1. כל מי שחי עם ילדים או כלבים מכיר את זה: אם אתה מבלה איתם את כל היום, ההתרגשות אט-אט יורדת. צא החוצה לשעתיים, תחזור, והוא רץ אליך כאילו לא ראה אותך שנתיים. וככל שתיעדר יותר, כך ההתרגשות תהיה גדולה יותר. אין מה לעשות, הקשרים הכי חזקים בעולם דורשים געגוע שיתחזק אותם. האמריקאים הבינו את זה, ושם נותנים לך להתגעגע כמו שצריך לפוטבול, לכדורסל, לבייסבול שלהם.
בכדורגל לא ממש הבינו את זה, וכשמדובר על מפעלי אירופה, בטח בשלבים הלא איכותיים שבהם, כמו השלב הנוכחי במוקדמות הליגה האירופית - הגעגוע לא קיים. ואתמול, לצפות בהפועל באר שבע ובמכבי חיפה הרגיש כמו ערב חנוק שהוא לא בדיוק העונה הקודמת אבל הוא ממש לא העונה הבאה. היינו תקועים בין עונות ובאר שבע נראתה בערך כמו באר שבע של העונה הקודמת, ומכבי חיפה שיחקה באופן זהה ל-2018/19, וזה בעיקר הרגיש מעיק, מוקדם מדי, עייף מדי.
לא פלא שהאצטדיון בחיפה שאג בוז במחצית. לא פלא שוויטור ושטקוס ספגו את השער הזה. הכול עדיין רדום, מובן מאליו, אין געגוע. לא הגיוני שקבוצה שמסיימת עונה ארוכה במאי מתחילה אחרת בתחילת יולי, במשחקים שמרגישים כמו ידידות אבל חשובים הרבה יותר.
במהלך המחצית השנייה במשחק של באר שבע באלבניה היתה תקלה טכנית, ובצ'רלטון חזרו לפרסומת במהלכה הוקרן הגול של בן שהר נגד אינטר. ושוב, ושוב. ואחרי הפעם השלישית בה היתה תקלה קיוויתי שפשוט ישדרו במלואו את המשחק ההוא מול אינטר, במקום המשחק המשמים הזה מול לאצ'י. אם אין געגוע, עדיף נוסטלגיה. רק לא מה שיש עכשיו.
עוד בנושא
מכירה או שדרוג? הפועל באר שבע בדילמה על רקע משבר אלחמיד
דרוש חיזוק, ובמהירות: במכבי חיפה לא מסתנוורים מהניצחון על מורה
מכבי תל אביב מודאגת מהיכולת בהכנה ושוקלת לצרף מגן ימני זר
2. שתי הפעולות הראשונות של מוחמד עוואד אתמול מול מורה היו שני איירבולים - הנפת רגל ומציאת אוויר. אבל הוא לפחות ניסה לאיים, דבר שרוב שחקני ההרכב של מכבי חיפה בקושי עשו. בפעם השלישית זה גם נכנס.
אם כבר כניסות, עוואד היה צריך להיכנס למשרד של יעקב שחר - אולי כבר עשה את זה - ולומר לו: בוס, או שאני שחקן הרכב, או שתשחרר אותי, בבקשה. מכירה, השאלה, טרייד, ליסינג - משהו. זה לא בגלל שאתמול הוא כבש ובישל - מורה אינה יריבה שעל פיה שחקנים צריכים לדרוש משהו. גם בעונה שעברה, בה במכבי חיפה עברו כמעט יותר מאמנים מנקודות ליגה, עוואד הצליח אצל כולם. הוא לא צריך לקבל הבטחה על 100% הופעות הרכב, ברור שלא, אבל העניין פה הוא רעיוני: אבל אם מרקו בלבול חושב ששועה ועוואד לא יכולים לשחק יחד - ואם כך, זו זכותו - אז עוואד לא צריך להישאר במכבי חיפה.
