בווידאו: אוהדי טורונטו חוגגים את האליפות ההיסטורית
את הלילה הגדול בקריירה מסאי יוג'ירי כמעט בילה במעצר.
כשניסה להיכנס לתחומי המגרש בשניות שאחרי האליפות ההיסטורית של טורונטו, נתקל בסגן שריף קשוח שהתעקש שאין לו את האישורים הנדרשים לשם כך. במילים אחרות: השוטר המחוצף כלל לא זיהה אותו.
אז יוג'ירי עשה את מה שעשה בכל פעם שנתקל בחוסר הכרה לאורך המסע הפתלתל שלו ב-NBA: דחף את דרכו פנימה - מילולית ומטאפורית - ולא שאל יותר מדי שאלות.
תאהבו או תשנאו את ההתנהגות הברוטלית, הסרטון שלמעלה מספר במידה רבה את סיפור האליפות של טורונטו. יוג'ירי חתר למגע, דחף, התעמת, הסתכן - ובנה אימפריה בעשר אצבעות.
שום דבר לא הפריע בדרך. לא הסינג'ור של אורלנדו ש"העסיקה" אותו כסקאוט בינלאומי ללא שכר; גם לא העובדה שנאלץ להשתמש בטלפון הסלולרי של החבר הקרוב דייויד ת'ורפ כדי לטוות קשרים ברחבי ה-NBA, רק בגלל שהיה חסר אמצעים בתחילת הדרך. זה לא היה יכול לעבוד אחרת. אלמלא כוח הרצון, ההתמדה והמרפקים, קרוב לוודאי שיוג'ירי עדיין היה חי את חייו בלאגוס וחולם חלומות גדולים מדי על הליגה הטובה בעולם. לאנשים עם רקע כמו שלו הצ'אנסים לא מזדמנים מאליהם.
ועכשיו, רק עכשיו, כשהוא עונד טבעת אליפות, אפשר להסתכל על הקילומטראז' ולהבין את גודל הסיפור. קוואי לאונרד הוא הפנים של האליפות, אבל יוג'ירי הוא המנוע שלה.
כבר ראינו מה טורונטו שווה בלעדיו: מ-2002 ועד 2013, השנה בה קיבל יוג'ירי את המפתחות לפרויקט הרעוע, הראפטורס סיימו עונה במאזן חיובי פעם אחת בלבד. 10 מ-11, מהצד השלילי.
את האליפות יוג'ירי הינדס כפי שהינדס את המסע האישי מהשוליים של ניגריה לטופ של ארצות הברית: לאט לאט, בצעדים מדודים, עם שורה של החלטות חכמות ומהלכים מבריקים.
במקרה של טורונטו היו ליוג'ירי הרבה מהלכים כאלה. חלקם בטריידים, חלקם בוויתור על טריידים, חלקם בהחתמות מתחת לרדאר, חלקם בדראפט, חלקם באזור הדמדומים שמחוצה לו. לאט לאט נאספו כל הפיסות שהרכיבו את הפאזל המושלם. קוואי אחד, רובוטי וקטלני ככל שיהיה, לא מספיק.
אז קבלו: ההייליטס של מסאי יוג'ירי בטורונטו, טופ פייב. מתחילים.
עוד בנושא
טורונטו אלופת ה-NBA אחרי שגברה 110:114 על גולדן סטייט
אחד הפלייאופים הגדולים אי פעם: המספרים המדהימים של קוואי
לאונרד הנרגש הוכתר ל-MVP: "פקפקו בי, חשבו שאני מזייף פציעה"
קליי תומפסון סובל מקרע ברצועות הברך. סטיב קר: "זה קורע לב"
5. הטרייד על אנדרה ברניאני
העסקה: אנדרה ברניאני נשלח לניקס, שבתמורה העבירה את סטיב נובאק, מרכוס קמבי, קוונטין ריצ'רדסון, בחירת סיבוב ראשון (שהפכה לג'ייקוב פולטל) ושתי בחירות סיבוב שני.
התוצאה: הקלישאה גורסת שג'נרל מנג'ר נמדד ביכולת למצוא פראיירים ולסחוט מהם כל מה שרק ניתן. במבחן הזה יוג'ירי עמד מהרגע הראשון, רק תשאלו את הבדיחה הנצחית ששמה ניו יורק ניקס: זה התחיל עוד ב-2011 כ-GM דנבר, כשהצליח לשווק לג'יימס דולאן את כרמלו אנתוני המאכזב-תמידית, ונמשך במהלך הראשון שלו עם השרביט של הראפטורס - ההיפטרות מאנדרה ברניאני. ברניאני, שהיה פרויקט הדגל של טורונטו והפך לנטל על צווארה, בעיקר פינה הרבה מקום בתקרת השכר - 22 מיליון דולר ליתר דיוק - ובכך הונחו היסודות לבניית קבוצה בריאה יותר ומבדחת פחות.
הטרייד ההוא גם טמן בחובו מסר שלא משתמע לשני פנים: יוג'ירי לא יהסס לקבל החלטות קשות, לא ימצמץ לפני שיזרוק לפח את מה שנבנה בקבוצה לפניו - וכשזה יקרה, יגרד מהקורבן התורן את המקסימום בערמומיות של שד.
