קון אגוארו לא ידע אם בכלל יזומן הפעם. מאז המונדיאל ברוסיה לא לבש את מדי הנבחרת ורק באפריל האחרון, כך סיפר, קיבל את הטלפון. מליאו מסי. קפטן הנבחרת, שבעצמו חזר מחופשה ארוכה אחרי ההפסד לצרפת בשמינית הגמר בקאזאן עדכן את החבר הטוב - עוד מימי 2005 העליזים - אתה תוזמן לקופה אמריקה בברזיל. "הייתי שמח מאוד", סיפר חלוץ ארגנטינה ומנצ'סטר סיטי. "אנחנו רוצים לזכות במשהו עם הנבחרת".
היגואין בחוץ הפעם, גם איקרדי, וכאמור, הקפטן זה החבר הטוב, השותף לחדר מאז ומתמיד. ועדיין, פתיחת הטורניר מזכירה כל כך הרבה טורנירים של אגוארו בארגנטינה. לפי הקולות שעלו ממחנה הנבחרת אמש, החלוץ לא צפוי לפתוח במשחק החשוב מול פראגוואי. ובהינתן היכולת הכללית של הנבחרת והעובדה שהשוואה בין מסי-של-ארגנטינה למסי-של-ברצלונה יצאה מכל החורים - הנה הסיפור העיקרי של האלביסלסטה:
הפספוס ההיסטורי של קון אגוארו.
סרחיו לוינסקי מסקר את הנבחרת מאז שנות השמונים, ליווה אותה בעשרה מונדיאלים, ראה אותה זוכה בתארים - כמה נדיר. אתמול בלילה הוא היה חד משמעי. כשיצא ממסיבת העיתונאים, עשה כמה טלפונים והבין שלפי כל הסימנים קון שוב יסופסל, אמר: "אנשים כאן איבדו אמון באגוארו. 80% מהארגנטינאים איבדו תקווה לגביו. זה עצוב, אבל זה נכון".
ומדובר בבחור שכבש יותר שערי נבחרת ממראדונה.
אז למה?
עוד בנושא:
דייגו מראדונה שוב תוקף את נבחרת ארגנטינה: "כרגע גם טונגה תנצח אותנו"
מסי זעם על כר הדשא ה"מזעזע", בארגנטינה קוטלים: "נגמרו לו התירוצים"
קופה אמריקה: ארגנטינה וליאו מסי פתחו עם הפסד 2:0 מאכזב לקולומביה
דניאל פרסקו כתב את הביוגרפיה של אגוארו. הוא סיפר בכתבה נרחבת בעיתון ממנצ'סטר עד כמה הנבחרת חשובה לאגוארו. עוד כשהיה נער, ושחקנים ויתרו על זימונים, הוא הגיע תמיד. מגיל 14 הוא והנבחרת קשורים, אז לפעמים היה ישן במתחם האימונים, 60 קילומטרים מהבית, כי לא היה איך לחזור. הוא היחיד במדינה שזכה בשני מונדיאלים לנוער, ותוסיפו גם את מדליית הזהב מבייג'ינג 2008. אבל שם, כמו במקרה של מסי, זה נגמר. ארגנטינה הבוגרת לא זכתה בתואר מאז 1993. ואגוארו היה שותף למפלות, כולל לשלושת ההפסדים בגמרים הרצופים בין 2014 ל-2016 (מונדיאל, קופה, קופה).
גם אגוארו משתייך למועדון רחב הידיים בארגנטינה ובכלל בעולם - שחקנים שהרבה יותר טובים בקבוצה מאשר בנבחרת. בפרמיירליג מדובר באחד הנשקים היעילים בתולדות המשחק. בכל דירוג ראוי הוא ימצא מקום בטופ-5 בתולדות הליגה. בכל עונה הוא נותן עבודה. היעילות שלו מדהימה, הדיוק נדיר, המספרים מחמיאים והקלאץ' צועק לשמיים - לא רק שער האליפות-באזר הזכור אלא מספר ההרשתות בתוך מועדון הטופ-6. כשזה חשוב, קון יהיה שם.
בקבוצה. לא בנבחרת.
במדי התכלת-לבן אגוארו הרשית 39 אך רק 18 מהם במסגרות תחרותיות. מתוך ה-18 רק שניים במונדיאלים, רק באחרון. "לאגוארו עוד לא היה הרגע הזה בנבחרת - שיכבוש את לבם של האוהדים", אמר העיתונאי פיטר קואטס. והקולגה חרמן אסמראדו נוגע בדיוק בנקודה: "אני לא חושב שהוא לא פופולרי בקרב האוהדים, אני פשוט חושב שהם אדישים לו. הוא לא סוחב את אותו מטען של כישלונות כמו מסי, מסצ'ראנו או היגואין".
