמר של טורניר גרנד סלאם במגרש המרכזי מול המדורג 1 בעולם, לא נכנס טוב למשחק מול דג'וקוביץ' והיה נראה שהוא בדרך לתבוסה כואבת אחרי 6:2 ב-36 דקות במערכה הראשונה.
למרות זאת, הספרדי והפורהנד האימתני התעורר. באוטיסטה אגוט שיחק נהדר, הצליח לצאת עם ידו על העליונה בתום נקודות ברמה הכי גבוהה מול השחקן הטוב בעולם וגם לזכות במערכה השנייה עם 4:6 מוצדק לחלוטין. הבעיה עם דג'וקוביץ' שעד כמה שזה נשמע מגוחך פשוט אסור לקחת נגדו מערכה. אתה עובד כל כך קשה כדי להיות מרוכז, חד ולשחק ברמה הכי גבוהה שלך אחרי שהשגת נגדו שבירה מוקדמת, אתה מצליח לזכות במערכה ואז אתה מבין שאתה צריך לזכות בעוד שתיים, בהן הוא ימשיך לשחק באותה רמת טניס ויהיה שם גם מבחינה מנטאלית ופיזית.
אתה, שנתת את כל מה שהיה לך רק כדי להגיד "לקחתי מערכה נגד הטניסאי הטוב בעולם", כבר לא תהיה שם מנטאלית בוודאות. גם מבחינה פיזית כבר תהיה מפורק, מה שישפיע כמובן גם על הטניס שלך. זה מה שדג'וקוביץ' עושה לך ולכן הוא גם השחקן הטוב בעולם. הוא לועס אותך, מעכל אותך, לפעמים קצת סובל, אבל בסופו של דבר יורק אותך בצורה מכאיבה במיוחד. תוכל להיראות נהדר מולו, אפילו לשלוט, אבל בסוף הוא יבין את העניין וישתלט עליך. אז אתה גם תאבד את האמונה בכך שיש לך בכלל סיכוי לנצח אותו, תוריד את הראש ותבין שעכשיו רק נותר לך ליהנות מהדקות שנותרו לך לחלוק עם הטניסאי הטוב בעולם.