4. הטרייד על רודי גיי
העסקה: רודי גיי, ארון גריי וקווינסי אייסי נשלחו לסקרמנטו, שהעבירה בתמורה את גרייביס ואסקז, ג'ון סלמונס, פטריק פטרסון וצ'אק הייז.
התוצאה: כאמור, יוג'ירי פעל במהירות ובנחישות גם כשההחלטות לא היו בהכרח פופולריות. כך נהג גם במקרה של רודי גיי, שנשאר בירושה מעידן בריאן קולאנג'לו אבל לא באמת יצר חיבור בריא (על המגרש, אולי גם מחוצה לו) עם דמאר דרוזן וקייל לאורי. הפעם ניתן לגיי צ'אנס בפתיחת העונה, אולם עד מהרה התברר שהעסק לא מתרומם. בזמן אמת, התמורה שיוג'ירי קיבל על גיי נראתה דלה ואפרורית מדי. בפועל, נוצרה קבוצה עמוקה יותר, בריאה יותר, ובעיקר - באופן מפתיע למדי - מנצחת יותר.
"הייתי המום מהטרייד הזה, ואני חושב שכך גם כל אוהד של טורונטו הרגיש", סיפר המאמן דאז דוויין קייסי ל-The Star. "זה נראה כמו הימור גדול מדי, וזה טלטל את הארגון. אבל בסופו של דבר, התברר שזה בדיוק מה שהיה צריך כדי שכולם ישדרו על אותו גל".
3. הטרייד על מארק גאסול
העסקה: יונאס ולנצ'יונאס, סי ג'יי מיילס, דלון רייט ובחירת סיבוב שני ב-2024 נשלחו לממפיס, ובתמורה הגיע מארק גאסול.
התוצאה: בשנים האחרונות טורונטו היתה פעילה במיוחד לקראת הדדליין, וכפי שיתברר בהמשך האסטרטגיה הזו עזרה לה להוסיף עוד ועוד חלקים חיוניים ואיכותיים למכונה המתגבשת. לפני שנתיים היה זה סרג' איבקה שהונחת בקנדה בהפתעה, ובדדליין האחרון היה זה מארק גאסול המתבגר ובעל המצב החוזי הבעייתי (אופציית שחקן לעונה הבאה בסך 26 מיליון דולר).
גאסול אמנם לא היה מהמצטיינים בסדרת הגמר, אבל ערכו בפלייאוף היה עצום, ולא רק בזכות משימת ההגנה על ג'ואל אמביד שנתפרה במיוחד עבורו. הראפטורס היו זקוקים לכל גרם של חכמה וניסיון מגאסול. הספרדי הפריך את התחזיות שלא יוכל להישאר על המגרש מול גולדן סטייט, שנודעה בעבר כמשביתה סדרתית של סנטרים כבדים. אם כבר, ההפך הוא הנכון: ברוב שלבי הסדרה דווקא הוא היה הגבוה שהקשה יותר מכולם על סטף קרי, והקינוח הגיע עם שתי סגירות טובות על הצלף במאני טיים של משחק האליפות הבוקר.
גם התקפית תרומתו של גאסול היתה קריטית: בניגוד לימי ההתבצרות של יונאס ולנצ'יונאס באזור הצבע, עם הספרדי המשחק הפך פתוח ומרווח יותר, עם איום קליעה מחומש תמידי. משם הדרך של קוואי, לאורי והשאר לטבעת היתה נוחה בהרבה.
2. פיטורי דוויין קייסי, קידומו של ניק נרס
המהלך: דוויין קייסי, מאמן העונה המוערך, הוחלף בידי עוזרו חסר הניסיון (ברמת NBA)
התוצאה: באופן גס, את מאמני ה-NBA אפשר לחלק לארבע קטגוריות: מאמנים שמצטיינים בעונה הרגילה, מאמנים שמצטיינים בפלייאוף, מאמינים שמצטיינים בשניהם ומאמנים לא מצטיינים, נקודה. דוויין קייסי השתייך לקרם-דה-לה-קרם של הקטגוריה הראשונה: הוא הצעיד את הראפטורס לשיא הניצחונות והנקודות בעונה הרגילה, הוביל אותם למקום הראשון במזרח, ארבע פעמים לראשות הבית האטלנטי, ולעלייה הדרגתית באחוזי ההצלחה מ-34% בעונה הראשונה עד 72% באחרונה.
קייסי הביא עד לבאר, אבל בנקודה הזו היה חסר משהו. למשהו הזה קוראים ניק נרס - אנדרדוג מושלם בצלמו ובדמותו של יוג'ירי, שקדן ובעל חושים מחודדים (למעט רגע אחד תמוה במשחק 5), פתוח לשינויים ולהתאמות (ד"ש לסטף מהגנת הבוקס-אנד-וואן) - ובעיקר ההפך הגמור מקייסי היסודי אך דוגמטי.
גם על נרס יוג'ירי שם חתיכת הימור. אבל בשנה החולפת, "אולי העונה הכי מוצלחת של ג'נרל מנג'ר NBA אי פעם" על פי פרשן "פוקס" ניק רייט, יוג'ירי סובב את הרולטה והיקום התיישר.
1. הטרייד על קוואי
כי הניסיון של הנספח דני גרין היה הכרחי, כי השחקן המשתפר לעתיד פסקל סיאקם נשאר רגע לפני הפריצה, וכמובן - כי קוואי. וכל מילה מיותרת.