הוא כבר בן 22, אבל במכבי חיפה הנוכחית הוא פשוט לא יכול להיות על תקן שחקן ספסל. בטח שכרגע, במצב הסגל הנוכחי. הוא לא צריך להישאר במכבי חיפה רק כי הוא שחקן בית. המאמנים הזרים של מכבי חיפה, כולל הרצוג בנבחרת, ראו ורואים משהו בעוואד. יש לכך סיבה. אולי בלבול, אתמול, סוף סוף ראה את אותו הדבר.
3. לפי המידע שזרם החוצה, אלי דסה היה 'לא בסדר' בכמה מישורים. הוא ביקש סכום מופרז בתחילה, התמהמה, היה נראה שוויתר, פתאום, במקביל לדליפת התמונה דור אלו (מי. היה. מאמין. שתמונה. שנשלחת. בוואטסאפ. תגיע. לכל. העולם…), רצה לחזור, ואז הכניס לתמונה את הסוכן מילוש מלנוביץ' - שדרש עמלה נוספת. אכן, היה אפשר להתנהל טוב יותר, שקוף יותר, ולעצבן פחות את מכבי תל אביב. הודעת תודה כמו שהצהובים הוציאו אתמול, באמצע מו"מ, כביכול, היא לא הודעה שגרתית במועדון הזה. זה היה יותר נראה כמו 'הגזמת, אלי, ביי'.
ועדיין, כרגע, אם אכן דסה לא במכבי בגלל "50 אלף יורו לעונה", או סכום בסדר גודל הזה - מכבי תל אביב הפסידה יותר מאלי דסה. בהנחה שהסכום שעמד בין הצדדים הוא לא סכום שמסבך את הצהובים בתהומות הפייר-פליי, זהו סכום שהיה צריך לגשר עליו - אלא אם למכבי תל אביב יש מגן ימני מצוין על הכוונת (עד כה לא הודלפו תמונות של מגן כזה). אגו זו מכה עולמית, במיוחד בניהול ספורט, וכשמגיעים לרגע מכריע - עדיף לעצור הכול ולחשוב באופן קר: האם דסה, ביחס לאלטרנטיבה ולעמדה, שווה את המחיר שהוא דורש, או לא? בהנחה ש-450 זה המספר המדויק, ובהנחה שהפער בין הצדדים הוא באמת 50 אלף יורו לעונה, ובהתייחס למחירי השוק הנוכחיים ולכמה שיעלה מגן זר עם רזומה, למכסת הזרים, למצטרפים למכבי בקיץ (רק אחד) ולסגנון המשחק של איביץ', דסה שווה את זה. אין מה לעשות - הוא שווה את זה (ונכון, הכול שאלה של אלטרנטיבות).
גם בעונה בה מכבי דהרה לאליפות והיה קשה לשים לב לשחקנים ספציפיים, דסה נכנס כמעט להרבה רשימות טופ-3 שתרכיבו. מקום שלישי בבישולים (מיכה, יונתן כהן), מקום שלישי במסירות מפתח (מיכה, אצילי), מקום שני בכדורי רוחב (אצילי), מקום שני בחשיבות לקבוצה. כן, לדעתי, כיום, מיכה הוא השחקן הכי 'חסר-תחליף' במכבי. עקב כך הכי חשוב. דסה שני, במקרה הרע שלישי. והרי הצהובים לא מתייחסים רק לליגה כאל מטרה - יש גם רצון להצליח באירופה. ובהרכב שרחוק מלהיות שלם לרמות האלה, דסה הרגיש כמו עמדה בלי דאגה.
מיטש גולדהאר ויתר על ערן זהבי בגלל אגו, וזה עלה לקבוצה בשנתיים רעות. המחיר הסגולי של דסה לא קרוב לשל מספר 7, אבל אותו מכבי איבדה לליגה הסינית. אם את דסה היא תאבד לתוך הרכב של קבוצה מתחרה (שיעול, שיעול, מכבי חיפה?), 50 אלף היורו עוד עלולים להרגיש קצת יותר יקרים.
orenjos@walla.co.il