וכן, זה אפילו מעליב יותר. בטח כשמדובר בכובש פורה כל כך, באיש של מאני טיים - בארגנטינה אין רבים מדי שיסמכו על קון כשזה חשוב. במדים הלאומיים, הוא טרם הראה להם אחרת. "לאגוארו תמיד היה קשר טוב עם האוהדים", טען הביוגרף פרסקו, "אבל כמה מהם וכמה עיתונאים לא מצליחים לשכוח לשחקנים האלה את ההפסד בגמר המונדיאל בברזיל. יש כאן אובססיה לא הוגנת".
מאמני הנבחרת לרוב לא ממש סמכו עליו וגם כשכן, האשראי פג מהר מאוד. במונדיאל ברוסיה הוא לא פתח במשחק הנוקאאוט, בגמר מול גרמניה בברזיל לא היה בהרכב. אחרי ההפסד לקולומביה בפתיחת הקופה הרוחות בבית התגברו. אנשי מקצוע בארגנטינה החלו לטעון שהוא לא חלוץ-9 בכלל (הקורא פפ גווארדיולה מבקש לצאת חוצץ נגד הקביעה), וחלוץ העבר הרנן קרספו, שכבש 35 שערים במדי הנבחרת (מקום רביעי, 4 פחות מאגוארו) טען: "ארגנטינה לא מאוזנת כי אגוארו ומסי לא עוזרים בהגנה. הם שחקנים חשובים אבל הם לא מפעילים לחץ ולא קל ליתר השחקנים בשיטה הזו".
קרספו אולי בא לקלל אבל יצא מברך. כי כל בר-דעת שמנתק רגש מהסיפור מבין: זה לא אגוארו, זו ארגנטינה.
"לדעתי זו אך ורק בעיה של כדורגל", העיתונאי לוינסקי טוען אחרי עוד אימון פתוח של הנבחרת. "הקשר בין מסי לאגוארו מחוץ למגרש הוא מצוין, אבל ברגעים הכי חשובים במשחקים הכי חשובים - מסי מחפש את אגוארו ולא מוצא אותו. האמת, הוא לא יכול למצוא אותו. השיטה הטקטית ממש לא לעניין - אגוארו משחק רחוק מדי ממסי ורחוק מדי מהקשרים. זו בעיה טקטית. ארגנטינה מחליפה מאמנים כל הזמן, אבל הבעיה בהתקפה נשארת. ומסי ואגוארו מבינים את זה, וזה רק מתסכל אותם עוד יותר.
"אין דרך אחרת להסביר את ההבדל בין כמות הכיבושים בקבוצה לבין הנבחרת", ממשיך לוינסקי. "קח את המשחק נגד קולומביה - בהרכב עלו שלושה קשרים מרכזיים שעמדו אחד על השני. במשך עשרות שנים ארגנטינה שיחקה אחרת, עם קשרים אטרקטיביים יותר, סגנון התקפי יותר. בשנים האחרונות ארגנטינה הפכה לנבחרת שמרנית ובשיטה השמרנית הזו החלוצים שלנו בבעיה. נגד קולומביה ארגנטינה שיחקה על כדורים ארוכים לאגוארו. בגובה. הוא לא גבוה - הוא מטר-שבעים".
הלילה במשחק השני בטורניר, ארגנטינה מול פראגוואי, שוב בבלו הוריזונטה, כמו המשחק השני שלה במונדיאל 2014 בברזיל - אז מסי ניצח את איראן בתוספת הזמן. הפעם אפילו הדחה מוקדמת על הפרק. לפי התקשורת הארגנטינאית מי שיקבל את ההזדמנות הוא לאוטרו מרטינס, דווקא מול פראגוואי, הנבחרת נגדה כבש אגוארו ארבעה שערים במסגרות תחרותיות - מול אף נבחרת לא כבש יותר. ועוד כשבהגנת האורחת מחכה בלבואנה מווסטהאם (מולה אגוארו כבש 9 שערי פרמיירליג בקריירה) ובקישור ישחק אלמירון מניוקאסל (כבש מולה 15, מקום 1 ברשימת החיסול של קון).
אבל בשביל לכבוש אגוארו צריך לשחק. "אני יותר נרגש ממחשבה על זכייה של מסי מאשר שלי, בתקווה שיום יבוא זה יקרה", אמר קון ל-FOX לפני הטורניר. "עד עכשיו מסי בעיקר סבל. גם אני". ובאופן אירוני, התמונה שהעלה מסי מהחדר אותו הוא חולק עם החבר הכי טוב כבר 14 שנים, מספרת את כל הסיפור של ארגנטינה, של ליאו, של קון, של הקשר המקצועי ביניהם. אחד בכלל ישן, והגביע היחיד בחדר הוא קאפ אופ מאטה.